סודות ושקרים


0

תגובות


זהו. נגמר שבוע הספר.

נגמרה גם החגיגה בבלוג, שכללה (כולל הפוסט הזה) 20 פוסטים שהציגו את פרויקט העטיפה האהובה שבו השתתפו 16 בלוגרים שבחרו עטיפה אחת שהם מאד אוהבים; את הספר החדש של חנוך פיבן; את הספר החדש של דקלה קידר; ואת ההוצאה החדשה של ספרו של נפתלי יבין במוסף הארץ בשבוע שעבר (ובהזדמנות זו אני מודה לכל המשתתפים, המגיבים והקוראים שלקחו חלק בשבועים האלו).

חשבתי לא מעט איך לסיים את חגיגות שבוע הספר בבלוג עד כשחברתי, המעצבת נורית וינד קדרון, הציעה שבניגוד למה שקורה בדרך כלל בבלוג (ובעיתון) שאני מראיין אנשים אחרים, הפעם היא תראיין אותי. מיד קפצתי על ההזדמנות, ולהלן מה שהיה לי להגיד בצ'אט הנחמד שלנו על העטיפה הראשונה שעיצבתי, על העטיפה שאני הכי אוהב, על האכזבה כשאבוקדו הופך לשחור, ועוד:

nurit.wind.kidron: שלום לך

Yuval Saar: שלום שלום

nurit.wind.kidron: אתה לבוש חגיגי?

Yuval Saar: בוודאי

nurit.wind.kidron: חג שבוע הספר כמובן. חג שמח לך

Yuval Saar: ובחזרה

nurit.wind.kidron: תודה. היה לי בוקר כה עמוס שהחגיגיות ממני והלאה. ואגב, השניה גם חוויתי תיסכול קל אך משמעותי

Yuval Saar: רוצה לספר לנו על זה?

nurit.wind.kidron: זו לא חובה לשתף את העם בתיסכוליי, רק אדווח שכבר שעות שאני מתכננת על כריך האבוקדו המהולל שאכין לעצמי, וכעת, משכבר מצאתי את הדקה הפנויה לכך נוכחתי שהאבוקדו שינה צבעו. פעם הוא היה ירוק ועכשיו- שחור עז. האין זה תיסכול???

Yuval Saar: אני לא מחובבי האבוקדו המושבעים

nurit.wind.kidron: וגם אי אפשר לתקן זאת בפוטושופ בניגוד לענייני צבע סטנדרטים

Yuval Saar: אכן

nurit.wind.kidron: טוב, שנתקדם לעבר היעד?

Yuval Saar: ק ד י מ ה

nurit.wind.kidron: אז מה שלומך בשבוע חגיגי זה? היית בכיכר העיר ורכשת מיני ספרות משובחת?

Yuval Saar: אני הולך היום! התרגשות גדולה. יש לי חברה שמגיל 15 פחות או יותר אנחנו הולכים ביחד לשבוע הספר בכל שנה וזה כבר הפך למסורת

nurit.wind.kidron: אני מקנאה. בפריפריה שבה אני מנהלת את ימיי אין. אבל בילדותי הייתי מחכה לשבוע הזה במשך חודשים, ומתכננת בדיוק מה אקנה ונרגשת. אבל היום עם כל ה"שלושה במאה" החג הזה (שבעיני הוא אכן חג) איבד קצת מקסמו, לא כן? ובכל אופן מה תיכננת לרכוש?

Yuval Saar: אני עדין אוהב אותו בדיוק כמו פעם. ולא תיכננתי לרכוש שום דבר, אני ספונטני

nurit.wind.kidron: קנית פעם ספר רק בגלל העטיפה שקרצה לך?

Yuval Saar: ברור. איזו שאלה

nurit.wind.kidron: למשל?

Yuval Saar: המון. החלקיקים האלמנטרים שבחרתי בה כעטיפה האהובה עלי. דור האיקס של דאגלס קופלנד. ועוד

nurit.wind.kidron: החלקיקים האלמנטרים הוא אכן ספר המחזיק באחת העטיפות היפות. הצילום הזה, כמו כל צילומיה של הצלמת,  פשוט חודרים בלי מסננים כמעט לבטן, ונוגעים היטב. אכן בחירה מצטיינת

Yuval Saar: תודה!

nurit.wind.kidron: בוא נתחיל בגדולות: כתבת שעיצבת 120 ספרים. כבוד!! מה היה הספר הראשון לו עיצבת עטיפה? שתף קצת

Yuval Saar: ערבי פריז מאת רולאן בארת בהוצאת ידיעות ספרים. את הספר תרגם דרור משעני, לימים עורך מוסף הספרים של עיתון הארץ וכיום עורך מקור בהוצאת כתר. הייתה לי חברה שעבדה אז בהוצאה והיא עשתה את החיבור. זה היה לפני 7 שנים

nurit.wind.kidron: על עצמי אני יכולה להעיד שתמיד חלמתי לעצב ספרים ודיסקים, ואתה? זה היה חלום שהתגשם או שאיכשהו נתגלגלת לעולם הזה? הרי התחלת במשרד פרסום אם אינני טועה?

