אני חושבת שיש דברים שלא כדאי לדבר עליהם כי אז הם מתפוררים ונהרסים


4

תגובות


זה התחיל בפוסט הזה בטאמלבר של קרן תגר.

בעצם, זה התחיל הרבה קודם. אני מודה שקשה לי להישאר אדיש מול האיורים של קרן. הם מרגשים אותי בצורה יוצאת דופן: הדמויות, הקו, המלנכוליה, האופטימיות, הקומפוזיציה, הרגישות, הפואטיות ועוד ועוד. והנה, באופן לא מפתיע, זה קרה עוד פעם: נכנסתי לפוסט שבו היא מספרת על האיורים שיצרה לספר הקומדיה האנושית מאת ויליאם סרויאן, שיצא לאור בתרגום חדש של יהודה אטלס בסדרת הרפתקה של הוצאת מודן.

בפוסט על הספר, קרן מיעטה במילים. אני לעומת זאת רציתי יותר. לשמחתי – ובניגוד למה שהיא טוענת בכותרת הפוסט (…) – היא הסכימה להרחיב על תהליך העבודה שלה, והיא עשתה את זה כל כך יפה, שלא נשאר לי אלא לא להפריע ומדי פעם להכניס עוד איור נפלא שלה.

אז מכאן ועד הסוף, זה הכל טקסט של קרן. לא יודע מה איתכם, אבל אני יודע מה הספר הבא שאני רוצה לקרוא.

Keren_2

העלילה מתרחשת בעיר קטנה בשם איתקה, בארצות הברית, בזמן מלחמת העולם השנייה. העיר שבספר מבוססת על העיר שבה גדל סרויאן, פרזנו (Fresno), במרכז קליפורניה.

הסיפור סובב סביב חיי משפחה אחת, משפחת מקולי: האמא שמחזיקה לבדה את הבית, הבעל שנפטר, האח הגדול מרקוס שהתגייס לצבא, האחות הגדולה בס, הומר בן ה-14 ויוליסס האח הצעיר. השמות מרמזים כמובן ל"אודיסאה" של הומרוס: גם "הקומדיה האנושית" הוא סיפור מסע, סיפור של גילוי וסיפור של חזרה הביתה.

Keren_3

אתה שואל למה התחברתי… לא הייתי רוצה לפרק את זה לגורמים, אני חושבת שיש דברים שלא כדאי לדבר עליהם כי אז הם מתפוררים ונהרסים, אבל באופן כללי אהבתי את הרוח ששורה על הספר. הוא פשוט מיוחד.

הספר מיועד לנוער אבל התכנים שלו מורכבים ורציניים – יש את ״הנושאים הגדולים״ – התבגרות, מלחמה, אהבה, מוות – ולצד אלה יש בספר את אחד הקטעים הכי מצחיקים שקראתי אי פעם, הפרק שבו הומר נושא נאום בכיתה על תולדות האף האנושי.

Keren_5

לא קראתי את הספר לפני שקיבלתי את הטקסט לאיור, ואני חושבת שזה היה לטובה, כי יכולתי לבוא אליו פתוחה ובלי דעות קדומות של עצמי לפני שנים. גם לא הכרתי את האיורים שליוו את התרגום הישן, ובחרתי לא להסתכל עליהם לפני או תוך כדי העבודה.

לפני שהתחלתי את עבודת האיור קראתי את הספר לאט לאט. זה טקסט שגורם לך להאט ולנשום קצת אחרת. יש ספרים כאלה.

זה נדיר לקבל כזה טקסט לאיור והיה לי חשוב בכל תהליך העבודה לעשות לו חסד. הרבה פעמים בתור מאייר אתה מקבל טקסט דל, שאתה מרגיש שהעבודה שלך צריכה להעשיר. במקרה הזה הייתי צריכה להיות מאד מאד עדינה ולא "להדחף", לכבד את המילים.

Keren_6

תהליך העבודה מתחיל מקריאה של הטקסט. אני מנסה בפעם הראשונה לקרוא קריאה פשוטה, בלי תכנונים או דימויים בראש, בלי מחברת ועט.

