אישה בת 60, שצילמה את עצמה בשנות ה-80


3

תגובות


תגיות: 
הגר ציגלר

בשלב מסוים בשיחה שערכתי עם הגר ציגלר, לא יכולתי להתאפק ואמרתי לה שהסיפור שלה ושל חנה הוא אחד הסיפורים המקסימים ששמעתי לאחרונה. באמת.

מה שהתחיל בנסיון להתמודד עם צילומים של סבא התפתח לסיפור בלשי, שבו היא מתחקה אחר צילומים של אשה שמצאה בשוק הפשפשים, ונגמר בספר ובתובנות על צילום במאה ה-21. מחר, יום חמישי ה-20 למרץ בשעה 20:00, תתקיים השקת הספר ״חנה״ בגלריה אלפרד (סמטת שלוש 5, תל אביב). בהשקה יהיה אפשר לרכוש את הספר במחיר מוזל, ועד אז, עוד תמונות ושיחה מרתקת על המסע המרתק שעברה ציגלר.

Hana-Book_02

yuvalsaar:

הי הגר

hagar:

הי

yuvalsaar:

מה שלומך?

hagar:

אני בטוב, עמוסה 🙂

yuvalsaar:

מה, לקראת ההשקה או עוד פרויקטים?

hagar:

לקראת ההשקה. אני עדיין אורזת ספרים בכל רגע פנוי שיש לי

yuvalsaar:

בואי תספרי רגע כמה מילים על עצמך ואז על הספר, לטובת מי שלא מכיר

hagar:

אוקי. אז אני בוגרת בצלאל, המחלקה לצילום, סיימתי ב-2006. בערך מהרגע שסיימתי הבנתי שאני כבר לא ממש אמשיך לצלם אבל לא יכולתי להתנתק לגמרי מצילום, אז מצאתי את עצמי ממשיכה לעשות צילום בלי לצלם. אני אספנית אובססיבית של צילומים של אחרים, עם חיבה גדולה לצילומי משפחה. בעבודות שלי אני מתעסקת בצילומים בכל מיני דרכים: אני רוקמת, גוזרת, מדביקה, מפסלת ועוד. איכשהו אני עושה הכל חוץ מלצלם…

yuvalsaar:

רגע רגע, למה הבנת שלא תמשיכי לצלם?

hagar:

מממ… יש משהו במדיום הזה שהוא מאוד מתסכל. מצד אחד נורא קל לייצר צילומים מאוד טובים, אבל מצד שני להגיע לגוף עבודה מלא ומורכב זה דבר קצת אמורפי מידי ומאיים. מצאתי את עצמי מצד אחד עייפה ומצד שני קנאית

yuvalsaar:

אני יכול להבין

hagar:

אני חושבת שאני עדיין שם, פשוט מנסה להתמודד עם זה מחוץ למדיום. הספר צמח מפרויקט אחר לגמרי. כשניסיתי להתמודד עם צילומים של סבא שלי שקיבלתי בירושה, גיליתי שאני לא מסוגלת לזרוק את כל הצילומים ה״לא טובים״, את כל הגשרים, סכרים, דלתות, מדבריות

yuvalsaar:

את מאלה…

hagar:

ובעצם כשהבנתי שאני לא נפרדת מצילומים בגלל הערך החומרי שלהם ולא הויזואלי, ניסיתי לייצר איתם משהו אחר

yuvalsaar:

אז מה עשית?

hagar:

ניסיתי לייצר אובייקט שמבוסס על הצילומים האלה. אם יש להם רק ערך פיזי – אז בוא ננסה לנצל אותו – את הנייר. יצרתי ערימה של ניירות מחומר חדש – חומר קרמי. בשביל לייצר את הערימות האלה עבדתי על תבנית סיליקון – ובהתליך ההכנה שלה הבנתי שאני חייבת להדביק את הצילומים – מה שאומר שהם יהרסו. בשביל לא להרוס את הצילומים של סבא שלי בשלב הניסיונות החלטתי לקפוץ לשוק הפשפשים ולקנות כמה צילומים שארגיש בנוח להרוס אותם.

