מחשבות על פריפריה


14

תגובות


ביום שלישי השבוע ביקרתי לראשונה בבי"ס גורן, המכללה האקדמית עמק יזרעאל, בפרזנטציה של סטודנטים משנה ג' (במסלול תקשורת חזותית), בקורס מיתוג אישי, שהנחתה נורית וינד קדרון (האימג'ים שמלווים את הרשימה לקוחים מעבודות הסטודנטים).

טי שירט, אריג' תומא

כבר כמה ימים חושב מה לכתוב, או ליתר דיוק איך, מבלי לצאת מתנשא. בדמיוני אני כבר רואה אנשים שקוראים את הרשימה ואומרים לעצמם, הנה – התל אביבי המעודכן, כתב העיצוב של גלריה, מרצה לעיצוב – יצא מהבועה, חצה את גוש דן צפונה, הגיע עד מעבר לעפולה, ונתקל, איזו הפתעה (שומו שמיים) בעוד אנשים מעודכנים, מעוצבים ו..מעניינים.

(חשוב לי רק לציין שבגדול, אפשר להגיד שאני יודע דבר או שניים על מוסדות אקדמיים: למדתי במכון אבני שנתיים, שנה בקמרה אובסקורה, ארבע שנים הסתובבתי בבצלאל יום-יומיים בשבוע, אני מלמד בסלע ובעבודי קריאיטיב, וחוץ מזה אני מכיר מרצים וסטודנטים ממוסדות אחרים. אבל מספיק לדבר על עצמי).

פוסטר, עמית מוסקטל

תיארתי לעצמי מראש שהרמה תהיה גבוהה, למרות שגורן הוא לא בי"ס נחשב מארבעת המובילים (שנקר, בצלאל, ויצו וחולון). מהכרותי עם נורית הנחתי שהיא לא הייתה סוחבת אותי עד לשם, אם היא לא הייתה מאמינה בסטודנטים שלה. כמו כן, במהלך הסמסטר האחרון, יצא לנו לשוחח לא מעט על המקומות שבהם אנחנו מלמדים. בנוסף, יצא לי לשמוע על גורן מדי פעם, ובדרך כלל אלו היו דברים טובים. עובדה חדשה שגיליתי בביקור הייתה שהסטודנטים לומדים שם במשך ארבע שנים. משום מה הייתה לי התחושה (המוטעית) שלומדים שם מסלול קצר יותר.

הגענו לעמק יזרעאל אחרי שחמקנו מהתאונות המזעזעות של כביש 66, אז פגשתי את אבירם מאיר, ראש המסלול ומנהל בית הספר, שהצטרף אלינו לפרזנטציה. הכיף הגדול היה לפגוש את הסטודנטים. אנשים שאפשר להרגיש שהם באו ללמוד, ולא חושבים מהרגע הראשון שהם יודעים הכל ושסתם באת להפריע להם. הדבר המרענן השני היה המגוון האנושי: רוסים, ערבים, קיבוצניקים, כל מה שקשה למצוא במקומות ה"נחשבים" (ושוב אני מקווה שזה לא יוצא כהתגלות השמימית של הבועה התל אביבית). כל זה לא היה משנה כמובן אם רמת העבודות הייתה נמוכה. כמו בכל מקום גם פה היו עבודות טובות יותר וטובות פחות, אבל באופן כללי הרמה הייתה גבוהה וחלק מהעבודות היו בעיני פשוט מצויינות. את חלקן העליתי לפה.

אין בכוונתי להוכיח בפוסט הזה את כל מנסחי מודעות הדרושים, שמציינים בפירוש שהם מעוניינים בבוגרי שנקר או בצלאל בלבד. אני לא חושב שצריך אותי כדי לספר כמה המקומות האלו נחשבים, בדרך כלל אפילו בצדק. אני פשוט חושב שהם מפספים ככה לא מעט אנשים סופר מוכשרים ובעלי מוטיבציה. ב-8/7 מתחילה עונת תערוכות סוף השנה, מעניין יהיה לראות איך כל זה יבוא לידי ביטוי שם. מבטיח לעדכן.

