בשביל מה צריך ספרים בתערוכת עטיפות ספרים?


1

תגובות


את המרואיין הבא בסדרת הראיונות שאני עורך בבלוג אין צורך להציג. זה מאד פשוט: אני.

מה פתאום אני? קודם כל אגיד שזו לא הפעם הראשונה: הנה הפעם הקודמת כשזה קרה, וגם אז זה היה על עטיפות ספרים. וכמו אז, גם עכשיו מי שראיינה אותי זו המעצבת נורית וינד קדרון, שמציגה גם היא בתערוכה, ולשמחתי גם היא חשבה שזה יהיה נחמד לשם שינוי לראיין אותי.

כצפוי, גם לה וגם לי היה לא מעט להגיד. אז שנייה לפני פורטפוליו לייב שיתקיים ביום שלישי הקרוב, הנה עוד כמה מילים על התערוכה 100 עטיפות. 200 ספרים שמוצגת בטרמינל עיצוב בת ים של עמותת לצאת מהקופסא (התמונה בראש הפוסט, אגב, היא מההקמה של התערוכה):

nurit.wind.kidron: היי

Yuval Saar: שלום!

nurit.wind.kidron: מה שלומך?

Yuval Saar: לא רע. עסוק במיליון דברים אבל לא מתלונן (רק קצת)

nurit.wind.kidron: על צרות טובות מברכים, על צרות רעות מתלוננים. תפנים ותהנה. ומה שלום תערוכת הספרים? יש הדים?

Yuval Saar: הוא שאמרתי – לא מתלונן. ושלום התערוכה טוב מאד, הרבה תגובות טובות. זה באמת כיף גדול. עד כה כולם מאד מפרגנים, אני באמת חושב שנוצר משהו מאד מרשים בחלל

nurit.wind.kidron: אתה מוזמן לצרף אותי למפרגנים. אני מפרגנת מאד אבל עם כוכבית. שנתחיל עם מחמאות ותודות כמו בטקסים רשמיים?

Yuval Saar: קדימה

nurit.wind.kidron: אז ככה: ראשית בראוו ברוחב לב ובגדול על הרעיון, היוזמה והביצוע! שנית: בראו על המיקום. שלישית: בראוו על המגוון והכמות ואפילו עם המשמשים והקרטיבים בפתיחה

Yuval Saar: חן חן. אני כבר מחכה לכוכבית

nurit.wind.kidron: כוכבית ראשונה וחשובה, חבל שאין מזגן בחללים אלטרנטיבים לתערוכות בבת ים. אבל זה שולי

Yuval Saar: היו אמורים להיות מזגנים אבל זה קצת נדחה שלא באשמת העמותה. בתערוכה הבאה כבר יהיו מזגנים!

nurit.wind.kidron: החלל מצוין. בת ים מפתיעה (לא הייתי שם מאז…? אני לא יודעת אפילו לספר, אבל זה אי שם בילדות). תליית העבודות היתה יפה מאד. פירגנתי מספיק? אפשר כבר למחות?

Yuval Saar: אבל…

nurit.wind.kidron: אבל…. א י פ ה  ה ס פ ר י ם ?????????????????? חבל שאין בצ'אט פונט בולד היסטרי כדי להביע את עוצמת רגשותיי בשאלה

Yuval Saar: בשביל מה צריך ספרים בתערוכת עטיפות ספרים? אני שואל ברצינות

nurit.wind.kidron: היית פעם בתערוכת ציור, נכון? היו שם ציורים? כנראה שכן. היית גם בטח באיזו תערוכת פיסול. היו פסלים? ובתערוכת רכב יש מכוניות? ובתערוכה ריהוט יוצגו כיסאות? אם כך: איפה האובייקט שלשמו נתכנסנו? היכן הספר

Yuval Saar: אבל זו לא תערוכת ספרים. זו תערוכת עטיפות של ספרים

nurit.wind.kidron: ספר אינו רק עטיפה ועטיפה איננה רק חזית. העטיפה לא עוצבה בחלל ריק. היא לא עוצבה כגחמה רגעית של המעצב. היא אורזת תוכן. התוכן נקרא, עובד, הופנם ואז עבר ייצוג גרפי. התוצר הגרפי לא היה קיים ללא התוכן. ולכן נוכחתו של תוצר הגרפי ללא התוכן (ואפילו ללא תקציר!!!) לא עושה עימו חסד

Yuval Saar: לגבי ההצהרה שהתוכן נקרא ורק אז עובד – שנינו יודעים שזה לא ממש נכון. אבל נניח לזה רגע בצד. בערוכה רציתי להראות את התהליך של בחירת הדימוי שילווה את החזית. בשביל מה אני צריך ספר? שדרה? גב? כשאני הולך לחנות ספרים אני רואה רק חזיתות. כשאני רואה כרזות של סרטים אני רואה רק חזיתות. כנ"ל לגבי הצגות ודיסקים. ואם אני רוצה להתמקד בזה, למה להציג גם את השדרה ואת הגב? זה לא רלבנטי לחוויה הזו. כשאת בוחרת ספר באמזון יש לך אובייקט? לא

nurit.wind.kidron: לא, לגבי אמזון. ולא – לא מסכימה.

