נתון פורמט חופשי


6

תגובות


בפוסט הקודם שבו שוחחתי עם מיכל סהר על עבודת האוצרות שלה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, הבטחתי שיחה דומה עם אוצרי המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, והנה אני מקיים. אחרי התערוכה של שנה שעברה, שהייתה מאד בעייתית מבחינת אופן התצוגה בחלל, גייס איציק רנרט למשימה את המעצב קובי פרנקו ואת המעצבת והאמנית הילה שאלתיאלי ("אין אתר, אין אפילו פייסבוק"), שניהם כמובן מלמדים במחלקה.

השניים הצליחו ליצור תערוכת עיצוב סופר מוצלחת, שהסיבה העיקרית לכך היא (מעבר לרמה הגבוהה של העבודות) שהם התייחסו לבוגרים -כפי שהם תכף יספרו – לא כאל סטודנטים אלא כאל מעצבים שמציגים עבודות במוזיאון. הנה מה שהיה להם לספר (וכן, אמנם כתוב kobi, אבל מדובר בשיחה עם קובי והילה):

yuvalsaar: שלום!

Kobi: הי

yuvalsaar: מה שלומכם?

Kobi: מתארגנים… ענבים… מים וכו'….

yuvalsaar: ענבים זה מעולה. אותך אני מכיר קובי, פחות או יותר, אבל את הילה אני פחות מכיר. אולי תספרי על עצמך בכמה מילים

Kobi: טוב איזה לחץ…

yuvalsaar: לא להילחץ, זה לא ראיון עבודה…

Kobi: בוגרת בצלאל, תואר ראשון, תואר שני מגולדסמית' בלונדון. מעצבת והיום יותר מציירת.

yuvalsaar: תואר ראשון ושני במה?

Kobi: ראשון בתקשורת חזותית ושני ב-image and communication כשהתעסקתי יותר בצילום

yuvalsaar: וואלה. מעניין. בכל אופן, בואו נדון בעניין שלשמו התכנסנו – התערוכה. אשמח אם תספרו מתי קיבלתם את המשימה ומה היה הבריף

Kobi: ההתעסקות החלה לקראת סוף הסמסטר הראשון. בעצם לא היה ממש בריף. פשוט: התערוכה עליכם – שייצא מקסים.

yuvalsaar: את זה אני מבין שאיציק (רנרט, ראש המחלקה) אמר

Kobi: כן.

yuvalsaar: ו.. איך מתחילים?

Kobi: השידוך בינינו נעשה ע"י איציק ומהר מאוד גילינו שאחנו מדברים באותה שפה ושותים באותו בית קפה. לשנינו היה חזון דומה לגבי הנראות והתפיסה החזותית/אוצרותית של התערוכה. היה לנו ברור שאנחנו רוצים לעשות תערוכה שתשאיר את חותמה בשדה תערוכות העיצוב ולא בשדה תערוכות הבוגרים. למזלנו מחזור הבוגרים השנה הוא אחד מהמוצלחים וידענו שיהיו לנו חומרים נהדרים לעבוד איתם.

yuvalsaar: מה זאת אומרת שתשאיר את חותמה? איך עושים דבר כזה?

Kobi: שתציג מצויינות, חדשנות ואקספרימנטליות בנקודת זמן נתונה. התחלנו מאוצרות יסודית שכללה פגישה אישית עם כל סטודנט ותיק העבודות שלו משנים ג' וד', הרבה לפני הגשות פרויקטי הגמר.

yuvalsaar: ועדין אני רוצה להבין מה זה אומר "תערוכה שתציג מצויינות, חדשנות ואקספרימנטליות בנקודת זמן נתונה", מעבר לעבודות עצמן, שזה קצת פחות תלוי בכם