————————————————————————————————————

עדכון, יום ראשון בלילה, תגובתה של מנחת הפרויקט, נורית וינד קדרון על הדיון

(ובנוסף כדאי גם לעקוב אחרי הדיון שהתפתח בפורום תקשורת חזותית בתפוז)

קורס בעיצוב תדמית עצמית, או בעצם, התמודדותו של מעצב עם עיצוב זהות גרפית לעצמו – נראים לי כאחד האתגרים העיצוביים הקשים ביותר למימוש אך גם מהמרתקים שיש. כפתגם השחוק "הסנדלר הולך יחף" – כך גם רוב המעצבים שאני מכירה (והם רבים ,טובים ופעילים) מסתובבים בעולם ללא לוגו ממש גמור (יש?), ניירת עסקית על כל חלקיה (ולא רק כרטיס ביקור עדכני), אתר שמדבר עם שאר חלקי התדמית באותה שפה גרפית, גלויות ללקוחות (לשליחה כברכה מעת לעת? לשיווק עצמי?), כרזה תדמיתית, או חלילה טי-שירט מסקרנת (בשביל הרושם?) כדי להעניק מידי פעם.

ההזדמנות שזומנה לסטודנטים שלי היא מסוג ההזדמנויות שלא חוזרות. בטח שלא בחיים האמיתיים בחוץ, דקה אחרי שיסיימו להיות סטודנטים ויישאבו ללחצי הדד-ליין, הלקוחות, בתי הדפוס, המתכנתים וכל שאר "צרות היום יום". דווקא מתוך היותם סטודנטים, דווקא בשל הפנאי להתעסק עם הנושא, דווקא בשל העובדה כי יינכסו לעצמם – לתיק העבודות שלהם – גם פרויקט מקצועי העוסק נטו בהם עצמם, ודווקא בגלל שהפרויקט הוא כה "פרקטי" ולא רק קונספטואלי – אני רואה הרבה הצדקה וענין אקדמי לקיומו.

שמחתי לארח את יובל בפרזנטציה. יובל ואני מלמדים יחד כמה שנים ב"עבודי קריאטיב" ומכירים היטב זה את דרך הוראתו של זה, אך כה חבל שיובל הציג כאן רק ציטוטים ספורים מתוך עבודות של שלושה סטודנטים, כי הדיונים שהתפתחו כאן בעקבות הפוסט (ואכן התפתחו..) מתייחסים רק לפלח קטנטן מן העוגה (אם כי מן הטובים שבה), ע"פ בחירתו של יובל.

אינני רוצה להיכנס לויכוחים אקדמיים סוערים כמו אלו שהחלו כאן, אך אציין רק כי להבנתי ומתוך פלורליזם חינוכי שאני מאמינה בו, על סטודנט לעיצוב להיחשף במהלך שנות לימודיו לקשת רחבה של אתגרים, מרצים, תכנים ומטלות, כשדרך כל אחד מהם תיווצר לכל סטודנט ההזדמנות להכיר ולהתנסות בתחום אחר המתכנס לו תחת המטריה המאד רחבה של הנושא הנקרא "עיצוב תקשורת חזותית".

תחת מטריה זו דרים בכפיפה הן שיעורי הקונספט (כדוגמת התרגיל שהציג אבירם מאיר בבלוג שלו) והן שיעורי טיפוגרפיה אותם מלמד יובל ב"עבודי קריאטיב", ואף כתב על כך לפני כשנה לערך פוסט בנושא עטיפות ספרים שעיצבו הסטודנטים שלנו, הן זהות מותגית – הנושא בו נגענו כאן, ועוד.

