ענייני עטיפות


14

תגובות


amoved2

את הפוסט הזה רציתי לכתוב כבר ממזמן אבל רק עכשיו יצא.

זה התחיל בידיעה של שירי לב ארי שהתפרסמה בגלריה על ספרו החדש של שמעון אדף, שפותח את סדרת הספריה לעם לשנת 2008 שיוצאת בעיצוב חדש. לפני חמש שנים שונו העיצוב והפורמט של הסדרה והשנה פנתה ההוצאה לחמישה מעצבים שהגישו את הצעותיהם. ההצעות נבחנו, בעילום שם, על ידי קהלים שונים – משווקים, עורכים, וסטודנטים לעיצוב. לבסוף נבחר העיצוב החדש של יהודה דרי, שהיה אחראי גם על עיצוב הגרסה הקודמת.

אז אחרי שהבלגתי על העלבון (למה הם לא פנו אלי…) תהיתי מי היו אותם סטודנטים לעיצוב שבחנו את ההצעות (מאד מוזר). מה שכן כבר עכשיו זה המקום לדלג על כל הגילויים הנאותים שאפשר (בקשר למעצבים ועטיפות ועורכים ומבקרים והוצאות ספרים) וקחו בחשבון שכמעט כל הוצאה, סופר או מעצב שאני מזכיר פה יש לי איתם סוג של קשר כזה או אחר.

אפשר להתחיל. הסתכלתי על העטיפה של ספרו של אדף, ועל זו של הספר השני שכבר הספיק לצאת בסדרה וניסיתי לסדר לעצמי בראש את המחשבות. אז חשבתי – איזה יופי שיש לי בלוג, בדיוק המקום לעשות כאלו דברים. את העיצוב הקודם של הסדרה, זה שרק הוחלף, לא כל כך אהבתי. חשבתי שהוא קצת מיושן, במיוחד לעומת העיצוב שהיה לפניו. אפילו דיברתי על זה באחד הפוסטים הראשונים שלי בבלוג. את העיצוב הנוכחי אני אוהב הרבה יותר.

ברור לי שלאימג' יש תפקיד מכריע בעיצוב כזה מכיוון שהטיפוגרפיה נשארת קבועה – פונט, מיקום, גודל, רק הצבע משתנה. אם לשפוט בינתיים לפי שני הדימויים שנבחרו, הבחירות של דרי הן מסקרנות והמתח שנוצר ביניהן לבין שם הספר מצליח לעורר סקרנות: מי זו האשה, מדוע הפנים שלה צרובי חמה, מה היא עושה שם באגם, ועוד. אני אוהב את ה"שעמום" שבעיצוב, את הנקיון, אבל גם את שני המלבנים שמונחים על גבי הדימוי בברוטליות, בלי לדפוק חשבון. נכון שזה קצת דומה לעיצוב של ג'וגול (דוגמה פה למטה) אבל אין לי עם זה בעיה (להפך).

livyatan

ואז אמרתי לעצמי שאם כבר אנחנו בענייני לפרגן לעטיפות – זה המקום להגיד כמה אני אוהב את העיצוב של הסדרה החדשה של כתר, סדרת נובלה, שעיצבה טליה בר. את כל הפורמט – הכריכה הקשה, 13/18 ס"מ בערך, הניר נטול העץ והמחוספס של העטיפה, וגם את הטיפוגרפיה שגם פה היא קבועה ומונחת על הדימוי כאילו הוא בכלל לא חשוב. אני חושב שהדימויים שעל הכריכות השונות הם מאד אלגנטיים ואינטלגנטיים וגם פה הם מצליחים לעורר סקנות. עוד לא קראתי אף ספר בסדרה אבל בכל פעם שאני מביט בארון הספרים על שמונת הספרים שכבר יש לי אני מאושר (כל כך קל לרצות אותי).