Kobi: נקודות המוצא הדמוקרטית היתה שכל סטודנט מציג לפחות עבודה אחת, שזה אומר 90 עבודות שונות. מן הסתם מדובר באוסף מגוון מאוד ואקלקטי. במקום לנסות "לתרבת" ולהכניס את כל העושר הזה לאותו פורמט, החלטנו לתת לעבודות לדבר בתוך עצמן, זו עם זו ועם החלל. וזה מאוד תלוי בנו: אלו עבודות, איזה חלק מכל עבודה, באיזה אופן היא מוצגת (תלייה, הנחה, הצבה בחלל). הרבה מהעבודות זוקקו לדי אן איי העיצובי והתוכני שלהן ובעצם נראו שונות לחלוטין מאיך שנראו בהגשה המקורית. ידענו שאנחנו מכניסים את עצמנו לפרויקט מאוד מורכב המצריך פתרון כמעט פרטני ואישי לכל פרויקט ומלאכת מחשבת לחיבורים בינהם.

yuvalsaar: אוקי. כשנפגשנו בתערוכה אמרתם גם – אם אני זוכר נכון – שהשאיפה הייתה לעשות קודם כל תערוכת עיצוב ורק אחרי זה תערוכת בוגרים. מה זה אומר בעצם? מבחינת הסטודנטים או קהל המבקרים?

Kobi: מבחינת הסטודנטים נדרש ויתור גדול על ה"קיר/פאנל" המסורתי שבו מוצגות מגוון עבודות של אותו סטודנט. בנוסף, על הסטודנטים היה להסתגל לרעיון שהפרויקטים שלהם מתקדמים הלאה לשלב חדש ולעיתים משנים את פניהם. התייחסנו אל הסטודנטים לא כבוגרים טריים אלה כקולגות בתחילת דרכן. לגבי קהל המבקרים, התערוכה מזמינה לחוות עיצוב, להכנס לעומק בכל פרויקט וחושפת מחברים מורכבים ולא צפויים.

yuvalsaar: אם זה לא היה ברור עד עכשיו אני חושב שהצלחתם…

Kobi: יש!

yuvalsaar: ובאותו ענין – איך התמודדתם עם החלל המאתגר של בנין עלית הישן?

Kobi: קודם כל החלל מהמם! היה לנו מזל גדול לעבוד בו. שנינו רוצים לעבור לגור שם…

ולעניין: באנו עם גישה אקלקטית והחלל הנתון היה כמו מגרש משחקים גדול לתפיסה זו. היו כמה פרויקטים שהתאימו מאוד למיקומים ספציפים וסביבם נבנתה התערוכה. היה ברור לנו שאנחנו משתמשים בחלל כמו שהוא, למעט כמה פתחים שפתחנו בין החללים. החלטנו להשתמש ברצפות המקוריות ובגראנג'יות הקיימת ובאמצעי התצוגה שהיו קיימים בחללים – השולחנות הסטנדרטיים של המחלקה לאמנות, שבחרנו לא לצבוע – ולתת לאופי הקצת מלוכלך שלהם לבוא לידי ביטוי.

על כל שולחן ומדף הונחה זכוכית המאפשרת דיאלוג פנימי בתוך העבודה בין דו מימד לתלת מימד. מהשולחנות יצרנו איים שחיברו ויצרו חיבורים נוספים בין עבודות.

כמו החלל הלא עיקבי – הקפדנו שצורת ההצגה תהיה לא קבועה ואפילו ההיפך. ברגע שזיהינו איזושהי התחלה של גריד בתערוכה מיד שברנו אותו בהתאם למה שהעבודה והתפיסה הכללית ביקשו. וכיוון כזה הוא מאוד מחובר ל"רוח המחלקה" כיום.

yuvalsaar: נשמע כמו משהו לא פשוט בכלל, במיוחד עם כזה מספר גדול של בוגרים

Kobi: נכון, אבל היה כיף, מאתגר ומרתק.

yuvalsaar: תגידו באמת משהו על העבודות או על רוח המחלקה

Kobi: רוח המחלקה באה לידי ביטוי גם בשמה של התערוכה: "נתון פורמט חופשי": פתיחות מוחלטת בכל הקשור לחשיבה ולמקוריות בקונספטים ופורמטים, ופדנטיות מוחלטת בכל הקשור לסטנדרטים מקצועיים ועיצוביים.

yuvalsaar: זה נשמע קצת כמו קלישאה או כמו הצהרה שכל ראש מחלקה אחרת היה יכול להיות חתום עליו. אני חס וחלילה לא טוען שזה לא נכון אבל אני תוהה אם יש לכם הסבר איך קרה שהמחזור השנה באמת התעלה על עצמו

