זה נחום גוטמן, לא איזה גרפיקאי אנונימי מסטודיו באלנבי


8

תגובות


מאז שהתחילו להתקיים אני עוקב אחר ההזמנות למפגשי העיצוב של המרכז לעיצוב בירושלים. משהן בעיצוב שלהן תפס אותי, ולכן שמחתי כשהמעצבת של ההזמנות, הדס זהר, סיפרה לי על עבודת המאסטר שלה שעוסקת בעיצוב מחדש של לוגואים, במסגרת התואר השני בפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן. מיותר לציין שעניין אותי מאד לשמוע על העבודה, אז הנה, בתוך כל ההלומה של תערוכת הבוגרים, מה אפשר ללמוד מעיצוב מחדש של לוגואים ומה השתנה אצל המעצבים משנות ה-30 של המאה הקודמת ועד היום:

Hadas: הי יובל

yuvalsaar: שלום! מה שלומך?

Hadas: טוב. מה שלומך? חזרת מהפיורדים?

yuvalsaar: לגמרי. היו ואינם עוד, בחזרה למזרח התיכון

Hadas:

yuvalsaar: מה מזג האוויר בירושלים? קריר כמו שאתם אוהבים להשוויץ?

Hadas: את הקרירות אנחנו נוהגים לשמור לערב, בשעות הצהריים אנחנו מגלים סולידריות ומתבשלים כמו כולם

yuvalsaar: עכשיו אני יכול להיות רגוע. משהסדרנו את העניין הזה בואי נתחיל. ספרי קצת על עצמך, מה למדת, איפה ומה את עושה היום

Hadas: למדתי תקשורת חזותית בבצלאל, ואחר כך פרשנות ותרבות בבר אילן. כיום אני מעצבת גרפית עצמאית, מתמחה בעיצוב תדמית חזותית לארגונים ומוסדות תרבות.

yuvalsaar: מתי סיימת בבצלאל?

Hadas: סיימתי בצלאל ב-2005, ואחר כך למדתי לתואר שני בבר אילן. לא מזמן ומקץ שני ילדים הגשתי, בשעה טובה, את עבודת המאסטר שלי שעוסקת בעיצוב מחדש של לוגואים.

yuvalsaar: תכף נדבר על עבודת המאסטר. תספרי קצת מה עשית מ-2005, על מה עבדת, עם איזה לקוחות

Hadas: כשהשתחררתי מבצלאל עבדתי קצת אצל דוד טרטקובר בעיצוב ספרי 100 שנה לבצלאל. אחר כך עבדתי בסטודיו של דוד חליבה, ואז החלטתי שהגיע הזמן להמשיך ללמוד, לימודים עיוניים. ככה הגעתי לבר אילן. במקביל הבנתי שנסיעות זה סיוט ועברתי לעבוד בסטודיו ירושלמי בשם big design. אחרי שנתיים פתחתי סטודיו עצמאי, ובחרתי להתמקד בעיצוב למלכ"רים: המרכז לעיצוב בירושלים, ביה"ס לתיאטרון חזותי, הצופים, קק"ל, המרכז למוסיקה, מוזיאון על התפר, ועוד גופים שעוסקים בתוכן, בעבודה חברתית ובתרבות.

yuvalsaar: מה מעניין אותך בגופים האלה?

Hadas: בתור מעצבת את נותנת שירות. תחום העיסוק לא מכתיב את התוכן. גם אופי העבודה גמיש, ומשתנה בהתאם לסביבה הפיזית שלך, ללקוחות ולחברה. בשבילי זאת הזדמנות למלא את המקצוע בתוכן, בווייב ובערך שמעניינים אותי וקרובים לליבי. עשייה תרבותית וחברתית היא משהו שאני רוצה לקחת בו חלק, גם מבחינה אידאולוגית וגם כי אני נהנית מזה, ואני משתדלת לרתום לזה את המקצוע שלי, כדי שחוץ מהפאן ותחושת השליחות זה גם יהיה מקור פרנסה. חוץ מזה שאני נורא אוהבת לעצב פוסטרים, וככה אני יכולה

yuvalsaar: שנייה לפני הלוגואים, תני דוגמה או שתיים לעבודות שאת אוהבת במיוחד שעשית עד היום

Hadas: יש כמה עבודות שעשיתי למרכז לעיצוב בירושלים שאני אוהבת: את המיתוג לשבוע העיצוב 2011, שהתבסס על הקונספט של 3 שפות שנוכחות במרחב החזותי בירושלים, וגם את סדרת ההזמנות למפגשי "שעת עיצוב" שעדיין מתקיימים פעם בחודש. אציין גם סדרת כרזות לביה"ס לתיאטרון חזותי שהיתה מוצלחת בעיני.

yuvalsaar: אני גם מאד מחבב את סדרת ההזמנות למפגשי שעת עיצוב!

design_talk

Hadas: חן חן. ראיתי שנכנסת לעניין מפגשי העיצוב בירושלים…

yuvalsaar: זה נכון… יום חמישי! את באה?