keter

ואם כבר אחרון, תת סדרה חדשה: בתוך מסה קריטית, 11×16 (על שם גודל הספר). נדמה שאין היום הוצאה שלא מוציאה סדרה בפורמט מוקטן (לידיעות יש את ההרלן קובנים הקטנים ואת סדרת הרומנים הרומנטיים החביבים, לספריה החדשה יש את הספריה הקטנה ועוד). ועכשיו מסה קריטית ששייכת איכשהו לזמורה ביתן בספר הראשון בסדרה עם העטיפה המקסימה של נורית וינד קידרון (גם כן המקסימה, שמלמדת איתי בעבודי, בכל זאת גילוי נאות, למרות שהבטחתי).

אבל הכי כיף – שבוע הספר בככר (מלכי ישראל) רבין עוד שבוע וחצי. שמחה גדולה.

1116

  1. שולמית

    שלום יובל
    רציתילקנות את המשורר השביעי אך נימנעתי בגללהמחיר והחלטתי לחכות להנחות של שבוע הספר ( אני מקווה שתהיה הנחה רצינית). חשבתי שהמחיר, הגבוהה לטעמי בעבור הספר הקטנן, נבע מן ההשקעה בכריכה הקשה. האין אלו פני הדברים

    השבוע בסטיצקי אישה קנתה ספר שעיצבת את עטיפתו ( כחולה ועליה כלב)
    שכחתי את שמו.
    הייתי ממש מרוצה מכך.

    חשבתי שזאת אופליה על עטיפת ספרו הספר של אדף

    .
    כל טוב
    שולמית

  2. ילי

    אני לא מסוגלת לקנות ספר של עם עובד, בגלל התג האדום הזה

  3. grayscale

    יובל, אני קוראת פסיבית כבר הרבה זמן.
    הפעם סתם ככה בספונטניות החלטתי לשבור את השתיקה … ולהודות לך על מקום המרתק הזה שיצרת… הייתי שמחה, למרות שאני לא יודעת אם זה התחום שלך, לראות גם ביקורת שלך בנושא קטלוגים מוזיאלים

    ואגב, הסדרה נובלה, שעיצבה טליה בר, אכן מרתקת במיוחד הספר עם הזיקית שמהספר משתלשלת סימנייה אדומה (כמו הלשון של הזיקית, מכוון?) – פשוט מרגש

  4. אסתי

    ושמחה שהעלית את נושא העיצוב המחודש של עם עובד כי זו ההזדמנות להגיד שלא נפלתי.
    לא מזה
    וגם לא מהקודם שגם הוא פרי יצירתו של יהודה דרי.
    וכשאני אומרת לא נפלתי זה בלשון המעטה. לא מקורי. לא נוקט שום עמדה. לא מייצג את הנשמה של ההוצאה. מה שכן, לפחות במקרה דנן בניגוד לקונספט הקודם זה לפחות נאה למראה.
    אמנם לא אומר כלום אבל לפחות לא מעצבן את העין עם הלאייר השקוף

    לעומת זאת הסדרה של כתר פשוט נהדרת בעיני וגם זו של זמורה ביתן.
    יש אמירה, יש בידול, יש נשמה.

  5. יובל

    מקרב לב
    לגבי קטלוגים יוצא לי מדי פעם וגם היו פה בבלוג אפילו על הילה לולו לין וסיגלית לנדאו ויופי וקדושה במוזיאון ישראל

    ואסתי
    גם אני לא נפלתי אבל כמו שאני שונא שלקוחות אומרים לי את זה אז גם אני בוחר בדרך כלל לא להשתמש במינו הזה. אבל, כמו שכתבתי, אני אוהב את השעמום, הקלאסיות, דווקא את זה שלא נפלתי. דווקא בגלל הודעות כמו של ילי, דווקא בגלל התג האדום
    אני מסכים שהיה יכול להיות אחרת אבל בכל מקרה אני מעדיף את הנוכחי על הקודם