בקריאה השנייה אני מסמנת על הנייר דברים שחשובים לאיור, כמו המקום שבו הסיפור מתרחש, הגילאים של הדמויות, צבע השיער שלהם וכו׳; דברים שיהוו התחלה של יצירת העולם הוויזואלי.

בקריאה השלישית (מזל שזה ספר טוב!) אני מכינה רשימה ארוכה של כל קטע שאני נתקלת בו ושיכול להיות מעניין בשבילי לאייר. אלו יכולים להיות הדברים הכי קטנים ולא משמעותיים לעלילה.

בעבודה הזאת לא בחרתי את הסצינות ש״צריך״ לאייר – את הסצינות הכי חשובות או את אלו שקורה בהן הכי הרבה – אלא רציתי ליצור את הדימויים שהכי מעניין אותי לרשום. הרגשתי שהגישה הזאת מתאימה לרוח הספר, שיש בה משהו מהורהר ופילוסופי, וזה גם קשור למחקר הוויזואלי ולחומרים שהעליתי.

Keren_7

בגלל שמדובר ברומן תקופתי היה לי חשוב לדייק ברפרנסים שלי, אז יצאתי למחקר ארוך מאד בפליקר ובארכיונים שונים אונליין. יצרתי תיקייה לכל דבר קטן: פרזנו, מדי הצבא של ארצות הברית במלחמה, אגמים בקליפורניה, בתי דואר בתחילת המאה ה-20, כסאות, משפחות.

דרך צילומי המשפחות שמצאתי הגעתי לפתרון של איורי סנאפשוטס, כמו צילום בזק ברחוב, שהם למעשה קולאז׳ שמורכב מרישומים של חלקי צילומים שונים. היה פה גם חיבור לעבודות האמנות שלי, העבודות-ללא-לקוח. זה תמיד מענג שיש את הזרימה הזאת בין התחומים. חלק אחר של האיורים הוא דמיוני יותר, פחות קונקרטי, ויש בו משחקים של גדלים ופרופורציות.

Keren_8

וזהו, התחלתי לעבוד.

עבדתי על האיורים לפי הסדר, מתחילה בפרק הראשון ומסיימת באחרון. האיור הראשון של הפרק הראשון הוא זה שקבע את הטון להמשך מבחינת האווירה וגם מבחינת הטכניקה, עפרון על נייר.

ככה זה עובד אצלי בדרך כלל – אם משהו מצליח, גם במקרה, אני ממשיכה איתו הלאה, לא מבזבזת יותר מדי זמן בחיפושים. אני מאמינה שאין פתרון אחד ויחיד לכל ספר.

Keren_10

בסך הכל העבודה על הספר היתה חוויה טובה ואינטנסיבית, קודם כל בזכות הטקסט המעולה. חשוב גם לתת קרדיט להוצאת מודן שזרמו איתי ולא ביקשו שאהיה ברורה יותר, עצובה פחות, או כל הדברים שלפעמים מבקשים ממני.

בכלל, עבדתי בחברה ממש טובה: עם עדה ורדי, שמעצבת את כל ספרי סדרת הרפתקה, עם בתיה קולטון, שמאיירת את העטיפות, וכמובן יהודה אטלס, שתרגם את הספר מחדש בצורה מופתית, והעביר לי טקסט שתענוג לאייר.

לקריאה נוספת

  1. אלואט בק

    קראתי את הספר
    התבוננתי באיורים
    נפלא ומרגש
    בכיתי בסיום

    יש לנו כאן מאיירת
    מיוחדת

    עם כשרונות כאלה
    יש תקווה.

  2. עירית

    וואו, וואו, וואו! אני זוכרת את הספר היטב מהתסכית ששודר ברדיו בשנות ילדותי. לא שמעתי על התרגום החדש, אבל עם איורים כאלה – ארוץ לקנות.

  3. אמיר

    יפה מאוד.

Comments are closed.