גיבוב השטויות הגדול ביותר. לא פחות
לא בכל יום קוראים למה שעשית כישלון חרוץ ומוחלט, קובעים שהתחקיר שעשית חובבני, שטעית כמעט בכל פרט, מהותי או שולי. שמה שעשית זה גיבוב השטויות הגדול ביותר, שכתבת כתבה אומללה שכוללת אינספור שגיאות עובדתיות בוטות, ושמה שכתבת כולל הרבה מאוד סוגים של עיתונאות גרועה. לא בכל יום כותבים עליך שאתה עיתונאי ששם את שמו על פרוייקט בלי להכיר את הנושא בכלל ובלי לבצע אפילו תחקיר מינימלי, ושכתבת כזה רצף שטויות שטחי ומעליב.
נשימה ארוכה.
ועוד אחת.
ל"מחמאות" אלו זכיתי מפיו של רן יניב הרטשטיין, הכתב, המפתח, והמתרגם של וורדרפס לעברית, שגם כותב במדור הטכנולוגיה בכלכליסט. לא נעים. בשעות שעברו מאז שקראתי את הפוסט הנ"ל, על פרויקט המק שלי, תהיתי איך ואם להגיב.
נתחיל באם – לא כל כך ברור לי למה אני מגיב, אבל הנה בכל זאת, החלטת שכן. מן הסתם נכנסו אצלי שיקולי אגו. אבל גם בגלל העובדה שהוא היה מספיק ישר לכתוב את זה תחת שמו ושלא מדובר בטוקבק אונימי.
אבל יותר מהאם, האיך והמה הם יותר עקרוניים. אני לא מתכוון להתחיל להתווכח על העובדות. אני נותן לרן את הקרדיט שהוא יודע על מה הוא מדבר, למרות שסוגיית הידע היא עקרונית מבחינתי – איך אנחנו יודעים את מה שאנחנו יודעים? ולא, אני לא מנסה להסיר פה את האחריות משגיאה כזו או אחרת. איך אני יכול לדעת אם כל הכתבות שקראתי שפורסמו בעבר בקפטן אינטרנט ובשאר חלקי עיתון הארץ, והפרסומים האחרים שקראתי, ללא הבדל דת גזע ומין – ידיעות / מעריב / ניו יורק טיימס / פייננשל טיימס, ועוד – איך אני יכול לדעת מה נכון ומה לא. מוזר ככל שזה ישמע אבל נדמה לי שהתשובה לא כל כך פשוטה. זה לא שכתבתי מקינטוש בגוגל ושהלינק הראשון הספיק לי.
בכל אופן, אין לי רצון לעבור פסקה פסקה ולהתנצח, האם הביקור בזירוקס היה מהותי או לא והאם להגיד שהמק הראשון הוצג לראשונה לציבור בפרסומת המפורסמת 1984 זו טעות כי יש כאלו שראו אותו כבר כמה חודשים קודם.
שלושה דברים קטנים בכל זאת שלא קשורים לתאריכים (גם לי קשה להתאפק):
1. את המקינטוש ואת אפל יצר השיווק, והעיצוב הוא רק חלק ממנו? פה אנחנו חלוקים. אני חושב שלעיצוב חלק קריטי, ואני מדבר על עיצוב בהקשר רחב יותר מאשר צורת פח האשפה. ממשק, חווית משתמש, קיצורי מקשים, מערכת הפעלה, וגם צורה חיצונית.
2. כבודו של סיינפלד במקומו מונח אבל הלוגו שעל גבי המק שהיה לו על השולחן לא זכה ולו לאלפית החשיפה שהוא זכה לו בסקס והעיר הגדולה. אני עדין עומד מאחורי הקביעה שהלוגו (כן, הלוגו) חייב את הפריצה שלו לא לסיינפלד אלא לקארי בראדשואו.
3. בענין המראויינים שמספרים על המק הראשון. הכוונה הייתה להביא סיפורים לא מהשנים האחרונות אלא מלפני 15 ו-20 שנה. ולא סתם סיפורים, משהו נחמד, משעשע. מה לעשות שאז בעיקר מעצבים השתמשו במק. זה לא נראה לי מאד מעניין לשמוע בפרויקט כזה סיפורים של מי שקנה את המק שלו לפני שנה או 5 שנים. לא הייתה שם גם שום כוונה לשכנע אנשים להשתמש במק – זו לא הייתה מטרת הכתבה.
ועוד הערה לסיום – מועד אקראי? העבודה על הפרויקט החלה לפני שהיה ידוע מה ואם תעשה אידיגיטל. כדי להיות רלבנטים לשוק המקומי הוחלט לפרסם אותה לקראת התערוכה. אתה יכול להגיד שזו נראית לך החלטה לא נכונה אבל תן לי את הקרדיט, או לפחות תשאל ולא תקבע, שאידיגיטל לא יזמה את הכתבה, וההשקעה שלה ביחסי ציבור אולי גבוהה אבל לא רלבנטית לקיומו של הפרויקט.
