7 הסלילים של יונה וולך


0

תגובות


מתי בפעם האחרונה התרגשתם? אבל באמת? לא יודע מה איתכם אבל זה לא קורה לי הרבה, שמשהו מצליח לחדור את חומת החשדנות והציניות בעולם רווי המסרים שאנחנו חיים בו. אבל הנה, לפעמים זה קורה.

בפצ׳ה קוצ׳ה האחרון שהתקיים לפני חודש וחצי בערך, המציג האחרון היה יאיר קדר, שהציג כמה דקות מתוך סרט על יונה וולך שעליו הוא עבד בשנה האחרונה. שמעתי קצת על הסרט מפי ג׳ובוי (הידוע בשמו האמיתי – ירון שין), אבל לא הייתי מוכן לעוצמה הרגשית שנחתה עלי לשמע הקול של וולך, המראה שלה, המילים שלה, ששולבו ברגישות רבה באנימציה של ג'ובוי וסטודנטים מהמחלקה לתקשורת חזותית של ויצו חיפה. לא עברו כמה שניות והיו לי דמעות בעיניים מרוב התרגשות.

נשבע לכם.

ביום שישי האחרון ראיתי את הסרט במלואו בהקרנת הבכורה בסינמטק ירושלים. הפעם כבר ידעתי למה אני מגיע, ההתרגשות הראשונית כבר שכחה, ועדין, דמותה של וולך לא הפסיקה להפנט. אמנם היו רגעים שבהם הרגשתי שלא צריך חוץ ממנה ומהקול שלה כלום, אבל התוצאה הכללית הייתה מרגשת, במיוחד לרקע צלילי הסיום של "לא יכולתי לעשות כן זה כלום", אחד השירים הנפלאים שוולך כתבה. באותו יום התפרסם בגלריה ראיון עם קדר על הסרט, אבל חשבתי שיהיה נחמד לשמוע קצת יותר על תהליך שילוב האנימציה בסרט מפי ג'ובוי (הכה מוכשר). הנה מה שהיה לו להגיד:

Yuval Saar: שלום

Yaron: זה עובד!!

Yuval Saar: שנדבר קצת על יונה וולך?

Yaron: טוב

Yuval Saar: אז הנה שאלה הראשונה והצפויה שתמיד צריך לשאול – איך הכל התחיל

Yaron: הכל התחיל בפצ׳ה קוצ׳ה – הצגתי שם ובמקרה יאיר קדר הבמאי נכח באולם – ישב עם ירמי פינקוס ושניהם צרחו ״זה!״

אולי הם לא צרחו. לחשו. אולי כי לא רצו להפריע, לא יפה לצרוח באולם מלא אנשים

Yuval Saar: ואז הוא בא אליך ומה הוא אמר?

Yaron: הוא פנה אלי דרך ירמי וביקש להשתלב. הוא הציע לנסות קומבינציה דוקומנטרית עתירת אנימציה על יונה וולך

Yuval Saar: למה הוא הרגיש שהוא צריך אנימציה?

Yaron: אז היה ניראה לי שזה בגלל שזה מתאים. אח"כ חשבתי שזה בגלל המחסור בפוטג' שלה… היום בעיקבות הרצון להמשיך לסקט נוסף שהוא עושה על ביאליק, אני שוב חושב שזה בגלל שזה היה מתאים. יונה וולך נולדה לדבר באימג'ים כניראה ועד היום דאגו לכתוב אותה, אולם היא היתה יפה וממגנטת ומלאת חיות וצבע. כמו אנימציה…

Yuval Saar: לפני שניכנס לתהליך אני רוצה עוד רגע להתעכב על ההחלטה הזו. ראיתי את הסרט ביום שישי והיה משהו כל כך מהפנט במראה שלה ובקול שלה, שהיו לפעמים רגעים שתהיתי האם באמת היה צריך להוסיף משהו אחר. או כמה היה צריך להוסיף