Yuval Saar: אז תגידי איזו מטרה זה היה משרת בתערוכה אם היו גם ספרים

nurit.wind.kidron: גם כשבוחרים ספר באמזון, וגם כשבוחרים ספר בחנות – אין לי ספק בחשיבות הרושם הראשוני של העטיפה. לא על כך נסוב הויכוח.

Yuval Saar: אבל על זה התערוכה, על הרושם הראשוני, על מה גורם לך להרים את הספר מהמדף

nurit.wind.kidron: אני רק חושבת שחזית העטיפה לא באה לבד. תמיד, שבריר שניה לאחר שהרמתי את הספר שמשך את עיני מהשולחן – אני אסובב אותו לצידו השני ואקרא תקציר. החזית לא באה לעולם לבדה. היא שותפה בזוג. אמנם היא הדומיננטית אך בן-זוגה הגב הוא עזר כנגדה, הוא חלק ממנה ולכן הגירושין שכפית עליהם לא לרוחי.

Yuval Saar: ניאלץ שלא להסכים. אני חושב שאת מדברת על תערוכה אחרת. אני גם חושב שזו גישה קצת שמרנית, אם כי אני כמובן מבין אותה. אני חושב שיש הבדל גדול בין תערוכה לבין חנות ספרים וההכרח להיצמד למציאות הוא לא נכון באופן גורף

nurit.wind.kidron: בזאת אני דווקא מסכימה (פלא!) ואכן תערוכה איננה חייבת ליצמד למציאות וכאן המקום לפירגון נוסף שמגיע והוא בעצם הקונספט הכללי: 100 ספרים 200 עטיפות. הסקיצות. זה היה תענוג. מבחינתי היתי שמחה לראות את כל הסקיצות (כי תמיד יש עוד..) אבל בל נגזימה. אבל, עדיין, גם בחוויה המרגשת הזו חסר היה לי מאד דבר-מה על התוכן. את הספרים שאני עיצבתי ושהשתתפו בתערוכה היה לי קל לשפוט. כנ"ל גם מספר ספרים שקראתי. אך קשה היה לי לשפוט בין הסקיצה לבין העטיפה בכמה וכמה ספרים אחרים שמאד סיקרנו אותי ושטרם קראתי. דוגמה?

Yuval Saar: למרות שהדוגמה לא הכרחית לתשובה שלי אשמח לדעת מה תפס את העין שלך

skornfeld

nurit.wind.kidron: ספרה של שפרה קורנפלד זכה לשתי אופציות נפלאות. הן הסקיצה (של אברהם קורנפלד) והן העטיפה (שאיירה שרי כהן) ריגשו אותי. וכעת: מה נכון? מדוע נבחרה האחת על חשבון השניה? היה גם ספר שאיירה רעיה קרס ל"מטר", ושם היה פער עצום בין הסקיצה לבין העטיפה. מכיוון שאני עובדת עם הוצאת מטר אני מעריכה כי ההחלטה לא נעשתה סתם. אבל הסקיצה היתה פי כמה יותר מסעירה מהעטיפה שנבחרה. ולכן עולה השאלה: מדוע? והשאלה נותרת ללא מענה כשאין שום רפרנס לתוכן

Yuval Saar: שאלת מיליון הדולר. קודם כל אני חושב שמי שקצת ישקיע מחשבה בכל העטיפות שמוצגות בתערוכה יוכל לנחש למה הועדפה הגרסה שהתקבלה על הסקיצה הסופית. מעבר לכך התשובה שלי קשורה למה שסיפרתי מקודם: רציתי להכריח את המבקרים לבחור בין שתי אפשרויות מבלי שהם יודעים מה נכון ומה מתאים, בדיוק כמו שקורה בחנות הספרים. מעבר לכך לא רציתי להעמיס על התערוכה בטקסטים נוספים. אם יש דבר שאני שונא, ושאני חושב שלא עובד, זו תערוכה עמוסה בטקסטים (שאף אחד לא קורא)

nurit.wind.kidron: ואני דווקא כל כך נהניתי לקרוא את הגיגיו של כל מעצב ב"קיר המעצבים" בכניסה לתערוכה. טוב, אולי אני בכל אופן קצת ארכאית?