Yuval Saar: התחלתי בסטודיו אדלר שהיה צמוד למשרד פרסום. לא עסקנו בפרסום אלא בכל הקשור ללוגואים, מאזנים, אריזות, ניירת וכן הלאה. אני מנסה להזיכר אם רציתי את זה או שהתגלגלתי לזה. לדעתי התגלגלתי לזה אבל אני לא חותם על זה.

nurit.wind.kidron: כך שזו לא תשוקה עזה שבערה בך משחר נעורייך? אני מודה שחשתי עיקצוץ של אכזבה..

Yuval Saar: לא, את כבר אמורה לדעת שאני לא איש של תשוקות נעורים

nurit.wind.kidron: ובכל אופן: ספרים!!! אתה יודע. סוד קסמן של מילים… האפשרות לארוז את כל העושר התוכני הזה  בעטיפתך. נו, אתה כנראה בכל אופן קצת רדוד (קוראים, ראו הוזהרתם).

Yuval Saar: אני הראשון שאגיד שאני קצת רדוד

ובכל זאת, עובדה שזה הדבר שאני הכי אוהב לעצב

nurit.wind.kidron: טוב. קיבלתי, סלחתי, אוהבת אותך תמיד! ונמשיך: תגיד, אתה מביט היום על העטיפה של רולאן בארת מלפני שבע שנים, או על עטיפה שעיצבת אתמול / לפני חודשיים ואומר : "וואלה, עשיתי יופי של עבודה" ?

Yuval Saar: לפעמים. זה מאד מאד טריקי. יש עטיפות שאני מאד אוהב, ויש כמובן גם עטיפות שלא יצאו כמו שרציתי ממיליון סיבות – הסופר, ההוצאה, השיווק, לוחות הזמנים ועוד ועוד. אבל בגדול אני מרוצה מכלל הספרים שעיצבתי, גם אם מחלקם פחות

nurit.wind.kidron: אתה מפתיע אותי בשנית היום

Yuval Saar: פרטי, נמקי והסבירי

nurit.wind.kidron: לטובה, הפעם

מבחינתי, כמעט תמיד, כמעט בכל מה שאעצב אמצא ביום המחרת/כעבור חודש/שנה מה לתקן, מה לעשות אחרת. זה אחד הסימפטומים המטרידים של מחלת העיצוב, לא? והופתעתי שאינך לוקה בה, עם כל האובר עיצוב וההתעסקות בעיצוב בחייך. היכולת לקבל ולאהוב את עבודותיך גם כעבור שבע שנים היא אושר גדול. ולכן הופתעתי, ובחיוביות הפעם

Yuval Saar: אני לא חושב שזה סותר. אני מסתכל עכשיו על הגב של ערבי פריז ואני אומר לעצמי שהייתי יכול לטפל קצת אחרת בטקסט של הגב אבל זה לא מונע ממני לחשוב שזו יופי של עטיפה

nurit.wind.kidron: זה מעורר קנאת סופרים חיובית מבחינתי. אנסה לרשום זאת ולשמור ליום קשה. טוב, ואם כבר אנחנו בעניין תשבוחות עצמיות – גש למדף הספרים שלך (בטח הוא נורא מסודר ויפה, נכון?) ובחר את העטיפה המוצלחת ביותר שעיצבת. מה בחרת ולמה?

Yuval Saar: הוא באמת מאד מסודר, והבחירה קשה

 

הספר הראשון שעולה לי לראש, הוא…. כן, כן….. סודות ושקרים מאת שוש עטרי, שיצא אף הוא בהוצאת ידיעות ספרים. קיבלתי לעצב את העטיפה אחרי שמעצב אחר לא השביע את רצונה של ההוצאה ושל המחברת (זה קורה לכולם). ביום רביעי בשעה ארבע קיבלתי את כתב היד עב הכרס כשלמחרת בבוקר כבר היה צריך לייצר סקיצה

קראתי משהו כמו חצי ממנו עד הלילה ועשיתי כמה סקיצות שאחת מהן נבחרה למחרת בבוקר. המשכתי לקרוא את הספר ותיקנתי את הסקיצה לאור התפתחות העלילה. עד היום זו אחת העטיפות האהובות עלי מכל אלו שעיצבתי

nurit.wind.kidron: אני מודה שזו עטיפה לא סטנדרטית, אם יש משהו כזה "סטנדרטיות של עטיפה". ספר קצת על מה הספר ומה פשר כל הריבועים האלה? מכוניות, ציצים, בחורים, גדרות והכל כפול.. על שום מה ולמה?

