איור עכשיו. מפגש 60: גלעד סליקטר


0

תגובות


מאז שסיים את מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר ב-2005, הספיק גלעד סליקטר, בן 36, לאייר ספרים כמו "מכרות המלך שלמה", "ספר הג'ונגל" ו"טרזן בן הקופים" שיצאו לאור בהוצאת מודן ואוקיינוס; "הלביבה שהתגלגלה" מאת תלמה אליגון בהוצאת כנרת זמורה ביתן ו"גור של דינוזאור" מאת הדס ליבוביץ בהוצאת מטר. וגם: לאייר לגלובס, ידיעות אחרונות, מעריב, רייטינג, הארץ, עכבר העיר, דה מרקר; וללמד במחלקות לתקשורת חזותית בבצלאל ובמנשר (במנשר הוא מלמד גם במחלקה לאנימציה).

אבל, אם יש משהו יוצא דופן בקריירה שלו אלו הרומנים הגרפים למבוגרים שפירסם, ענין לא ממש שכיח בשוק המקומי. הראשון, ״מי אתה בכלל״, היה פרויקט הגמר שלו. לאחר מכן, ב-2008, הגיע "משק 54", שכתבה אחותו, גלית סליקטר, ויצא לאור בצרפת ולאחר מכן גם בישראל (בהוצאת "קומיקס האוזן השלישית"), איטליה, ספרד ואנגליה (הספר היה מועמד לפרס הספר הטוב ביותר בפסטיבל אנגולם 2008, צרפת). באותה שנה הוא גם הוציא את "השדים של מונגול", שאותו גם כתב, ותוך כדי גם את "הביוגרף" שנכתב בשיתוף עם אוהד צופי. בחמש (!) השנים האחרונות הוא עובד על רומן גרפי חדש שעתיד לצאת לאור ב-2014.

אחת מהפריווילגיות של קומיקס בארץ היא שאף אחד לא יושב ומחכה לך. אתה עובד בזמן שלך וזה משהו שאני מרגיש בו מאד נוח. אני יכל לעבוד על עמוד גם שנה. יש בזה משהו מספק

gseliktar

״הלימודים היו חוויה מדהימה, זה היה בדיוק מה שרציתי שיקרה. החלום שלא הגשמתי עד אז היה להוציא ספר משלי, ואחרי שהגשתי את פרויקט גמר הוצאתי אותו בפסטיבל הקומיקס ממש ברגע האחרון. אז המצאתי את עצמי קצת מחדש, אפשר להגיד שנולדתי מחדש. הדפסתי את ׳מי אתה בכלל׳ ב-1,000 עותקים, לא ידעי למה לצפות, לא עשיתי סקר שוק. ישבתי בדוכן בפסטיבל הקומיקס וגיליתי שיש קהל למרות שהוא מאד מאד קטן ומצומצם. אבל זה קהל נאמן שתמיד חוזר. עד היום אני זוכר פרצופים של אנשים שקנו את הספרים״.

משק 54 עמוד 2

״אמיר רותם, העורך של מסמרים, פנה אלי וביקש סיפור קצר לאחד הגליונות של כתב העת. אחד הסיפורים שאחותי כתבה עסק בחיים שלנו במושב כשהיינו ילדים, וזה היה הטקסט שאיירתי. העליתי קטעים ממנו ומ׳ממי אתה בכלל׳ לפליקר, ויום אחד קיבלתי מייל מאיזה מו״ל צרפתי שהתלהב מהעבודות ושאל אם יש לי יצירות ארוכות. אמרתי לו שכן…

״משק 54 יצא ב-2008 בצרפת ולשמחתי בשוק הזה, שיוצאים בו אלפי ספרים בשנה, הוא התקבל מאד טוב וקיבל ביקורות טובות. תוך כדי התחלתי לעבוד על ספר שמבוסס על ׳מי אתה בכלל׳, ואני עדין עובד עליו עכשיו. הסיפור השתנה לחלוטין, הוא התפתח למשהו שונה לחלוטין, והזמן שעבר מאז שהתחלתי לעבוד עליו נהיה חלק מהסיפור. בזמן שעבדתי על משק 54 הוצאתי את ׳השדים של מונגול׳, שמבוסס גם הוא על סיפור אישי. הגישה שלו טיפה שונה גם מבחינת האיורים וגם מבחינת קצב העלילה, הוא יותר הומוריסטי למרות שזה סיפור שמדבר על דכאון וכדורים.