Yuval Saar: הא! נפלת למלכודת שהנחתי לך. ולמה נהנית? כי אלו לא היו טקסטים מלומדים, דידקטיים, שמסבירים למה התכוון המשורר. בכוונה לא שאלתי אותם שם מה הופך עטיפה לטובה, מה נכון ומה לא נכון, אלא שיגלו קצת על עצמם – בני כמה הם, איפה הם נולדו ואיפה הם גרים היום, מה העטיפה הראשונה שהם עיצבו, איזו עטיפה הם היו רוצים לעצב, מה הספר הטוב האחרון שהם קראו, והכי מעניין – אם היה יוצא לאור ספר שלהם, מה הם היו רוצים שיופיע על העטיפה שלהם. כל הפרטים הלא נחוצים שמלמדים הרבה יותר מכמעט כל דבר אחר…

nurit.wind.kidron: שום מלכודת יקירי! נהפוך הוא. עוד קצת מאותו דבר. מידע רלוונטי. זה הכל! ושוב: המידע אודות המעצבים היה תענוג. וגם בעקבותיו אני מוכנה להחליף תשובה אחת שלי  לשאלה אם הייתי מוציאה לאור ספר שלי מה הייתי רוצה שיופיע על העטיפה? אני עניתי: ציור של רוי ליכטנשטיין שאני מעריצה מאז ומעולם, והרשה לי לנכס את תשובתו של (מקווה שאינני טועה) נדב ברקן, שכתב שהיה נותן את מלאכת העיצוב הזו לאחד מהסטודנטים שלו. מבריק. אחלה רעיון. אהבתי

Yuval Saar: זה לא היה נדב, דווקא ג'ובוי, אבל לא משנה. יש עוד משהו בכוכבית ובטרוניות?

nurit.wind.kidron: עוד בסוף יווצר הרושם הנורא שאני מקטרת. ממש לא. אני הכי מתלהבת ושמחה שסוף סוף היתה תערוכה על עטיפות ספרים. הויכוח הוא "אקדמי" בלבד. ואגב, בוא לא נישכח שגם אתה הצגת בתערוכה. איך היה לך להיות גם מציג וגם אוצר? כובעים לא פשוטים לחבישה בחפיפה (חרוז!)

Yuval Saar: אפשר שנייה לפני זה טרוניה אחרת שעלתה מצד חלק מהמעצבים?

nurit.wind.kidron: חופשי. לך על זה בהנאה

Yuval Saar: אני באמת מתפלא אגב שזה לא עלה גם אצלך… בכל מקרה הייתה טרוניה, איך שזה שאני מגדיל את העטיפות מעבר לגודל המקורי שלהןעד חצי גליון, שלא עושים כזה דבר, זה לא נהוג, הרי עיצבנו לגודל מסוים, לרמה אינטימית מסוימת, ופתאום אני מוציא את האוביקט מהקשרו. זה לא הפריע לך?

nurit.wind.kidron: לא טרגי. אני חושבת שאובייקט שעובד טוב בגודל 22 ס"מ יעבוד באופן דומה גם בהגדלה. אמנם לא תמיד, אך לרוב. גם לא מעט עטיפות זוכות להיות מוצגות ככרזות עם צאת הספר לאור ולכן עניין ההגדלה עבר אצלי בסבבה. אמרתי לך שאני לא קוטרית? הנה. הוכחתי.:)

Yuval Saar: כל הכבוד!

nurit.wind.kidron: אבל זה נכון שההגדלה הזו גם היא (כמו היעדרו של הספר היקר לי…) מוציאה את האובייקט ממקומו הטבעי, בין ידיו של הקורא – ואני מבינה את המקטרגים. אבל אינני איתם.

Yuval Saar: ולגבי שאלתך על אוצר ומציג – ההתלבטות היחידה שהייתה לי הייתה כמה עטיפות להציג. מכיוון שבכל זאת עיצבתי 150-200 עטיפות במהלך הקריירה שלי, חשבתי שיהיה נכון להציג משהו סמלי אבל לא להשתלט על הבמה. לכן לא הגדלתי אף אחת מהעטיפות שלי לחצי גליון ובסופו של דבר הצגתי ספר אחד שאני עיצבתי גם את העטיפה וגם את הסקיצה (לפיכך נתכנסנו של יוסי שריד), ספר אחד שעיצבתי רק את הסקיצה (סיפור קטן ומלוכלכך של רוני גלבפיש, שעיצב אמרי זרטל) וספר אחד רק את הגרסה הסופית (סודות ושקרים של שוש עטרי, שאת הסקיצה עשה אמנון אילוז). נראה לי בסך הכל די הוגן

satari

rgelbfish

ysarid

nurit.wind.kidron: הוגן למדי. אגב, מה דעתך על הבחירה בספר שבו עיצבת את הסקיצה ואת העטיפה – ספרו של יוסי שריד? ב ר ו ר לגמרי שהסקיצה הרבה יותר שווה, לא?

