הזר והמוכר, האני והאחר. גלעד סליקטר


0

תגובות


12 יוצרים ישראלים וגרמנים נפגשים בטירה עתיקה בטרויסדורף שבגרמניה. זו לא התחלה של בדיחה אלא מפגש אמיתי שקרה בחודש נובמבר, כשמרב סלומון, גלעד סליקטר, רוני לוית, ארז גביש, גיא שגיא וזאב אנגלמאיר – כולם מרצים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל – נפגשו עם שישה מאיירים ואמנים גרמנים. במהלך השבוע יתפרסם בפורטפוליו פרויקט מיוחד, שבמהלכו יספרו השישה רשמים, חוויות ואנקדוטות מהביקור בגרמניה, מעין יומן מסע אישי בטקסט ובתמונות (לקריאת הרקע המלא לביקור, לחצו כאן).

שדה תעופה

גלעד סליקטר: בן 36. בבצלאל אני מלמד במחלקה לתקשורת חזותית קורס של מבוא לאיור וקורס של המחשה בצבע. בנוסף אני מלמד במנשר (במחלקות לתקשורת חזותית ואנימציה), מאייר ספרי ילדים ונוער, ועובד על הרומן הגרפי הבא שלי שיצא ב-2014 בצרפת.

חלק ראשון

כבר מההתחלה המעטפת של המשלחת הישראלית הייתה חמה, דבר שריכך את המפגש עם תרבות שונה, במיוחד כשזה היה הביקור הראשון שלי בגרמניה. ביום הראשון כשהגענו לטרויסדורף נפגשנו לראשונה עם היוצרים הגרמנים במסעדה מקומית. לא ידעתי למה לצפות, אבל לשמחתי כבר מהרגע הראשון התחילה תקשורת נהדרת בין כולם. זה המשיך גם ביום השני כשנפגשנו במוזיאון הפיקצ'רבוק וכל אחד הציג את העבודות שלו והחיבור בין האישי למקצועי השלים לי את התמונה. מבחינתי הפרזנטציות של היוצרים הישראלים היו לא פחות משמעותיות כשבקונטקסט של הפרויקט פתאום ראיתי אותם באור שונה ומפתיע, ומהנקודה הזאת התחיל אצלי תהליך. מאוד סיקרן לראות אותי איך כולנו ניצור ביחד ונתחבר מבחינה יצירתית.

פורטרט עצמי

אנדרטה לזכר יהודי אירופה א בדרך למוזיאון בטרויסדורף אנגלמאייר

חלק שני

ביום השלישי זאב אנגלמאיר ואני נסענו לברלין להתארח בבית של אלכס קלובוק, יוצרת שכותבת ומאיירת על נושאים כמו תרבות ואוכל ומפרסמת טור שבועי בנושא. בעבודות שלה היא יוצרת נרטיב ישיר ותקשורתי ועדין מצליחה לתת תחושה של נקודת מבט אישית. היא איירה שני ספרים: Istanbul, with hot sauce, שעוסק בתרבות ואוכל באיסטנבול; ו-polymeer – An apocalyptic utopia, שעוסק בנושאים אקולוגיים.

הגענו לברלין בשעות הערב המאוחרות ופגשנו את סשה, בן זוגה של אלכס. הוא לקח אותנו למסע לילי בכל רחבי העיר, ממש כמו מדריך תיירים, ובשעתיים עברנו ברכב דרך כל האתרים ההיסטוריים והאנדרטות (מלבד עצירה קצרה באנדרטה לזכר יהודי אירופה). היה משהו מרתק ומבלבל בסיור כשההתבוננות וההתרשמות היו מהירות ביחס למטען ההיסטורי שיש בכל אתר ואנדרטה, והזמן קיבל ממד חדש.

ביום השני הסתובבנו ברחבי העיר וביקרנו במוזיאון לאמנות מודרנית, the Berlinische Galerie, בתערוכה המצוינת Vienna-Berlin the art of two cities. זאב הכיר את התקופה והאמנים שהוצגו ולשמחתי שוב זכיתי להדרכה צמודה, ואפילו בעברית. מחוץ למוזיאון כשיצאנו מהתערוכה פגשנו מספר ישראלים והסתבר שאחד מהם הלך אחרינו לאורך כל התערוכה וגם הקשיב להסברים של זאב.

החומה ארוחת בוקר גרמנית פטרול לילי בברלין רייכסטאג שער ברנדבורג

ארוחת צהריים טורקית

חלק שלישי

ביום החמישי לביקור חזרנו לטרויסדורף ולמחרת כל יוצר ישב ועיבד את החוויות שלו בניסיון למצוא נקודת מבט על הנושא של הסדנה. עבדתי בעיקר בחדר במלון, וזה היה כמעט הזמן היחידי שבו ישבתי לבד לזמן ממושך מאז שהגענו לגרמניה. כבר התחלתי להבין מה המסקנות מנקודת הזמן הזאת ולאן אני לוקח את הפרויקט. העבודה הייתה חופשית, בעיקר עם צבעי עיפרון ופנדות, וניסיתי לבנות ולשחק עם הנרטיב. הרעיון עוד מתפתח ומשתנה ויש לי כמה אתגרים שאני צריך לפצח כדי להעביר משהו מהתחושות שעלו לי במהלך המסע.

מסע לילי פוטו רצח גלעד וארז