Yaron: תיראה – נתחיל בבעיות טכניות: קרו כמה אסונות בערוץ הראשון: פוטג'ים הופרדו מסאונד ולעיתים סלילי סאונד נזרקו לפח ואז יצא שיש תמונה ללא קול ובהקלטות רדיו שלה יש קול ללא תמונה ומה יכול לעשות גישור בין הטירוף והגאונות שלה, הדיבור המהיר והקראת השירה המצמררת, לחוויה קולנועית? כניראה שאנימציה היתה הבחירה הנכונה

ובהמשך לשאלתך אולי לא צריך להוסיף לה כלום

אולי עשינו נזק

מי יודע

Yuval Saar: אל תגיד ככה

Yaron: זו היתה ההרגשה שלי כשניכנסתי לאולם לראות את זה בפעם הראשונה על מסך גדול

Yuval Saar: תסביר

Yaron: לא התרגשתי, חששתי, קל להטפל לקטנים, אבל על הגדולים והגאונים – זה מאוד מסוכן ומסובך. אסור לעוף על עצמך. צריך להשאר תמים. לנסות. לשאול שאלות ויזואליות ולא להתיימר לתת תשובות

Yuval Saar: אולי נחזור לזה בסוף. תגיד, כמה הכרת את היצירות שלה לפני שהתחלת לעבוד על הסרט?

Yaron: מעט מאוד – ומעט מאוד גם עכשיו. אבל את אלה שעבדתי עליהן… הו כמה טוב אני מכיר עכשיו

Yuval Saar: ידעה לכתוב זאתי

Yaron: לא יאמן – שוק אחרי שוק – שורה הלם שורה הלם

Yuval Saar: לגמרי. בוא נחזור לעבודה על הסרט. יאיר פנה אליך. מה עכשיו?

Yaron: כאן התחלנו לדבר ולחשוב על העולם הגרפי והוויזואלי שאליו אנחנו מכוונים – מהו העולם הזה וכיצד הוא מתחבר למונולוגים שלה, כיצד הוא מגיב לשירים בהקראתה, כיצד הוא מתחבר לתמונות סטילז ולפוטג'ים שלה – זה תהליך מאוד מורכב וחלק מההחלטות נבעו משורה שהלית ישורון טוענת בסרט: יונה אמרה "אני המעבדה ואני המעבדן" וזה מאוד עזר לפרוץ את המחסום הגרפי

Yuval Saar: ומתי נכנסו הסטודנטים של ויצו לתהליך? ולמה? הרגשת שזה לא עבודה למישהו אחד?

Yaron: הסטודנטים ניכנסו מיד כשהבנו שיש כאן צורך בניסוי – איילת אביב ואיילת ראובני המוכשרות ניקלעו לצרה בחיפוש אחר נושא לפרוייקט גמר – הן קיבלו מונולוגים של יונה והחלו ליצור קסמים – תמימים, כנים, מרהיבים. העבודות האלה הובילו לשיתוף הפעולה המלא עם המחלקה לתקשורת חזותית בעידודה של ראש המחלקה, פרופ' טרי שרויאר

Yuval Saar: מה היה הבריף? מה אמרת להן? זה לא פשוט למצוא דימוי למילים של יונה וולך

Yaron: סטודנטים נוספים נרתמו לנושא – היתה להם כמובן בחירה ואפשרות לעשות משהו אחר אך חלק נכבד מהם בחרו לעבוד על זה – אין בריף, אין מגבלות, יש חיפוש אישי ובעיקר מעבדה

Yuval Saar: מתי זה קרה? ומתי זה עבר ממשהו של שתי סטודנטיות למשהו רחב יותר?