Kobi: האג'נדה של המחלקה שהתגבשה בשנים האחרונות מעודדת מחקר, ניסוי ועומק רעיוני. בדיקת גבולות המקצוע, הפורמט והמדיה לעיתים על חשבון ה"מסחריות". נכנסו קורסים חדשים ורעננים הבוחנים מזוויות שונות את המושג תקשורת חזותית. לשנינו היה מאוד נוח לעבוד בתפיסה כזו, היא מאפיינת גם את ה"אני מאמין" שלנו כמעצבים וכיוצרים.

yuvalsaar: בניגוד, אם יורשה לי, למה שהיה במחלקה לפני כן, כשרוח המיתוג המסחרי שלטה בתערוכות הבוגרים, שנה אחרי שנה?

Kobi: אנחנו רואים בזה תהליך טבעי התואם התפתחויות מקבילות בעולם.

yuvalsaar: שאלה אחרונה: איך היו תערוכות הבוגרים שלכם? ומה בכלל הצגתם?

Kobi: יו…. לקחת אותנו משהו כמו שיבעים שנה אחורה.

קובי: כשאני סיימתי, ב-98 היינו מחזור מצומצם של 25 בוגרים. פרויקט הגמר שלי היה העבודה החלשה ביותר שעשיתי בכל ארבע השנים. זו היתה סדרת פוסטרים חברתיים בנושא "הקרקס הישראלי" ודברה על כוחה וחולשתה של הטלוויזיה. בנוסף הצגתי פרויקט אריזות בשם "פרנקופוביה" ועוד כמה קטנים…

yuvalsaar: פרנקופוביה. את זה הייתי שמח לראות בהזדמנות

Kobi: הילה: אני הצגתי על הקיר, בתנוחה המסיונרית של אותה תקופה (סיימתי ב-94, גם מחזור מצומצם של 25 בוגרים) פאטרנים לסרטים של פליני (שמת באותה שנה) מהם ייצרתי עניבות לפליני. קמפיין לחברת הלבשה ואריזות יין (ברור).

yuvalsaar: משהו להוסיף לפני שאנחנו מסיימים?

Kobi: לא…. אבל היה לנו כיף לשוחח

yuvalsaar: גם לי! ותאמינו או לא, מעבר לעובדה שאני רוצה שכל התקופה הזו כבר תיגמר כי יש לי 11-12 תערוכות על הראש, אני כבר מחכה לראות מה יהיה בשנה הבאה. לא יהיה פשוט להתעלות על זה

Kobi: לא יהיה פשוט, אבל יש לנו כבר רעיונות וכיוונים מרתקים במיוחד…. יש למה לחכות

yuvalsaar: קבענו!

והנה כמה תמונות של החלל, את כולן צילמה שיר דוד שגם מציגה בתערוכה

  1. יונתן שיינקר

    תערוכה מדהימה ומרתקת ונראת מצויין, גאה להיות סטודנט במחלקה, כל הכבוד.

  2. עמוס גרבי

    בניגוד לשנה שעברה התערוכה בתקשורת חזותית נראית מכובדת, מלאה בעבודות מרתקות ובחוכמה רבה מיזגו את המקום היטב כדי שיהיה אפשר להסתובב ברוגע ולהתעמק בכל עבודה במקום לחשוב כמה חם לך.

    להיות שם פעם אחת בהחלט לא מספיקה, זה באמת כבוד גדול להיות חלק מהמחלקה כשרואים מכלול כזה מרשים.

  3. נועה

    היי יובל 🙂

    האם תגיע לסקר גם את ויצו ?

    אנחנו ממש מקווים שכן..

    1. יובל

      כמובן שהייתי בוויצו

  4. נועה

    .. אז לא נותר לנו אלא לשבת בשקט ולקסוס ציפורניים..

    1. יובל

      לא צריך לכסוס (ולא לקסוס) ציפורנים… אני חושב שכרגיל, מדובר באחת המחלקת הטובות שיש היום בארץ לתקשורת חזותית, אבל שהתערוכה כתערוכת עיצוב הייתה יכולה להיות הרבה יותר טובה מבחינת אוצרות והצבה בחלל

Comments are closed.