Yuval Saar: לגמרי, וכולם הסכימו על כך, שהעבודה של מעין לויצקי פשוט נפלאה, כולל הסופר, העורך, ההוצאה ואני, אבל הייתה בעייה אחת – הוא לא התאים לז'אנר של הספר. הדמות של בן גוריון רמזה שמדובר בספר עיון, אבל זה לא ספר עיון, אלא פרוזה.

nurit.wind.kidron: וזו היתה ממש הרמה להנחתה מצידך: מה עם ספרי העיון? והשירה? וספרי הילדים? למה בחרת להציג רק ספרי פרוזה?

Yuval Saar: אי אפשר להכניס הכל לתערוכה אחת, אם כי היו כמה ספרי ילדים שהכנסתי לתערוכה – כל עוד היה בהם סיפור. ולמה רק פרוזה? כי רציתי ספרים שהקהל יכול להכיר ושיהיה לו קל באופן יחסי להתחבר אליהם. וכי אני חושב שהאתגר בלהחליט על דימוי אחד בספר פרוזה הוא אתגר מעניין או מורכב יותר מספר עיון שהנושא שלו הרבה פעמים מכתיב את מנעד הדימויים שיכולים להופיע על הכריכה שלו. זו כמובן הכללה גסה אבל אני עומד מאחוריה.

nurit.wind.kidron: וואלה. משכנע. ומה בשנה הבאה?

Yuval Saar: שאלה טובה. יש מיליון תערוכות שאפשר לעשות עם עטיפות של ספרים, ואני מקווה שפתחתי פה במסורת.

nurit.wind.kidron: מצטרפת לתקווה. זה נושא נפלא וגם מאד קומוניקטיבי.

Yuval Saar: את יודעת אגב מה היה הכי קשה למעצבים?

nurit.wind.kidron: לבחור את הסקיצה? או שפרטי העבודה שלהם היו קצת רחוקים, פיזית, מהעבודה בחלל התערוכה? או שטעיתי בגדול?

Yuval Saar: טעית בגדול. אני אתן לך רמז – זה קשור לקיר המעצבים

nurit.wind.kidron: וואלה? לכתוב על עצמם? לי זה היה תענוג…, סוף סוף לא נאלצתי לבחור פונט וצבע. רק לקשקש קצת על עצמי. מה רע

Yuval Saar: תתפלאי. אבל מה שהכי הפריע היה למה אני צריך לדעת בני כמה הם. מה זה משנה

nurit.wind.kidron: מעניין. מפתיע, חייבת לציין

Yuval Saar: גם אותי זה מאד הפתיע. שוב, אני לא מדבר על עשרות ובכל זאת

nurit.wind.kidron: תגיד, יהיה איזה קטלוג/אתר/משהו שיכיל את הכל? עטיפות, סקיצות ואפילו גילם הפרובוקטיבי של המעצבים?

Yuval Saar: נגעת בנקודה רגישה. היה אמור להיות מיניסייט ולא יצא מסיבות תקציביות. אם למישהו יש רעיון איך להרים את זה אני אשמח לשמוע. יש כבר אפיון, יש סקיצות, צריך מישהו שיתכנת ויבנה. בכל מקרה יום אחד יהיה, חייב להיות

nurit.wind.kidron: מסכימה שחייב להיות, לכן שאלתי. מישהו?

ומה הלאה? תערוכת איור, נכון? כל כך חבל שבזאת אני לא יכולה להשתתף. זו קינאתי הגדולה. מאיירים. איזה אוצר הם. קינאה אמרתי?

Yuval Saar: עד תערוכת האיור יקרו עוד הרבה דברים אחרים. בשבוע הבא ב-20/6 אני פותח עוד תערוכה בגלריית המשכן בית מאירוב בחולון: אונליין אופליין – השפעת העידן הדיגיטלי על עולם העיצוב. תערוכה אחרת לגמרי אבל טובה לא פחות

nurit.wind.kidron: שתהיה לי בריא. כמה אקשן. בהצלחה רבה

Yuval Saar: תודה! כמו שאמרתי, אני עסוק במיליון דברים. מה שלא מפריע לי לנסוע יום למחרת הפתיחה בשבוע הבא לפיורדים של נורבגיה ולשטוקהולם (הייתי חייב…)

nurit.wind.kidron: מבת ים וחולון היישר לפיורדים בנורבגיה. נשמע כמו ברור מאליו. תהנה. היה כיף לצ'וטט. לחיי שבוע הספר ולעוד תערוכות שבדרך

Yuval Saar: חותם על כל מילה

nurit.wind.kidron: עם כוכבית…