Yaron: בתחילת השנה הנוכחית. הבנות סיימו את השנה שעברה עם שתי עבודות וולך, והשנה הסמסטר הראשון איפשר לסטודנטים לבחור ביונה. לירן ויילר עשה עבודה מרהיבה, ג'ני מוגילבסקיה האקספרימנטלית, עידן קרניאל, סיוון לוטאטי ,אביטל טנכילביץ' ומאיה טבלין, כולם עבדו סמסטר שלם, ומכל עבודה ניכנס משהו והשתלב בסרט. ישנם עוד סטודנטים שעשו ניסיון אך לא הצלחתי לשלבם בסרט הסופי

Yuval Saar: ומה התפקיד שלך בכל הסיפור?

Yaron: אני ארט דיירקטור של הסרט, המעצב של הסרט, האנימטור שלו – צריך להבין שבקבוצה כה קטנה שעושה כזה סרט אנחנו, המעצב והעורכת יעל בדרשי שותפים להחלטות ועוזרים ככל יכולתנו ליאיר – בשביל זה הוא הביא אותנו, והוא אפשר לנו הרבה חופש קריאטיבי. בתפקידי אני מחליט על הניראות של הסרט, זה כולל החלטות על קולור קורקשן והחלטות הנוגעות בעריכה וקצב ואף בתוכן – יאיר הוא המנצח הגדול מעל כל זה אבל ליעל העורכת יש הרבה מה לומר על העיצוב ולי על העריכה וכו' וכו'.

מצאתי את עצמי עובד ועושה אנימציה, מעצב, נוגע במיקרו עריכה לעיתים מניח רפרנסים של סאונד וסאונד אפקטס מחליט על אופי (צבעוניות וטיפול בתמונה ופוטג') עושה פוסטר, פלייר, סידי לייבל, יושב בראפ קאטים ומדבר על תוכן ומוזיקה. יאיר רצה אנשים שיש להם היקף והפעיל אותנו בהתאם. בוויצו אני מנחה של הפרוייקט הזה (יחד עם דיוויד אופנהיים ומרב שחם) כך שהמעורבות שלי היא מעבר להגדרת תפקיד וכותרת

Yuval Saar: עשית פעם משהו דומה בקריירה שלך?

Yaron: לא בהיקף כזה אבל במידה רבה כל הפרוייקטים שאני עושה דומים לזה. התבקשתי לדוגמה לעשות עבודת אנימציה ל א.א.א. – עשיתי את הצילום העריכה האנימציה התוכן והסאונד – זה לא כל כך קשה רק שבסרט זה היה בזמן דחוס והמון המון המון דקות של אנימציה

Yuval Saar: עבודת אנימציה ל א.א.א.??? הפונטים? זה סקופ!

Yaron: א.א.א. הטיפוגרפים ביקשו לקחת פונט שלהם ולעשות לו אנימציה, מין משהו קטן כזה – אלה הפרוייקטים שאני אוהב לעשות – שיש בהם המון סוגים של עבודה או מיומנויות – אני רק ממשיך ואומר שבסרט של וולך זה היה בכמויות שלא עשיתי בעבר

Yuval Saar: היו הרבה עצים וציפורים בסרט. זה מכוון? ככה יצא? כי יונה היא סוג של ציפור…?

Yaron: לא מכוון, אבל ציפורים זה הדבר היחידי שמחייה את השמיים ואם יש הרבה שמיים, או אוויר, או חלל, אז אני אוהב שיהיו בו ציפורים. יונה זה לא ציפור, דרך אגב, זה מטרד…

Yuval Saar: לול

אני רוצה רגע לחזור למה שהתחלנו איתו פחות או יותר – כמה אנימציה זה מספיק וכמה זה יותר מדי. מתי זה הופך למשהו בלתי נפרד ומתי זה נהיה גימיק. זה משהו שהעסיק אותך? יש לך תשובה עכשיו אחרי שראית את הסרט על המסך הגדול?