קניתי ערימה של אלבומים אקראית לחלוטין שהיו על רצפת השוק, הגעתי לסטודיו והתחלתי לפרק אותם. שמתי בצד צילומים שמעניינים אותי, מצחיקים אותי, ושאולי ישמשו אותי לעבודות אחרות. כל האלבומים התגלו כשייכים לאותה משפחה, ושמתי לב שאני שמה בצד צילום שחוזר על עצמו

yuvalsaar:

זה ממש סיפור מתח

hagar:

חכה! עוד לא הגענו לבלשות…

היה צילום של אישה שעומדת בכניסה לבית, שהתחיל לחזור על עצמו שוב ושוב, והחלטתי לשים את כולם בצד. בסוף מצאתי את עצמי עם 46 צילומים שונים, שבכל אחד היא עומדת באותו מקום ובכל פעם לובשת בגד אחר. היו הרבה פרטים בחלק האחורי של התמונות, אז ידעתי שקוראים לאישה חנה ובהרבה מקומות היה רשום שנה, ולפעמים גם חודש או גיל. פתאום הבנתי שהצילומים נראים מאוד מוכרים – ממש כמו של כל בלוגרית אופנה, ושבעצם אם חנה היתה יודעת על קיומה של פלטפורמה כזאת היא כבר מזמן היתה משתמשת בה

Hana06 Hana08

yuvalsaar:

קטעים

hagar:

אז עשיתי את העבודה בשבילה ופתחתי לה בלוג: same place, same haircut, different outfit. כל יום העליתי צילום אחד וזה פשוט היה כיף, אנשים ממש חיכו לצילום היומי. ואז הסתיימו להם 46 ימים, וזה הרגיש כאילו זה לא יכול להסתיים בזה, הרגשתי שאני חייבת לעשות עם זה עוד משהו ומכאן עלה הרעיון לספר

וכאן התחיל מסע מורכב באמת. בשלב הזה הייתי חייבת למצוא את המשפחה ולקבל את הסכמתם לשימוש בצילומים, בכל זאת זה משהו מאוד אישי. חזרתי לאלבומים בסטודיו (מזל שלא הספקתי להרוס את הצילומים) והתחלתי לחפש רמזים נוספים. מצאתי צילום של בעלה של חנה – יוסף, עומד בכניסה לבנין ומעליו הכתובת של הבנין, ומצילומים אחרים הבנתי שמדובר כנראה בהרצליה. לקחתי כמה תמונות של חנה וצילומים של הגינה בבית ופשוט נסעתי עם חברה להרצליה

yuvalsaar:

זה לגמרי בלשות

hagar:

הגענו לבנין, דפקנו על הדלת, ופתחו לנו שכנים שזיהו את הזוג – חנה ויוסף – בתור חברים של שכנה אחרת. הם גילו לנו שהם נפטרו כבר, דבר שיכולתי לנחש מעצם הגעת התמונות לשוק הפשפשים. החלק המפתיע היה שגיליתי שלא היו להם ילדים, בעוד שהאלבומים היו מלאים בצילומים של ילדים. הם הפנו אותי לשכונה שהם גרו בה (שיכון שביב) ופשוט הסתובבתי בשכונה עד שגיליתי גדר שנראתה לי מוכרת מאחד הצילומים. חזרתי לטקטיקת הדפיקה בדלתות עד ששכנים הובילו אותי לבניין שבו גרו ולשכנה שהיתה חברה טובה שלהם. מכאן הדרך ליורשים היתה כבר קצרה יותר. אחרי מסע של אישור וקבלת זכויות היוצרים מהם, התחלתי במסע של גיוס הכספים לספר

yuvalsaar:

היורשים של מה בדיוק?

hagar:

היורשים של זכויות היוצרים. מי שצילם את התמונות היה הבעל, לכן זכויות היוצרים הם שלו ואז של היורשים שלו, 70 שנה אחרי מותו. יוסף נפטר במהלך שנות ה-90 מה שאומר שהזכויות עדיין של המשפחה (אחים ואחיינים).  ויש פה גם עניין של זכויות פרט, אלה צילומים ביתיים ואישיים

yuvalsaar:

אוקי

hagar:

פתחתי קמפיין ב-Headstart לפני כמעט שנה, ולשמחתי הצלחתי לגייס את הסכום הדרוש בשביל להפיק אותו. עבודת העיצוב היתה גם מורכבת: לא רציתי לייצר ספר זיכרון – זו לא אישה שאני מכירה, וזה גם לא העניין בספר מבחינתי. העניין שלי הוא בצילום עצמו ובחומר. הניסיון להעביר את המורכבות הזאת היה עבודה משובחת של רונה שפייזמן שעיצבה את הספר

Hana-Book_03 Hana-Book_04

yuvalsaar:

אז מה יש בספר? מה המטרה שלו? מה היה חשוב לך להעביר ואיך עשיתן את זה?

