גן חיות למתחילים
מיצי-לו, כבר ילד גדול
בזמן האחרון הבית שלי הפך לגן חיות קטן, וזה מבלי למנות את תושבי הבית הקבועים והאורחים לרגע. להלן רשימת מלאי, מקווה לא לקפח אף אחד:
הנמלים החרוצות שמעבירות כל הזמן את האוכל של החתולות מחדר העבודה של הבן זוג לחריצים שבקירות המטבח, האמבטיה והשירותים, רק בשביל לגלות שהוא גדול מדי בכדי לעבור שם, וחוזר חלילה. מעניין אם הן מתוסכלות. בהתחלה הן קצת הפריעו לי אבל היום כבר למדנו לחיות אחד עם השני בשלווה. האם זה המקום לגלות שכשהייתי קטן מידי פעם הייתי אוכל נמלים.
היונים החביבות שאימצו את החרך בין התריסים לבין חלונות הזכוכית בסלון. לפני כמה שבועות הן אימצו את המקום, דגרו על הביצה (אחת נפלה – זה היה מאד עצוב), עד שנולד הגוזל הנחמד מיצי לו. מכיוון שאני עובד מהבית עקבתי בעניין אחר המתרחש – מהקמת הקן והבאת הזרדים, דרך ימיו הראשונים של הגוזל מיצי לו, שהיה די פחדן, דרך המפגשים הנרגשים עם אימו והנסיונות שלה לגרום לו לצאת מהמסתור בדרכים ערמומיות, ועד טיסת הסולו הראשונה שלו לפני משהו כמו שבועיים. עכשיו הן חזרו ושוב כנראה יש ביצה. מישהו אולי יודע איך זה עובד, כל כמה זמן יונים מטילות ביצים? האם אלו אותן יונים שרק לפני כמה שבועות עזבו?
הג'וקים, שנדמה שהשנה הפכו גדולים מפעם. לא חיה מאד סימפטית, שלא באשמתה, אבל אני חושב שמצאתי פיתרון – ברגע שסותמים את החורים באמבטיה התדירות שלהם פוחתת.
היתושים, שאותם אני הכי פחות מחבב, אבל המזגן עושה את שלו.
השממית הנחמדה שנכלאה היום בבוקר באמבטיה וכשניסיתי לעזור לה לצאת עם היעה קטעתי שלא בכוונה את זנבה. כל היום היא לא זזה מהפינה באמבטיה והביטה על העולם בעיניים מפוחדות, וכבר לא ידעתי מה אעשה. עכשיו שבדקתי היא כבר לא שם. אני מקווה שהזנב שלה יגדל במהרה.
ושתי החתולות, ציפורה ויהודית, דיירות הקבע, שכדרכן של חתולות חוץ מלהתבטל ולישון כל היום לא עושות כלום. בעצם, ליהודית, יש תחביב – להתגנב לשכנים דרך המרפסת, לגנוב להם דברים ולהניח למרגלות המיטה. רק לפני כמה ימים חיכה לי שם בבוקר קילו שניצלים שהוצאו מהמקפיא (!!!). לא נעים בכלל.
לא יודע מה פתאום התחשק לי לפרסם את הרשימה הזו. פשוט התחשק.
לצערי הנמלים אוהבות לטייל על שולחן העבודה שלי עד שעברתי למרפסת שם מחכה לי הבריזה, אדנית הנענע, הבזיליקום ומקקי הענק שכל אחד נראה כאילו דושן בסטרואידים. מהמרפסת עברתי לחדרי ואז נתקלתי במעופפים, שאפשר לטעות ולחשוב שזו היא סנונית או ציפור דרור אבל לא! זה הוא מקק עיקש ומעופף במיוחד! בין לבין נתקלתי גם בחגב ירוק שהחליט לקפץ על מיטתי בשעת לילה מאוחרת. אולי זה המקום לספר שבילדותי הייתי כולאת את החרקים הנקרים בדרכי בקופסאות שקופות, בוחנת אותם מקרוב ומשחררת לחופשי, חוץ מאת הצבים שתמיד רציתי שישארו בגינה אבל זה אף פעם לא קרה. אני מבינה לגמרי למה פירסמת את הרשימה הזו,
אני לא צוחקת. תשמע, אנחנו מתבדחים על זה וככה, אבל עמוק בלב מקננת אימה חשכה. השנה הם חזרו גדולים פי שלושה ומעופפים – וזה לא רק בקומה ראשונה אלא גם לקומת הגג הם מגיעים! איפה הם מתאמנים ומתפטמים כל החורף? ואיזה עוד מוטציות הם יעברו עד השנה הבאה.
מזל שהבאת את יהודית בסוף, קטעים איתה שתחיה…
שאפו לבנות. אני אזמין מחדג'ג שלי שיגנוב בקבוק שמפניה מהשכנים
אני דווקא אוהבת את המקרים הללו. את הג'וקים הבנים רוצחים נפש, מהיונים למדתי המון על הפסיכיקה של בני האדם (תתפלאו, זה מאוד דומה), ואת השממיות עבדה אוכל בשיא ההנאה. זה בשבילו מין סטייק. אנחנו גרים ממש במין גונגל עירוני קטן, ולא ידענו את זה. רק היתושים, אוי היתושים, אין הנאה מהם. רק סבל.