Yaron: מתי זה מפריע… שאלה יפה. אני חושב שזה מפריע כשזה רע, ואם זה עובד אז זה כמו פוטג' נפלא או תמונות מדהימות – זה מרגש ומעצים את החוויה

Yuval Saar: אני לא כל כך מסכים. האנימציה יכולה להיות נפלאה אבל היא גם יכולה להשתלט על הסרט

Yaron: שתשתלט

Yuval Saar: אמר המעצב

Yaron: תראה, היתה לי אפשרות לשים יותר אנימציה ולהשתמש בעוד חומרים מהסטודנטים אבל מה שלא היה מספיק טוב או מתאים – וויתרנו. אבל אם היו עוד חומרים מדהימים שגורמים לשירים נוספים או מונולוגים להתעצם אני בטוח שהם היו נכנסים – הסטודנטים, הם ייצרו עבודות והעבודת הן שלהם. מה שנכנס לסרט פורק והורכב מחדש. אין ברירה, הרי הסרט צריך לעבוד כיחידה – וזה יותר חשוב מהעבודה הספציפית של כל אחד שעזר – כולל המרואינים שחלקם נערכו החוצה או נערכה השיחה כך שיצאו יותר רציניים או קלילים או חכמים וכו – זו עבודה של הבמאי, העורך והמעצב.

אני עשיתי את מלאכת הפירוק וההרכבה הזו והסטודנטים היו מודעים לכך – לעיתים, כסטודנט, זה קצת מפתיע לראות שעבודתך ניצבעה, נערכה מחדש, הוכפלה, השתלבה בחומרים אחרים התווספו והורדו ממנה פרטים – ככה זה. המוצר הסופי יותר חזק מכולנו ויש לו דרישות שאותן צריך למלא. לכן חשוב לציין: הסטודנטים ייצרו חומרי גלם שאיתם בונים סרט – ואנחנו בנינו סרט בעזרתם, ובלי עזרתם היה לנו סרט חלש הרבה יותר

Yuval Saar: מעניין, לא חשבתי על זה ככה

Yaron: אם הסוכר היה נישאר סוכר והחלב חלב לא היתה לנו עוגה

Yuval Saar: זה נכון. אני תמיד תוהה מי היה זה שהבין שמסוכר, קמח וביצים אפשר לעשות דברים טובים. בטח היה לו משעמם. מה הלאה? ביאליק?

Yaron: ביאליק… יאיר אמר: אפילו יותר אנימציה, לוקחים נשימה

Yuval Saar: מתי ביאליק אמור לקרות?

Yaron: ביאליק פאקינג קורה כבר עכשיו

או אולי פאקינג ביאליק

Yuval Saar: גם הוא ידע לכתוב

Yaron: לא היתה לו ברירה. ליונה היו ברירות דרך אגב

Yuval Saar: תגיד איזו מילה על תערוכת הבוגרים שנפתחת אוטוטו? מה צפוי לנו (זה הרגע לקידום חסר בושה של המחלקה)

Yaron: לגמרי, תשמע – שם המפתח לדעתי הוא העירבוב המטורף של מיומנויות. דיברנו על זה בעבר. השמות החמים: אור וולף שמנתחת את יצירת המופת של לני ריפנשטאל "אולימפיה" בעזרת מיני אנימציות – מרתק. אוהד זלוטניק סלב הטיפוגרפיה התלת ממדית, רפי לוי שבוחן בצורה מרהיבה מהי דיסלקציה ועוד ועוד פרוייקטים מוזרים משונים שמאתגרים את כל החושים וחוצים דיסציפלינות מקצועיות ללא רחם

Yuval Saar: זה ממש עוד קצת…

Yaron: חובה להגיע – הפתיחה 23 לחודש בערב – ולפני כן שלושה ימים של הגשות חיצוניות – מי שרוצה מוזמן להגיע – אורחים ומבקרים רבים והמון המון עבודות איור עיצוב אנימציה אינטראקטיב וברודקאסט

Yuval Saar:קcool