״שני הספרים יצאו לאור בהוצאת האוזן השלישית שלצערי לא שרדה. אני מתאר לעצמי שהם כיסו את העלויות אבל לא יותר מזה. אני מקווה שמה שקורה עכשיו עם ספרים כמו אלו של רותו ושל מישל קישקה, שיצאו לאור והגיעו לרשימת רבי המכר, מראה על שינוי בגישה גם של חנויות הספרים וגם של התקשורת, שהבינו שיש מה למכור״.

השדים של מונגול 2

״הכניסה של האינטרנט שינתה את ההתנהלות של כל התחום. בתור יוצר יותר קל להגיע להוצאות, לא צריך לחכות למכתב שנה. אתה רואה מגוון של סגנונות, ויש לזה את הצדדים הטובים והפחות טובים. אחת הבעיות היא שלפעמים האתגר הוויזואלי מגיע פתור, כי מישהו כבר פתר לך את החידה הזאת של איך לעשות את מה שאתה מחפש. בשביל להגיע לפתרון אתה צריך לעשות חיפוש והיום החיפוש הזה הרבה יותר קל. גם אני לפעמים גולש וחוטף גל של עומס ושל השראה שמציפים אותך. אם פעם הייתי יושב באינטרנט ומחפש ובסוף היום היו לי שבעה דפים פתוחים אחרי שעברת על הכל, היום זו כמות הרבה יותר גדולה״.

ספר הגונגל 2

״כשהייתי סטודנט היה ניתוק, הייתי מנותק מהעולם, הייתה את הבועה של הבית ספר. היום המעטפת הרבה יותר רחבה ועשירה. התחלתי לעבוד בלי מחשב, עבדתי עם כל הטכניקות, כולל איירבראש עם קומפרסור שרק הקומפרסור עלה כמו מחשב. זה היה נורא, סבלתי, ואחרי כל פעם הייתי צריך לשלוח את העבודה לסריקה. כשהתחלתי לעבוד עם המחשב היה לי קשה לוותר לגמרי על העבודה הידנית אבל ברגע שהבנתי שיש דבר כזה וואקום, היה לי ברור שאני חייב להתשמש בו.

״היום קשה לי להבין אנשים שעובדים עם עכבר, אני צריך להרגיש את האחיזה של העט. בכל מקרה גם היום אני עובד עם עפרונות, מכחולים, פנדות, הכל, סורק למחשב ונותן להם עיבוד. אני משתדל להשאיר תחושה חמה של החומר, קשה לי למצוא משהו שיחליף את זה. קשה לי לראות קו שצויר במחשב אבל אני מאמין שזה יעבור. בסופו של דבר אין הבדל בין עבודה ידנית לעבודה עם המחשב, שפותר הרבה בעיות מבחינה טכנית, אפילו בסריקה, במעבר של הניר למחשב. בכל מקרה זה נכון כל עוד התוצאה משרתת את המטרה, הקונספט חייב לעבוד והשימוש צריך להיות נכון״.

עכבר העיר

״העבודה על קומיקס כולל עבודה על מאות איורים, זו תפיסה כל כך שונה וכמות בלתי נתפסת של עבודה. אני עובד כמה שנים על הספר, גם אני עובר תהליך: ככל שאני מתקדם עם הספר אני מתקדם עוד שלב בחיים. זה לא כמו איור עיתונות מעכשיו לעכשיו, שמהרגע שהטלפון מצלצל אתה צריך להיות במיטבך. זה תהליך אינטנסיבי של יצירה, יש זמן להתפתחות. אחת מהפריווילגיות של קומיקס בארץ היא שאף אחד לא יושב ומחכה לך. אתה עובד בזמן שלך. זה משהו שאני מרגיש מאד נוח בו. אני יכל לעבוד על עמוד גם שנה. יש בזה משהו מספק״.

מי אתה בכלל עמוד 16

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

עבודה בתהליך מתוך הספר החדש