אני רואה זכות גדולה בהזדמנות שניתנה לי ללמד דווקא ב"פריפריה" על כל המשתמע מכך ועל כל המגוון האנושי הקסום שיש ב. שמחתי לקרוא את התרשמותו החיובית של יובל מהפרזנטציה, מ"גורן" ומהיציאה מן הבועה…

כן יירבו

  1. רעות

    פוסט מעניין. אני באמת חושבת שיש חוסר צדק בעניין. רוב החברות המובילות פונות בפרוייקטים לשנקר/בצלאל, וכמובן שהסיקור התקשורתי נוגע תמיד רק לשני אלה.אפילו בתור סטו' לעיצוב גרפי בוויצו, מורגשת החלוקה הזאת והטיפול המפרגן סביב שני אלה. מובן שדרכו של עולם הוא לעודד ולפמפם את החזקים.ועדיין: ההיסטוריה מראה שהטיפוגרפים המעניינים ביותר צמחו מהשוליים..
    סתם מבאס..

  2. אסתי

    ומעמית מושכל ואריג' תומא שהם מוכשרים ביותר הייתי מצפה ליותר מאשר הועדת קישוט הדי צפויה ומשוכפלת במקומותינו.

    לעומת זאת ממליצה לך לראות את מה שאבירם הביא בפוסט שלו כדוגמאות לקמפיין על דמוקרטיה. טיפוגרפי. פרוייקט שעשו אצלי שתי כיתות בסימסטר הראשון.
    שם היו כמה דברים מבריקים ומפעימים ביותר למרות שבהתחלה הייתי הרוסה מחוסר הידיעה וההבנה שלהם מה זו בכלל דמוקרטיה. והזוג שהפיק את הקמפיין שאבירם הביא לפוסט שלו עוד ידע הכי פחות על דמוקרטיה ותראה איזו חשיבה יפה.

    כי כמו שאני אומרת תמיד – קודם כל חשוב הרעיון. אחר כך התרגום הגרפי שלו הוא בילט אין בזה. בדוגמאות שהבאת לא ראיתי איזה רעיון מיוחד ומקורי והתרגום הגרפי בנאלי ומוכר. מסטודנטים הייתי מצפה להעזה ולהיות מסוגלים לטעויות מקוריות ולא לשכפול וקופי פייסט של מה שרואים מסביב.

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=488006

  3. יובל

    אני לא חושב שאלו העבודות הכי מקוריות והכי מבריקות שראיתי בחיי. אבל כל הנקודה שלי הייתה להגיד שהרמה שם גבוהה. מה, כאילו שבארבעת הגדולים כל היום סטודנטים מעזים ומנסים. היו שם עבודות שכמו כלום היית יכולה למצוא בבתי ספר אחרים מבחינת הרמה
    ולגבי הקמפיין הטיפוגרפי – אכן חשיבה יפה, אכן יש רעיון, אבל גם פה – אם להשתמש בסמנטיקה שלך – זה לא שלא ראינו כאלו דברים קודם (או במילים אחרות, אני דווקא לא התפעמתי…). שוב, יופי של רעיון, אבל הכל בפרופורציה הנכונה

  4. גלית חתן

    ובהחלט עוררו סקרנות. ובכל זאת הלכתי לבדוק את הלינק שאסתי נתנה, כדי לא להיות נעולה על משהו אחד – אבל מה לעשות, ממש לא עשתה לי את זה ההתחכמות שם. אני מעדיפה את העיצוב שפה.

    דיברתם פה על שכפול וחוסר מקוריות – ובכן, זה אולי נכון לימי הלימודים, אבל לא לתקופת העבודה. איכשהו נראה לי שברגע שהסטודנטים נכנסים ל"תעשייה" רוב היצירתיות נכנסת להקפאה. מקסימום למישהו יש יציאה על איזה יוגורט

  5. אסתי

    כי:
    א. אם כל הקטע היה לדבר על זה שהפלה ופלה שם הרמה גבוהה אז הרי יצאת כמו בלעם – באת לברך ונמצאת מקלל. כאילו מה כל כך מפתיע בכך שחוץ מתל אביב ולבצלאל ולויצו חיפה, יש עוד מקומות שבהם שמעו על מחשב ועל עיצוב ואפילו מלמדים את זה והתוצאות אפילו לא ממש פרימיטיוויות…

    ב. מה הבעיה היום כשלכולם יש מחשבים ולכולם יש פוטושופ ואפילו אינדיזיין ליצר עיצוב סביר?
    בשביל זה לא צריך ללמוד.