Hadas: וודאי

yuvalsaar: תשובה נכונה. אבל לא באנו לדבר עלי אלא על לוגואים מחודשים. איך הגעת לזה? ותגידי כמה מילים על התוכנית לטובת מי שלא מכיר

Hadas: התוכנית לפרשנות ותרבות בבר אילן היא תוכנית רב תחומית שמציעה ללומדים בה מפגש עם דיסציפלינות שונות: פילוסופיה, סוציולוגיה, תיאוריות ביקורתיות וכלים שונים למחקר בינתחומי. רוב הלומדים בה כותבים דוקטורט, אבל אני הלכתי על מנת ילדים…

yuvalsaar: עשית בשכל

Hadas: ימים יגידו…

yuvalsaar: גם נכון

Hadas: לגבי הלוגואים, אם אנסה לשחזר איך זה נולד: מה שבעצם עניין אותי לחקור זה את האופן שבו העשייה של המעצב הגרפית תורמת להבניה של מציאות תודעתית מסויימת. דווקא לא במקומות שבהם זה מובהק כמו כרזות תעמולה או קמפיינים פוליטיים, אלא ביצירה של נורמות וקונבנציות שמחלחלות אל היומיום שלנו. העסיקה אותי שאלת הביצה והתרנגולת: עד כמה אנחנו משקפים את הקיים, ועד כמה אנחנו תורמים לכינונו.

yuvalsaar: ומה גילית?

Hadas: חיפשתי מקרה מבחן שיאפשר לי לחדד את הביקורת שלי על הנקודה הזאת: בחרתי לבדוק לוגואים של חברות שהיו בעבר בבעלות המדינה והופרטו, ובעקבות השינויים השונים עוצבו מחדש.

yuvalsaar: דוגמאות בבקשה

tnuva

Hadas: תנובה, שבעיני הלוגו שלה מספר את הסיפור כולו: מקואופרטיב "פועלי ארץ ישראל" לתאגיד בינלאומי, מאריזת הקוטג' החביבה של האחים שמיר למחאת הקוטג' 2011. דוגמה נוספת וקצת שונה היא סמל עיריית תל אביב שעבר שינוי מוחלט מעיצובו ע"י נחום גוטמן בשנות העשרים לעיצוב של ברוך נאה בראשית האלף (כפי שאפשר לראות בתמונה בראש הפוסט)

yuvalsaar: את חושבת שאם תנובה לא הייתה מופרטת היא לא הייתה משנה את הלוגו? או הייתה משנה למשהו אחר? אני לא בטוח

Hadas: בעיני השאלה היא לא אם היא היתה משנה למשהו אחר, אלא מה הלוגו יכול לספר לנו על המציאות שבתוכה הוא נוצר. אם נמשיך עם הדוגמה של תנובה, הלוגו הלפני אחרון שלה שעיצב נאה ב-1999 מקטין את המילה תנובה למינימום, עושה שימוש באותיות שמסוגננות ככתב לועזי מובהק, ומבטל כמעט לגמרי את הזיהוי של ה-ת' שהיתה לב האייקון שלה. בלוגו שעיצב נאה עצמו כעשור מאוחר יותר, יש איזה צעד אחורה: המילה תנובה מקבלת את מרכז הבמה, האותיות כבר קצת יותר בעברית (מבחינת העיצוב אני מתכוונת), חזרנו צעד אחד מאמריקה

yuvalsaar: אז סליחה רגע על השאלה הקצת פרובוקטיבית אבל זה לא ברור מאליו שאנחנו (כמו חלקים גדולים מהעולם) עוברים תהליך של אמריקניזציה? זה רע בהכרח, אגב?

Hadas: ברור שברור, ואני גם לא חושבת שזה עניין של טוב ורע. לדעתי הלכנו עד הקוטב הגלובאלי, ועכשיו אנחנו קצת חוזרים. מה שיותר מעניין בעיני זה איפה המעצבים בכל הסיפור הזה

yuvalsaar: למה הכוונה? המעצבים מקבלים בריף ופועלים לפיו. לא ככה?