  6. יובל

    השבוע אגב יצא ספרו הקודם של קרביץ בהוצאה מחודשת עם עטיפה שגם אני עיצבתי. לא יהיה קשה לזהות

  7. אסתי

    למרות שהייתי שמחה להיות לקוח פעם בחיים, עדיין לא באתי אליך בקטע של ,זה לא עושה לי את זה" או "אני לא אוהב" וכו'.
    הסברתי בדיוק למה אני חושבת שהעיצוב הזה סתמי בדיוק כמו קודמו.
    ועל מקוריות והתאמה לערכי המותג בכלל לא דיברנו.
    בקיצור…

    אגב, אחד הדברים שאני מאוד לא אוהבת לעשות זה להעביר ביקורת שלילית על עיצובים של מעצבים אחרים. זה לא יאה. זה לא מנומס וכמו שאני תמיד אומרת לסטודנטים שלי – כל דבר אפשר לקטול גם את הדבר המבריק ביותר, רק שכאן הגיעה סתמיות עד נפש וכשאני רואה עטיפות כאלו ועיצובים כאלו עולה לי הג'ננה. מבחינתי שיהיה גרוע, רק שלא יהיה בינוני ובעיקר שלא יהיה סתמי וחסר כל דבר אינטליגנטי.

  8. יובל

    לרגע לא חשבתי שהכרזת משהו ובזה פטרת את עצמך מנימוקים
    no hard feelings

  9. רותי

    בעייני לקחת אימאג'ים לעטיפות מבנק אימאג'ים
    כמו geetyimages זו החלטה שגויה ומעוררת חוסר נוחות וזילות של התחום

    ספרו של אדף ראוי לאימאג' מקורי ויחודי לו כמו כל ספר ולא אימאג' שחוק ולעוס שנקנה במעט כסף מאותם מאגרים ונראה פה ושם בשימושים אחרים
    ממש לא מסקרן

  10. יובל

    ברור שהייתי שמח אם לכל ספר היו מוצאים צילום מקורי או מצלמים במיוחד אבל איןם מה לעשות, זה לא ריאלי. וכמו בכל דימוי, אני חושב שפחות משנה בופו של דבר מאיפה הוא מגיע ויור האם הוא מתאים לספר ומעורר סקרנות. מה שכמובן אפשר להתווכח לגביו

  11. אייל

    זוכה לעיצוב "קלאסי" באמת ויפהפה, אבל פחות ישיר ומכיר, אני מניח.

    http://am-oved.co.il/HTMLs/Popup.aspx?C0=17744

    יש לציין שהכריכה היא קשה ועטופה בחבק, לטעמי הכריכות היפות ביותר כרגע בשוק המקומי

  12. אייל

    אם יתחשק לך פעם תוכל להכין רשימה על תולדות וגלגולי עיצוב עטיפות "ספריה לעם" של עם עובד, שהתחילו כחיקוי לספרי "פינגוין" הבריטיים

  13. יובל

    מסכים לגבי פרוזה אחרת ולגבי ספריה לעם – אולי באמת, חכול להיות מעניין

  14. תמי

    בעיני אין שום רע בצילום של אימג'בנק.כמו שיובל כתב גם. לרוב הצילומים שלהם יותר איכותיים ואילו המעצב היה פונה לצלם ומזמין צילום ייחודי הוא היה משלם הרבה יותר. בסך הכל מדובר בצלמים איכותיים במיוחד שבאופן רגיל לא כל אחד יכול לשלם את אלפי הדולרים כדי להזמין אצלם צילום ייחודי וזו ההזדמנות לקנות משהו טוב ולשלם מחיר שפוי. העיקר הוא אם המסר עובר ואם הכריבה עושה את העבודה השווקית שהיא אמורה לעשות, ולא חשוב אם אף אחד כן או לא השתמש בזה קודם.

Comments are closed.