חייב לזוז


10

תגובות


tickets

מזמן לא התרגשתי ככה בסרט.

הכל התחיל מהפוסט של איתמר, הסרט הישראלי הכי טוב של השנה. זה מה שהוא כתב: ״צריך לעזוב הכל ולרוץ לראות את חייב לזוז, הסרט התיעודי החדש על אהוד בנאי והפליטים. כי הוא מתמקד לא רק בגלגוליו המרתקים של הרוק הישראלי בשנות ה-80, אלא במאבק ליצור כאן תרבות שונה מזו שמכתיב הממסד. כי הוא מתייחס לזכותו של האחר להיות אחר, בלי להרים ידיים. הלוואי שבמאי הסרט, אבידע ליבני, ימשיך לתעד את האנשים שהתעקשו בצדקת דרכם והמשיכו ליצור את המוזיקה שהם אוהבים באמת. רמי פורטיס, ברי סחרוף, קורין אלאל, יהודה פוליקר, מאיר בנאי ועוד רבים אחרים".

אני חושב שלא הייתי יכול לנסח את זה טוב יותר.

נדמה לי שהאמן שראיתי הכי הרבה הופעות שלו זה אהוד בנאי, במיוחד מכתה י׳ עד הצבא. מדובר בכמה עשרות: המרתף העליון בבית לסין, קולנוע אלנבי, צוותא, עין הוד, ים המלח, אולם הספורט של בית הספר התיכון עירוני ד׳ (עירוני ד׳ !!!), ועוד ועוד.  כך שידעתי שאת הסרט הזה אני חייב לראות. ולמרות שקראתי רבים שאהבו ושיבחו, לא הייתי מוכן לעוצמת הרגשות: חיוכים בלתי רצוניים, צמרמורות בגוף, והתרגשות אמיתית לאורך כל הסרט.

ברור לי שחלק מההנאה מהסרט של באידע לבני נובע מהעובדה שזה החזיר אותי 20 שנה אחורה, בכל זאת לנוסטלגיה יש את הכוח שלה. אבל אני חושב שמעבר לזה הסרט פשוט מצליח להיות מסמך תיעודי מרתק של אותה התקופה ולא נופל למלכודת הקיטש והרומרנטיזציה שהוא היה יכול ליפול אליה בקלות. הסבר אחר טמון בעובדה שזה גם לא סרט על אהוד בנאי, אלא סרט שמשתמש בו כדי לספר סיפור. התפקיד של יוסי אלפנט בסרט, ובסיפור, לא פחות חשוב. כמה חבל שאי אפשר היה לראיין אותו, כמו גם את ז׳אן ז׳ק גולדברג.

יש לי מאותה תקופה את כל הכרטיסים של ההופעות שהלכתי אליהן. יהיה קצת מוגזם להגיד שאני זוכר כל הופעה, אבל זה לא יהיה לגמרי לא נכון. אני זוכר את החברים של נטשה באמפי וואהל, קצת אחרי מחנה קיץ. את ההופעה של הקליק בזמן אמיתי שרק נפתח. את מאמי בצוותא בחצות, לדעתי זה היה ראש השנה. את המרתף העליון של בית לסין, שהיה בזמנו גם אולם הקולנוע החביב עלי.

יצא לי בכל זאת רומנטי ונוסטלגי, אני מקווה שזה לא מרתיע. גם אם לא הייתם באותה תקופה בני 16, אני די משוכנע שתצחקו, תתרגשו ותיהנו כמו כל הקהל שמילא את האולם. אם לחזור למה שכתב איתמר, אני לא יודע אם זה הסרט הישראלי הכי טוב של השנה, אבל הוא ללא ספק המרגש מביניהם.

הכי חשוב – לא לשכוח להזמין כרטיסים מראש, חבל שתגיעו סתם, האולמות תמיד מלאים. לוח ההקרנות נמצא כאן.

  1. ריקי כהן

    בדיוק היום אמרתי לבן זוגי, בגאווה גלויה, אני ראיתי את מינימאל קומפקט לפני 22 שנה בסינרמה, כשהם באו להופעות מחו"ל, לא כמו הצפונבונים ששמעו עליהם רק באיחוד האחרון.
    זמן אמיתי, איזה פלאשבק!
    יפה מאוד ששמרת את הכרטיסים, חבל שלא עשיתי את זה. את נטאשה לא אהבתי אבל פורטיס, בטח, ועוד ועוד. משום מה, מאז האלבום הראשון שלו שאהבתי, לא הסתדרתי טוב במיוחד עם אהוד בנאי, אבל אלך בגלל המסמך.

  2. אסתי

    קנאה גדולה מקננת בי למראה הנוסטלגיה המונצחת הזו. רק לי לא היה את השכל לשמור עדויות היסטוריות.

    וטוב, טוב, השתכנעתי, אני הולכת לראות את הסרט הזה. די, אתם לא יכולים לעשות לי את זה עם כל הפיתויים האלו שאתם שמים לי מול העיניים…

  3. אורי

    אפילו שאני לא מהמעריצים שהיו בכל הופעה של אהוד בנאי, מאוד התרגשתי מהסרט. בקרוב, אינשאלה, שיחה עם אבידע לבני, במאי הסרט, אצלי בבלוג.

  4. יובל

    את מינימל קומפקט אמנם לא ראיתי לפני 22 שנה אלא רק לפני 20, ברוקסן, ואפילו יש כרטיס. יש עוד הרבה כרטיסים אגב. ואסתי – את חייבת ללכת
    אשמח לקרוא כמובן שיחה עם הבמאי, מקווה שיהיו לו דברים מעניינים להגיד

  5. זו ש

    גם אני יצאתי ממנו בריחוף קל. הסרט מרגש, ומאוד אהבתי גם את איך שהוא צולם ונערך ובוים, בצניעות שדומה לצניעותו של בנאי עצמו.
    וצאז ראיתיו לפני שבועיים, ניגוניו של אהוד שוב אצלי בלב, מפשירים אותו לאטו. בשבוע הבא אלך לראותו שוב.

  6. אייל גרוס

    יובל
    איזה יופי ששמרת את הכרטיסים, כמו אסתי גם אני לא שמרתי..
    ובחלק מהם כמו הדיל של הפיל והקליק בזמן אמיתי הרי היינו ממש באותה הופעה (ונחשוף בפני קוראי רשימות שהכרנו כבר אז…(.

    תודה על הפוסט! אשתדל לראות את הסרט כאשר אגיע ארצה!

  7. יובל

    ואפילו גם כמה רשימות של סדר השירים מההופעותץ זכור לי אייל שגם אצלך במשפחה יש כמה כאלו

    וזו ש – עוד פעם אנחנו בסרטים שצריך לראות שוב פעם. מה יהיה?

  8. זו ש

    זה סימן לקולנוע טוב.

    אגב, את "הגלגול" כבר יצא לך לראות?
    סרט מרתק. לא חף מבעיות, אבל מעורר מחשבה רבה.

  9. אורית עריף

    ראיתי אתמול אחה"צ והגוש בגרון ממאן להספג לתוך הגוף והיומיום. איזו התרגשות, הזדהות, חמלה…

    ואהוד שמחקה את ז'אן ז'אק קולף תפוח ליוסי אלפנט "גיטריסט רקוב שלי" קורע ומכמיר לב.

Comments are closed.