Hadas: אני מניחה שתלוי מי המעצב. נחום גוטמן מספר שכאשר הוא התבקש לעצב את סמל ת"א בשנות העשרים אבא שלו, ש.ב. ציון, וביאליק החליטו מה יהיה בסמל והיתה ועדה שהיו לה המון דרישות, והוא ניסה להשביע את רצון כולם, ולהכניס את כל הדרישות לצורה מתקבלת על הדעת (אלה מילים שלי, לא שלו). כלומר, היו אידאולוגים והוא היה הביצועיסט, וזה נחום גוטמן, לא איזה גרפיקאי אנונימי מסטודיו באלנבי.

לעומתו ברוך נאה, שחתום על הלוגואים של תנובה, אל על, עיריית תל אביב ודואר ישראל, מדבר על ערכי המותג והחזון של החברה לא רק כמי שתפקידו לתת להם ביטוי חזותי, אלא כמי שמכונן אותם. הוא הופך בעצמו לאידאולוג. אני לא חושבת שמה שהשתנה באופן קיצוני זה תפקיד המעצב, כמו האופן שבו אנחנו המעצבים תופסים את תפקידנו המקצועי.

yuvalsaar: וואלה. אני מבקש לא להשמיץ את הגרפיקאים מאלנבי… יש שם כמה לא רעים בכלל…

Hadas: התכוונתי לכל הסטודיואים שפרחו בת"א בשנות השלושים ונשכחו…

yuvalsaar: ברור….אז מה בעצם המסקנות שלך מהעבודה? (וכמה קיבלת…)

Hadas: בכל הנוגע לעיצוב עבור החברות שאני בדקתי, שהיו של המדינה ואחר כך הפכו לביזנס טהור, ראיתי שהמעצבים עבדו תמיד בכפוף לפרדיגמה המרכזית – בין אם מדובר באידיאולוגיה הציונית ובין אם מדובר בשוק החופשי שמקדש את הגלובליזציה. אני חושבת שזה מה שמאפשר למקצוע לשמור על התוקף המסחרי שלו גם כשהמציאות משתנה (הרי מכרזות מחאה אף אחד לא יכול להתפרנס). היה מעניין לגלות איזה שהם ביטויים של התנגדות או ביקורת, הרי בסך הכל לוגו הוא פורמט מאוד מרומז, והשינוי החברתי היה מאוד דרסטי, אבל זה לא קרה.

מעבר לזה – אני חושבת שיש מקום להקדיש יותר תשומת לב לחשיבה על תפקיד המעצב במסגרת האקדמית. התחום הזה עבר שינוי משמעותי, וצורת החשיבה הנדרשת כיום, להבנתי, שונה משמעותית מזו שחונכנו לה בעבר (אמנם אני לא בת דורו של גוטמן, אבל עדיין).

yuvalsaar: שאלה אחרונה: מה את חושבת צריך להשתנות באקדמיה?

Hadas: וואו, שאלה גדולה… יהיה יומרני מצידי לענות על זה, אבל אני כן יכולה להגיד שאני חושבת שבכל הנוגע לעיצוב גם הפרקטיקה וגם התיאוריה תצאנה נשכרות אם הן תפגשנה לעיתים קרובות יותר.

yuvalsaar: זו באמת שאלה מהותית – איפה עובר הגבול בין אקדמיה לבית ספר מקצועי. בכל מקרה נשמע סופר מעניין! מה הלאה? מה עכשיו?

Hadas: יש כל מיני תוכניות, אבל בשלב הזה הן במגרה (-:

yuvalsaar: נמתין בסבלנות, ונתראה ביום חמישי!

JDW-poster

  1. שמרית

    ראיון מעניין, עושה חשק לקרוא את העבודה. תודה!

    1. yuvalsaar

      נכון! זה באמת נורא מעניין. ותודה בחזרה!

  2. שטראוס

    תנובה שנות ה-30 השמאלי זה וליש

    1. קורא מהצד

      שילוב מדהים בין מחשבה פרקטית לניתוח ביקורתי, מדויק וחריף. נשמח לשמוע ממך עוד רעיונות בהמשך!

  3. ז"ה

    נאה, זוהר וסוער

  4. yuvalsaar

    תודה לכל המגיבים. אני שמח שזה מעורר עניין אצלכם כמו שזה עורר אצלי

  5. מור היינריך

    בשנות ה-30, דווקא אלו האחים שמיר שעיצבו את הלוגו של תנובה. מאוד ידועים ויצרו הרבה לוגואים בשפה עיצובית ייחודית שמצטיירת לנו עם נוסטלגיה ואריזות מוכרות מאותה תקופה.
    יש אפילו אתר על שמם http://shamir-brothers.com/?id=2.1.0.html#.VnO5zPkrJD8

    מור
    סטודנטית לארכיטקטורה ובינוי ערים

סגור לתגובות.