רשימה מצחיקה..אצלנו אפשר למצוא גם נדלים מפחידים ועקרבים שחורים בקיץ..שיהיה תמוז נעים
אם תמשיכו לקרוא ליונה מיצי ולחתולה ציפורה הן עלולות לפתח בלבול באשר לזהות שלהן!
"היתושים, שאותם אני הכי פחות מחבב, אבל המזגן עושה את שלו"
זהו, בדיוק, המזגן הוא קדוש והוא בהחלט עושה את שלו, בכל המובנים, ביצירת ואקום קריר, יבש ונטול חרקים
אני תמיד אומר – בא הקיץ – יוצאים כל ה-חרא-קים פתאום
תופעה דוחה וזה באמת כולל גם מעבר למה שהזכרת גם מיני ברחשים, זבובים, דבורים, צרעות, דבורים ו"נדלים מפחידים" כמו מה שכתבה איילת שכתבה כאן למטה
אין ספק, החורף הוא גם כייפי, גם נעים וגם נטול חרקים
הכי טוב לחיות באנגליה, שם אין חרקים
וכשאני הייתי קטן הייתי חותך אותן באמצע ומת מצחוק מזה שכל חצי הולך לצד אחר. די משונה בהתיחס לכך שבסוף יצאתי צמחוני שלא הורג אפילו. ג'וקים.טוב, בעצם לא משונה, אני מנסה להציל לעצמי את הקרמה
ששיירות הנמלים בכיור המצוחצח שלי, זה משהו מקורי לבית שלי. כבר פיתחתי תיאוריה שאלו נמלים ספרותיות שיצאו מתוך מאה שנים של בדידות ישר אל הכיור והשייש שלי…
והיונים, היונים… מי אמר שהן מביאות את השלום? אצלי הן מביאות מין כינים קטנטנות ושחורות שמאוד מחבבות את חדר העבודה ובעיקר אוהבות לבוא לבקר כשאני באמצע כתבה. אז אחת או שתיים ערמומית מתגנבת לה מתחת לחרכי החלון ועוקצת אותי בזרת או באצבע המקלידה וכו'…
צחקתי עד בלי די למקרא הרשימה, ורק תהיתי איך קיפחת את כל שאר בעלי הכנף ובעיקר את עטלפי הפרי שהופכים את מכוניתי הכחולה והמצוחצחת לשירותים ציבוריים.
אגב, מה לגבי הליכה תמימה ברחוב כשטראח אתה חותף מקלחת על הראש מציפור שהחליטה לשחרר את סוגריה דווקא על החולצה החדשה והמעוצבת אותה לבשת במיוחד לאיזה אירוע חשוב?
שנמלים פשוט אוהבות בני אדם הרבה יותר ממה שכלבים אוהבים.
בכל מקרה משעשעת רשימתך, ונחזיק אצבעות לשממית
יום נפלא!
נטולת-החרקים,אני מעדיפה לראות אור ולא אפור
ואגב,יש היום שירותי הדברה,זה יכול לעזור..
ובטח שלא צפיתי את מטר התגובות הנחמדות. אוסיף בכל זאת רק פרט מידע קטן – אני, כשהייתי קטן, הייתי אוכל נמלים. כן, כן
כי לא מצאתי אפילו פירור של שנאה ותיעוב בטקסט הזה.
גם אני אכלתי נמלים. אבל התחתנתי עם בחור דתי, אז הפסקתי
אבל גם אם לא אתחתן עם בחור דתי, אני לא אוכל נמלים,זה פשוט מגעיללללל. למרות שאצל ילדים זה נפוץ,שיהיו בריאים,אני בכל אופן זוכרת שאכלתי דברים אחרים,כמו הצבעים שהיו מוכרים בקופסא התכלת הזו (כשהיו שואלים אותי למה אני אוכלת את זה,הייתי אומרת להם
(שזה בסדר,זה לא רעיל
שרון, שתדע לך שבאנגליה יש דווקא הרבה פרוקי רגליים שמתמקמים בבית בקיץ – לא רק ג'וקים אלא גם הרבה המון מיליוני עכבישים. לא רק שמזג האוויר גרוע – יש גם עכבישים בכמויות.
במיוחד שבזמן קריאת הרשימה הזאת 2 החתולות שלי מיללות אחרי שזיהו ג'וק ענק ומעופף לידי! (איך הם מגיעם עד לקומה שישית????)
לפחות החתולות שלי מתריאות בזמן אמת…
פינגבאק: זוכרים את יובל סער? « אם תרצי
לכבוד השגר החדש, הכולל ששה גורים זעירים, אשמח לתרום לך זוג -או יותר!-אוגרים סיביריים מתוקים ומחונכים. הם בני חודש, גודלם כ8 סנטימטרים והם לא דורשים כלום חוץ מנסורת, מלפפון טרי וחתוך- ואהבה. איתמר-הסבא הרשמי-נדיב ומוכן לשחרר את כל השגר הקודם. זה תלוי רק בך. יעל