זהו. יש עוד הרבה אבל נראה לי שמספיק.
בכל מקרה אני את המנה שלי כבר חטפתי. הגיע זמן ללכת לישון, מחר עוד יום.
ויש המשך.
קראתי את הכתבה, ואת הבקורת של הרטשטיין, ונדמה לי שהוא מגזים, ואף טועה בחלק מהדברים.
עיצוב או שווק? אפל ודאי טובים בשניהם, וגם בטכנולוגיה עצמה (לוח האם של אפל 2 נחשב יצירה מבריקה. להריץ ממשק מק עם הטכנולוגיה של 1984 גם לא ענין של מה בכך). מה שמבדיל את אפל לדעתי הוא סוג של חוש טעם שנמצא הרבה יותר עמוק מהעטיפה היפה. אפשר לראות את זה בכל מוצר טוב של אפל, מהאפל || ועד לאיפון, ואפילו בשם עצמו: "תפוח", בזמן שמחשבים היו נקראים בד"כ באיזה צירוף של אותיות ומספרים. (אגב, נדמה לי שהשם מקורו בעובדה שג'ובס בילה את הקיץ שלפני הקמת החברה בקטיף תפוחים או משהו כזה)
לא לחינם אחת המריבות הקשות בין ג'ובס לביל גייטס מקורה בעובדה שהוא אמר שלמיקרוסופט אין טעם.
הביקור בזירוקס ודאי שהיה משמעותי ביותר. לא לחינם ג'ובס סחב לשם את כל המהנדסים שלו אחר כך. גם אם אפל ערכו כל מיני נסיונות בממשקים לפניו קצת קשה להאמין שהם עלו על השלוב של עכבר חלונות ואיקונים ככה, במקרה. דוקא רסקין, שהרטשטיין מזכיר, דגל בממשקים מילוליים יותר, כמו שאפשר לראות בעבודה שלו אחרי אפל ועד היום בעבודות של בנו אסא.
אגב, פה יש כל מיני ספורים על המק מהאנשים שבנו אותו:
http://folklore.org/
הפעם זה כבר ניטפוק לא נחוץ ועל זה אני מרגיש צורך להתנצל מראש, אבל ברור שזו טעות שהמק הוצג לראשונה לציבור בפרסומת המפורסמת מ-1984 – לא בגלל שהוא פורסם והוצג לפני כן, אלא פשוט בגלל שהמק (או אף מחשב אחר) לא מוצג בפרסומת הזו.
ממקיסט אדוק אפשר היה לצפות לקצת יותר תשומת לב לפרטים, לא?
רן יניב,
אם זה לא נחוץ,
חוץ מענייני אגו,
יכולת להתאפק
במקום להתנצל מראש, לא?
כל אחד יכול לכתוב בבלוג שלו מה שהוא רוצה ולהשתלח ככל העולה על רוחו בכל העולם ואשתו, איש לא יערוך אותו ואיש לא יבדוק אותו. לכן תהיה לדברים נטייה לגלוש להיפרבולות כדוגמת אלה שקראת. מילא אם הוא היה כותב מכתב למערכת או שולח לך תגובה, אבל אצלו בבלוג? הוא יכול להיות הכי חכם וחריף. הרבה יותר קל לבקר עשייה של אחרים, והכי קל לעשות את זה מהמקלדת בבית, ובחסות החממה של האתר האישי. חבל שיצא לך לראות את זה.. אבל נו, ניחא, מי שלא עושה לא טועה, לא ככה?
1
אני מעריך את זה שרן יניב הרטשטיין כתב בשמו המלא, ולא התחבא כתולעת טוקבקים מאחורי מסך אנונימיות.
2
אני לא מבין כלום בנושא הזה, אבל למדתי מהאנגלים שגם את הביקורת הקשה ביותר אפשר לנסח באופן מתון ומדוד.
אפשר לכתוב "המידע אינו מדויק ולוקה בחסר", ואז לעבור סעיף סעיף ולהוכיח את טענותיך – ואפשר גם לכתוב שזהו גיבוב השטויות הגדול ביותר מאז המצאת הדפוס, שהכתבה שלך אומללה, וכו'
3
כאמור, אני לא מבחין בהבדלים בין מק לבין מקדונלדס, ולכן לא אדע מי מכם צודק, אבל הסגנון הלוחמני, התוקפני ושופע הטסטוטסטרון מטריד אותי.
גם ויכוח צריך לדעת לנהל.
הם לא 'כת' אלא 'קהילה', הם לא מקיימים יחסים או כן, הם נראו לראשונה בשחר האנושות או בשקיעת העידן הפרה-גלובלי – איך שלא מסתכלים על זה, יובל, נפלת כתפוח בשל בידיהם של פנאטים(מונח המציין אדיקות וחוסר פשרנות, להבדיל מ'פונטים' – מונח מהשדה שלך).