Yuval Saar: באופן מפתיע, ובלי להעליב את זכר המתים, הספר היה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי. לא שמדובר בסוגה עילית אבל בתוך הז'אנר של ספרי מטוס הוא בהחלט עושה את שלו. אני מצטט כמה מושגים מגב הספר: מסע מיוחד, רומן עסיסי, חיים גדושים ועשירים, דמויות בלתי נשכחות, טייקון פורנו אימפוטנטי מניו יורק, ועוד ועוד. עכשיו זה יותר ברור?

nurit.wind.kidron: מתחיל… ועניין הקצב? וההכפלה?

Yuval Saar: רציתי להעביר את התחושה הקצבית והפופית של הספר. אני לא אנדי וורהול אבל היה משהו בשימוש של הלומוגרפי שהיה באופן יחסי חדשני לאותה תקופה. בכל זאת אנחנו מדברים על 2004

nurit.wind.kidron: יפה, יפה. ואם כבר העלית את סוגיית קריאת הספר לפני עיצובו. האם אתה מקפיד על כך תמיד? האם חשוב בעיניך לשוחח /להיפגש עם הכותב באופן אישי או שמא המילים לבדן יישאו בנטל של ההיכרות עם החומר?

Yuval Saar: לגבי קריאת הספר – אני משתדל ואני יכול להגיד שאת הרוב המוחלט של הספרים קראתי עד הסוף. לגבי שיחה עם הכותב – מבחינתי זה לא הכרחי, לפעמים אפילו כמו שציינת, אפילו מקלקל

nurit.wind.kidron: לא ציינתי, רמזתי על האפשרות. אבל לא נתעסק בקטנות. תגיד, הרי אתה לא רק מעצב עטיפות ספרים. עיצבת גם כמה וכמה ספרים מלאים: כריכה ועמודים פנימיים. מה להבנתך ההבדל בין שתי המלאכות, מעבר להיקף כמובן?

Yuval Saar: עבודה על ספר היא קודם כל הרבה יותר מורכבת, כאמור. אבל מעבר לכך מדובר פשוט בשתי מלאכות שונות לחלוטין. עטיפה אמורה לגרום לך להרים את הספר מהמדף, עיצוב הפנים אמור להשאיר אותך כמה שיותר בתוכו – בהנחה שמדובר בקטלוג או בספר מתנה כמובן

nurit.wind.kidron: ומה מבין השתיים תעדיף?

Yuval Saar: עטיפות

nurit.wind.kidron: כי?

Yuval Saar: הסיפור מהיר יותר ויש שם הרבה פחות עבודה שחורה

nurit.wind.kidron: שוב הרדידות…

Yuval Saar: לגמרי

nurit.wind.kidron: כשאתה מבקר בחנות ספרים, כמה מתוך הזמן בחנות מוקדש לבירור המרתק: מי עיצב את זה??

Yuval Saar: לא מעט. בין השאר כדי להכיר את השוק ולהבין מי מעצב לאיזו הוצאה, מי חדש, מי מזמן לא ראינו אותו וכן הלאה

nurit.wind.kidron: לגמרי. וכמה פעמים יצא לך לחמוד איזו עטיפה ולומר: איזה מעצב/ת מנייאק/מוצלח/מצטיין – כמה הייתי רוצה שזו תהיה העבודה שלי..?? או לחילופין ולהיפך: להזדעדע

Yuval Saar: האמת, זה לא קורה לי כמעט. כלומר, זה לא שאני לא רואה עטיפות וחושב שהן מצוינות, להפך. יש לא מעט מעצבים שם בחוץ יותר מוכשרים ממני. אבל זה לא שאני אומר לעצמי שחבל שזו לא העבודה שלי

ולגבי מזדעזע – טוב, זה קורה לא מעט לצערי

nurit.wind.kidron: אגב עטיפות בעייתיות. השבוע קראתי ספר חדש ונפלא שלא אנקוב כאן בשמו. נהנתי לגמרי מן התוכן, אך בכל עת הקריאה הטרידה אותי והפריעה להנאתי העטיפה המאד לא מדוייקת. כאילו היה איזה קילקול במכלול היצירה, צרימה. כמו לשמוע מוזיקה טובה ברדיו שלא קולטים טוב. זה עד כדי כך. מזדהה?