hagar:

הספר מכיל קודם כל 47 צילומים של חנה בכניסה לבית (צילום נוסף מהסדרה התגלה אצל חברים של חנה). יש בספר טקסט שכתבתי וגם טקסט שכתב יונתן אמיר. אני חושבת שמה שמעניין אותי בספר, מעבר לזה שהצילומים של חנה פשוט מקסימים ומרוממי נפש, זה הרפלקציה שהם מייצרים בעבורנו היום: אישה בת 60, שצילמה את עצמה בשנות ה-80, באופן שזהה כל כך לאופן שהרבה אנשים עושים היום בפייסבוק, באינסטגרם ועוד, ומשקף מציאות שלא ממש השתנתה.

ההתפתחות הטכנולוגית מייצרת בעינינו את התחושה שאנחנו מאוד מתקדמים ומשתנים ובסופו של דבר אנחנו משתמשים בכל השינויים האלה לאותן המטרות. אנחנו רואים מצלמה ונעמדים מולה באותו אופן, מנסים לייצר רגע אחד שנזכור אותו ובו אנחנו נראים טוב, שמחים, מאושרים. אני חושבת שההבדל הוא שחנה עשתה את זה באיזשהי תמימות, היה שם משהו אותנטי שאנחנו עם חשיפת היתר שאנחנו חיים בה קצת איבדנו.

יש שני אלמנטים בספר שאני מאוד אוהבת. אחד זה אינדקס של התמונות – שמייצר קטלוג פנימי מורכב יותר לצילומים האלה. והשני זה המארז – שמורכב משלושה צילומים שונים של חנה. כל אחד מהם שונה, אבל הם בעצם one of a kind

 

1800173_669007476478467_1700469005_o

yuvalsaar:

תשמעי, זה אחד הסיפורים המקסימים ששמעתי בזמן האחרון

hagar:

איזה כיף 🙂 חכה שתראה את הספר… 🙂

yuvalsaar:

כמה עולה? איפה אפשר להשיג? איפה ההשקה?

hagar:

את הספר אפשר להשיג בסיפור פשוט בנווה צדק, בטקסטיליה ביפו, אצל הדס קולדוני בשוק הפשפשים ואצל אילנית שמיע במרכז בעלי המלאכה. אפשר לקנות אותו גם און ליין בחנות האטסי ובחנות המוציא לאור. בערב ההשקה שייתקיים ביום חמישי הקרוב ב-20:00 בגלריה אלפרד יהיה אפשר לקנות אותו במחיר מוזל, 100 ש״ח לספר

yuvalsaar:

וכמה לא במחיר מוזל?

hagar:

מאה עשרים. בשביל 20 שקל לא היית בא לערב השקה? 😀

yuvalsaar:

לגמרי! מה את עוד עושה, אגב? לא סיפרת לנו

hagar:

הערימות המדוברות של הצילומים שבזכותן מצאתי את חנה, היו מיצג בביאנלה לקרמיקה האחרונה, כך שחנה והביאנלה היו החלק המרכזי בשנה האחרונה. עכשיו אני מייחלת לקצת זמן בהייה בסטודיו

yuvalsaar:

מותר לשאול ממה את מתפרנסת?

hagar:

כמובן! אני היום עוזרת המחקר בפרויקט הקמת ארכיון להקת בת-שבע, מה שמשאיר אותי עמוק בתוך תחום העניין שלי… משלמים לי בשביל לנבור בצילומים ישנים, לא יכולתי למצוא משהו טוב מזה

yuvalsaar:

דייי! האם ידעת שהצטרפתי לאחרונה למועצה הציבורית של להקת בת שבע?!

hagar:

מה???? באמת?

yuvalsaar:

נראה לך שהייתי ממציא דבר כזה?

hagar:

לא, אני פשוט מופתעת

yuvalsaar:

זה אכן מאד מרגש, אבל בואי לא נדבר עלי

hagar:

חחחח

yuvalsaar:

משהו חשוב נוסף לציין לפני שמסיימים?

hagar:

יש לי מלא דברים חשובים, אבל אני אנסה לחשוב רק על אחד, מעבר לשלום עולמי כמובן: לא לזרוק כלום! לא לפני שאתם מראים לי את זה בכל אופן…

yuvalsaar:

לגמרי!

תגיות: 
הגר ציגלר
  1. הדס

    מקסים ומסקרן

    1. yuvalsaar

      אכן משעשע. תודה על הלינק

Comments are closed.