    ג. בפרוייקט על הדמוקרטיה היו כמה דברים מפעימים ומבריקים ביותר שאותי הפתיעו.
    וזה מוביל אותי לדבר שבעיני הכי חשוב בתפקידנו כמורים – לגרום לסטודנטים לחשוב ולגרום לסטודנטים למרוד בנו ולגרום לסטודנטים לפתח מחשבה חופשית ואופי ואישיות משלהם. אחרת לא שווה כל העסק.
    אני, כשמביאים לי את המובן מאליו – גם אם העיצוב מדוייק ועונה על כל הכללים והתוצאה היא יפה – אני פוסלת ולא מעבירה.
    אני רוצה שיטעו. אני רוצה שיביאו דברים שלא חשבתי עליהם. אני רוצה נונקונפורמיזם, אני רוצה שיאתגרו אותי. אני רוצה שלא יסכימו איתי.
    אני לא רוצה שיעתיקו אותי או את האחרים.

    משום מה, במחוזותינו יש רצון להגיע לדברים "יפים" כאלו שהולכים בתלם. כאלו "כמו כולם". ובשום אופן סטודנטים לא יכולים ללכת בנתיב הזה.
    זו ההזדמנות האחרונה שלהם למרוד. אני לא רואה את זה.

    ושוב, בפרוייקט שלי על הדמוקרטיה אם תבקש מאבירם הוא יראה לך כמה דברים יוצאים מן הכלל מבחינה חשיבתית (דווקא הקמפיין שהוא הביא ושהפנתי אותך אליו היה גימיק. לא הראה משהו חדשני). לא מושלמים. לא נראים כמו מיליון דברים שראינו קודם. ניסיוניים ומאתגרים.

    זה תפקידו של ביה"ס לתת לסטודנט את הידע ולגרות אותו לחשוב, ולגרום לו להביא את הבלתי צפוי. הצעיר והמרדני.
    ולא להוציא פקידוני גרפיקה או סליחה איך שכחתי – פקידוני תקשורת שיווקית.

    וסליחה על הנאום אבל הרמת לי להנחתה יובל, ככה שלא הצלחתי להתאפק.
    התסלח לי?

  6. יובל

    להפך. אני ממש לא חושב שכולם צריכים לחשוב כמוני, על אחת כמה וכמה שמביאים גם הנמקה עניינית
    ולענייננו
    א – עובדה שמפתיע. אל אותי, ולא אותך, אבל תסתכלי קצת על מודעות דרושים ותראי מה מחפשים
    ב- בעיה גדולה. זה לא כזה פשוט להפיק עיצוב סביר לדעתי, גם אם שולטים בתוכנה
    ג – סוגיה מעניינת שאני לא יודע כרגע מה להגיד עליה. מצד אחד, את צודקת, אבל מצד שני, התפקיד שלי הוא גם שיוכלו עבודה בסוף הלימודים, ושיהיו להם תוצרים טובים, ראויים, יפים. גם אני רוצה שלא יסכימו איתי, אבל מה לעשות, יש סיבה לזה שאת המורה שלהם, את יודעת בכל זאת מה נכון ומה לאף מה מתאים ומה לא, מה מתקבל ומה לא. אחרת אין לזה ערך בעיני

    בסופו של דבר נדמה לי שאנחנו כמובן יותר מסכימים מלא, אבל גם אם לא, את מוזמנת בשמחה להמשיך ולנאום כמה שאת רוצה. מבחינתי זה מבורך

  7. שולמית

    שלום יובל

    כשקראתי את הפוסט נזכרתי במגמת גרפיקה שהיתה במרכז לאמנות חזותית בבאר שבע אך נסגרה עם המעבר למכללה האקדמית ע"ש קיי.
    גם היא התאפיינה בגיוון האנושי.
    אגב, הויכוח בינך לבין אסתי הזכיר לי את טקסי ביקורת העבודות שלפעמים הפכו למלחמות אידאולוגיות ( במקרה הטוב) בין המורים.