Yuval Saar: כן, אבל מהר מאד אני מתגבר על זה

nurit.wind.kidron: אתה מתברר מרגע לרגע כבחור חיובי ברמות. ממש דוגמא ומופת לסובלנות.

Yuval Saar: לא תעזור לך החנופה הזו…

nurit.wind.kidron: ובתור חיובי שכזה, בטח קראת לא מעט כילד (מישהו אמר חנון?). שמא זכורה לך עטיפתו של ספר מסויים מילדותך שהשאירה בך סימנים?

אגב, אני בתור ילדה התנדבתי בספרייה, כך שזה בסדר

Yuval Saar: אכן קראתי המון בתור ילד אבל אני לא זוכר מהתקופה הזו עטיפות חוץ מאולי ספרי ילדות קלאסיים כמו הכבש ה-16 או מיץ פטל, אבל אני חושב שאני זוכר אותן בגלל שהן נשארו רלבנטיות גם היום. ככלל כל הסיפור של זכרונות ילדות הוא מאד טריקי בעיני אבל זה נושא לפוסט אחר

nurit.wind.kidron: אגב מיץ פטל, ראית את העיצוב-איור- המחודש ל"המפוזר מכפר אז"ר"? מאד שימח אותי לראות את זה. מעולם לא חיבבתי את דמותו המקורית, המפחידה-שואתית משהו, של המפוזר הישן. לזה החדש נוסף איזה נופך קליל יותר, עולז.. למרות שחידושים כאלה נוטים לעיתים רבות מידי לפגום ביופי המקורי ובהלך הרוח שהוא הסב. אבל כאן זה הצליח

Yuval Saar: האמת שלא ראיתי, אבדוק מאוחר יותר

nurit.wind.kidron: אפשר רגע לחזור לחלומות, לפני סיום?

Yuval Saar: בוודאי

nurit.wind.kidron: תמהתי, האם יש סופר או ספר שהיית חולם לעצב את עטיפתו?

Yuval Saar: לא חושב. שוב, אני לא אדם של חלומות גדולים, איכשהו הדברים קורים. זה לא שלא הייתי שמח לעשות עטיפה לגרוסמן או לפרנזן ועוד כמה חברים, אבל זה לא עומד היום בראש מעייני

nurit.wind.kidron: לחלום זה תמיד טוב; נסה, אני ממליצה. ואם כבר במציאות עסקינן: מהי היצירה האחרונה שלך בתחום? אפשר לראות?

Yuval Saar: כמעט האחרונה, ואפילו הקדשתי לה פוסט – פני המקום של דורית פלג בהוצאת זמורה ביתן

nurit.wind.kidron: אכן זוכרת. ולסיום: נכון שכבר נעשית ממש, אבל ממש עשיר מעיצוב עטיפות??? נכון?

Yuval Saar: משהו… כמו שכל מעצבי העטיפות אומרים – את זה לא עושים בשביל הכסף

nurit.wind.kidron: אני מאחלת לך שתהנה היום אחר הצהריים בין דוכני שבוע הספר, אני מאחלת לך שתמצא גם זמן לחלומות, אני מאחלת לנו ולכל מעצבי העטיפות שאכן יבוא יום ונעשה מיליונים, ושתמשיך לעצב עטיפות וספרים רבים (אך תשאיר לי גם נתח קט) ואני מאחלת לכולנו חג ספרותי מענג . נשיקות

Yuval Saar: חותם על כל מילה

nurit.wind.kidron: סיימנו? ככה מסתיים ראיון?

Yuval Saar: היה כיף כיף! נראה לי שזה יהיה הפוסט שיסיים את השבועים האלו בבלוג

nurit.wind.kidron: אני שמחה. היה לי לעונג. עכשיו צריך קפה

Yuval Saar: ולעבוד קצת…

nurit.wind.kidron: דחוף!!!! ביי

Yuval Saar: חן חן

nurit.wind.kidron: אתה לא מאכזב אותי אף פעם עם הברכה הזו. כפי שכבר כתבתי לך פעם, אך אציין זאת שוב: נדמה לי כי אתה היחיד על הגלובוס שעוד אומר" חן חן". אל תשתנה

Yuval Saar: זה לא בתוכנית

nurit.wind.kidron: מצוין. הלכתי