כאשר מעצב כותב על תופעה חברתית/מסחרית, הוא כותב מנקודת המבט של ה"לוק אנד פיל", של התרבות והתפוצה, ומסתכן בהליכה זקופה בשדה מוקשים של אידאולוגיות אחרות. אילו היה איש טכנולוגיה כותב על תולדות המק, אני מניחה שהכתבה הייתה אחרת וגם בה היו נמצאים כשלים ודקדוקי עניות שיקפיצו כל מי שמתעניין במק כציון דרך בממלכת התרבות העיצובית.
אני לגמרי עם תגובתו של בועז, חוץ מהנושא של ההבדלים בין המק למקדונלס. מקדונלס זה טעים.
עם כל הכבוד וההערכה שיש לי לרן, הבן אדם הוא מקיסט ויש לזה השלכות התנהגותיות ידועות…
בטח שיש כאלו שטוענים שהביקור בזירוקס לא היה משמעותי – אלו המקיסטים האדוקים שמתקשים להשלים עם העובדה שג'ובס שאל חלק מהחזון היצירתי שלו מחברות אחרות. ג'ובס עצמו אמר על הביקור (והממשק והעכבר "I thought it was the best thing I'd ever seen in my life…they had the gem of the idea and within ten minutes it was obvious to me that that all computers would work like this some day". כך מפי ג'ובס עצמו.
גם ההערה על התאריך היא די קטנונית. לא -כל- פרסומת טובה לא מציגה את המוצר עצמו. חלק מהפרסומות הטובות הן כאלו ו-1984 הייתה הראשונה. היומיים של הבאז הן דיקדוק קטנוני.
מילא. קנאת סופרים.
ואכן הסגנון אלים ומגעיל, לא עושה חשק לקרוא ודי מעורר אנטגוניזם.
גם חלק מהעובדות שהוא מתקן לא נראות לי מאוד מהותיות, אפילו אם נהיה נדיבים ונניח שהמקורות שלו אמינים יותר משלך. וכמי שלא קשורה לתחום, המאמר שלו פשוט לא מעניין כי הוא עוסק בזוטות קטנוניות ולא במשמעות התרבותית של הדברים, כפי שאתה עושה בכתבות שלך.
יותר מזה, עיקר ה"ביקורת" שלו היא לגבי דברים שהם בגדר דיעה. לומר שהמק הצליח בזכות שיווק ולא עיצוב – האם זו "עובדה"? (ומצחיק שבאותה נשימה הוא טוען שהמק מופיע בטלוויזיה ללא עזרת אנשי יחסי הציבור של החברה כיוון שהוא יפה יותר מהמתחרים).
וכצופה אדוקה של "סיינפלד" ו"סקס" כאחד אני חייבת לומר ששמתי לב שלג'רי היה מחשב על שולחן העבודה אבל מעולם – מעולם! – לא שמתי לב ללוגו שלו, בעוד שהלוגו אצל קארי לא רק מילא את המסך לדקה או שתיים בכל פרק אלא גם תפקד כאחד מאביזרי האופנה הנחשקים שלה.
בלי להביע דעה לצד זה או אחר, אני יכולה לציין שלרן יש אצבע קלה על ההדק והוא מתנסח באופן קיצוני לפעמים.
פעם כיבדתי את הדת שלהם, היום פחות. חזק ואמץ.
הביקור בזירוקס לא היה משמעות? יש לי את ווז מדבר על זה אני אשלח לו את הקטע שיהנה,
דוקודרמה חביבה המתארת את השנים הראשון של אפל
הטריילר:
http://www.youtube.com/watch?v=lEyrivrjAuU
וכל הסרט בחלקים:
http://www.youtube.com/watch?v=xflXMZL2stU
אני לא בטוח אם זה יפתור את המחלוקת אבל עדיין שווה צפייה למי שמתעניין בחברת אפל ועולם המחשבים האישיים.
זה יותר להשתעשע בארגז החול
ושרון – מקדונלדס זה באמצ טעים, למרות שאני מעדיף ברגר קינג
והנה זה ממשיך
http://www.notes.co.il/saar/53697.asp
.
ל-וופר של BURGER KING יש לי רגשות חמים באמת, מתקופת חיים מסויימת בלונדון, כשהייתי עני, והסניף שלהם הזין אותי היטב בחורף הקר
אני מסכימה עם נונה – גם אני כצופה אדוקה שמתי לב לסמל המק רק ב'סקס בעיר הגדולה'.
בנוגע לשאלת העיצוב או השיווק – לדעתי אין ספק בכלל שהעיצוב הוא הקריטי, ואני תוהה איך אפשר להתווכח על זה בכלל.
בכל מקרה, סגנון הביקורת איום (ומדיר שינה – הצלחת לישון אחרי זה?)
לא לדאוג…