    מקום זה איפשר לאנשים אחרים מאלה הנקלטים במסגרות שציינת ללמוד גרפיקה..

    שבוע טוב
    שולמית

  8. אבירם מאיר

    טוב, הדיון כאן מעניין, ועוסק בשאלות המרכזיות המעסיקות אותי / אותנו יום יום
    מה יחסו של ה"מרכז" אלינו ושלנו אליו, מהו מרכז בכלל ומיהם או מהו פרופיל הסטודנט הממוצע אם יש כזה ואפילו המרצה הממוצע, האם יש השפעה של סביבת לימודים על התוצאות? האם יש השפעה הפוכה? האם קל "ליפול" למקום של התנשאות ואני שמח שכתבת יובל שניסית לבחון את העניין הזה ממקום מאוזן, בכל מקרה תשובות ברורות אין לי אבל קיימת נטיה של אנשי מקצוע רבים לבוא ולבקר או יותר נכון להגדיר את עצמם ומעמדם על ידי סימון תופעה או עיצוב כרלוונטי, עכשווי או מיושן, לא עדכני ולא מוצלח.
    בדרך הלא מפרגנת הזו מאדירים עצמם בחשיבות עצמית
    כמו שנרמז בתגובתה של שולמית.
    לעניין העבודות, אני לא רואה מקום לחפש "של מי יותר טוב" אלא להתבונן ולחשוב. נראה לי לא מעט.

  9. סיון

    בתור בוגרת "גורן" אני ממש חושבת שהגיע הזמן לשים קץ להאדרת שמו של בצלאל ורבים דומים לו.
    לצערי אני כל שנה מתאכזבת מהתערוכות החוזרות ונישנות שמקפידות להראות לנו כי בצלאל הוא בי"ס לאמנות ותו לא- ושיסלח לי בוריס שץ…
    אותי לימדו שגרפיקה ואמנות הם לא אותו הדבר אך משום מה בבצלאל יש נטייה להפוך דברים אומנותיים לכאלו שמוכרים- ובכן- בתור אחת שיצאה מהבועה של לימודי האקדמיה- אני מודה לאלוהים שניתנה לי הזכות ללמוד ב"גורן" כי אם יש מקום טוב שמכין אותך לשוק בחוץ- זה "גורן"- ולא תמיד צריך מרצה שיוציא לך את המיץ וישפיל אותך בשביל שתהפוך למעצב מן השורה- גם דרך ארץ עוזרת…
    יובל- יפה כתבת- ואני מאוד מקווה שכמוך עוד יהיו רבים אחרים שיעיזו להוציא את אפם מהבועה התל אביבית.

  10. רחל

    אדם כמו אבירם מאיר פוגשים אולי פעם בחיים
    היכולות המדהימות שלו להוציא מהסטודנטים את היכולות הפנמיות שלהם ולעמיד אותם בשורה אחת עם המרכז מראות כי הוא האדם מדהים ,רק העתיד יסכים אתי

    תמשיך כך

    רחל

  11. יובל

    לקרוא בהמשך הפוסט את תגובתה של נורית, מנחת הפרויקט

  12. אבירם מאיר

    חשיפת הפרויקט כאן בבלוג טובה, חשובה וללא ספק עצם קיומה ועצם העלאת הפרויקט הזה לדיון כאן מעלים את המסלול בראשותי למודעות.
    יחד עם זאת קשה לי מעט עם דיעות פסקניות (לטוב ולרע) כשמדובר במקבץ כל כך קטן וחשיפת דימויים בודדים מכל עבודה של סטודנטים, בפועל על הקירות בהגשה הוצגו פרויקטים בפריסה רחבה ועם הרבה יותר מרכיבים תדמיתיים
    מכדי שיוכלו להיות מוצגים כאן.
    בחודש הבא נפתחת תערוכת הגמר ב"גורן" עמק יזרעאל
    אני מזמין את כולכם לבוא ולהתרשם מקרוב מעבודות הבוגרים שלנו.

  13. יובל

    ובהזדמנות זו כדאי לכם לעדכן את אתר המכללה

Comments are closed.