איור עכשיו. מפגש 86: טל גרנות


2

תגובות


אחת התערוכות שאני כבר מצפה לראות (וסליחה אם אני אגיד את זה הרבה בחודש הקרוב) היא ״מפעל חיים״, התערוכה הזוגית של טל גרנות וניב תשבי, בוגרי המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (2012). 
בתערוכה יציעו השניים מבט על שלל תבניות חזרתיות מחיי היום יום שלנו, ריטואלים שקופים שכולנו לוקחים בהם חלק, מנגנון שמשמר את תחושת ה״בסדר״ – מה שנמצא בתוך הסדר.

פרויקט הגמר של גרנות, בת 27, פתרונות אחסון, היה מורכב מרצף לופים מאוירים שיצרו לופ אחד גדול ולוו בסאונד שהיה מבוסס גם הוא על לופים. ״מאז שאני ילדה אני אוהבת לבהות בדברים ובעיקר באמנות. אני יכולה לשהות מול עבודות ימים ושבועות, ובגלל זה אני אוהבת ליצור עבודות שיש בהן הרבה על מה להסתכל. בפרויקט הגמר עניין אותי להתעסק עם סביבה לא ממש יפה, לא בהכרח רומנטית, הרבה פחות סקסית מדימויים שבדרך כלל כולנו צורכים. מסקרן אותי המתח בין החיבה לאסתטיקה לבין החוויה הלא הרמונית.

״בכלל חשבתי שאני אהיה סופרת או עיתונאית. בצבא הייתי כתבת בבמחנה, עבדתי בשבעה לילות בתור מפיקה, עשיתי קצת תיאטרון, עד החלטתי שאני אלך לצייר. גם אני ציירתי מגיל אפס, ככה אנחנו… לא רציתי ללמוד אמנות. ככלל ההבדלים בין התחומים לא באמת קיימים בחיים שלי. מה שמרגש אותי מרגש אותי, לא משנה מאיפה זה מגיע. אלו היררכיות שמתאימות אולי לעולם הצריכה״.

והאיור?

״האיור שוחה בבריכה בין זה לזה, עושה בריכות…״.

יש דברים שאני יודעת שמבחינה לוגית הם טובים אבל הם לא נוגעים בי, ואני יודעת שאני אשכח אותם. זה עובד ככה בכל תחום. אני בעיקר חושבת ששום דבר לא שונה מפעם, כולם אומרים שדברים השתנו אבל אנחנו בני אדם. אנחנו זוכרים את מה שהתרגשנו ממנו, וזו יכולה להיות גם קומפוזיציה מדהימה

 talag

״במהלך הלימודים התחדדה אצלי העובדה שאני אוהבת שעוזבים אותי בשקט ונותנים לי ליצור. פחות נוח לי עם בריפים. יש לי המון רעיונות, יש רשימה ארוכה של דברים שאני רוצה לעשות, ואני מקווה להשלים אותה בתדירות יותר גבוהה. אין לי אנטי לעבודה מסחרית, הכי חשוב לי שיהיה לי חופש וזמן לשבת ולצייר, ולא אכפת לי איך אני משיגה את זה. אני מאיירת ל׳מקום הכי חם בגיהנום׳, זה כיף שיש דדליינים קצרים, זה מוציא משהו אחר, אבל אני בן אדם שלוקח לו זמן לעבוד.

״בשנה האחרונה ללימודים איירתי את הספר Downtown Athletic Club, והוצאתי אותו בהוצאה עצמית. הוא מבוסס על מועדון ספורט לגברים בלבד, שקראתי עליו בספר ׳הזיית ניו יורק׳. זה היה עולם סגור, אני אוהבת מלונות ובריכות שחיה, והכל התחבר. בגלל שלא היה תיעוד חזותי של המקום החלטתי להמציא אותו בעצמי. מבחינה זו הספר הוא הבניין, משוטטים בו. בקיץ האחרו הצגתי את הספר בפסטיבל Illustrative בברלין והוא זכה במקום הראשון״.

 talag_downtownpools

״דיגיטלי, ידני, הכל טוב, הכל מעניין, לכל עבודה יש דברים אחרים שהיא צריכה. אני נהנית מהפיזיות של לשבת ולצייר, ואני לא עושה כמעט סקיצות. אני מציירת, אני זקוקה לזה נפשית, עם צבעים, עם עפרונות, אני יכולה כל היום לשבת על עיגול אחד. זה עושה לי טוב לנפש: אם אני צריכה להירגע אני רושמת.

״אני אוהבת את השילוב בין השניים, הרמוניה מול דיסהרמוניה, ומעניין אותי גם כיעור. הרבה פעמים דברים שהם לא בהכרח באותה טכניקה לכל אורך האיור הם שילובים שיכולים לכאורה להצטייר כמכוערים או כגסים אבל גם המציאות היא גסה, במיוחד בארץ שמתאפיינת בטלאים שלא קשורים אחד לשני. אני מניחה שזה מחלחל לעבודות ולשפה שלי״.

talag_Celebration_at_the_office

״בתערוכה נציג התבוננות שלנו על מה שסביבנו, על מה שאנחנו חווים, בנסיון להישאר מתפקדים גם בעולם הפיזי וגם בהשתקפות הדיגיטלית של זה. יש לי סדרה של עבודות שהתחלתי לעבוד עליה בהשראת צילומים שאנשים מעלים בפייסבוק – ׳מסיבת רווקות׳, ׳פורים במשרד׳ וכן הלאה – אנשים שמתעדים את עצמם. כולנו מכירים את הדברים האלו, היינו בהם, רואים אותם, זה נכנס לכולנו לחיים באופן פעיל או סביל.

״כשהחלתי לעבוד על הסדרה היה לי דחף לצייר. ראיתי תמונה של הרמת כוסית במשרד ונזכרתי בעוגות של רולדין ׳שקרו לי פעם׳, שחלקתי איתן חדר ניאון, באיזה חג פסח נידח, ופשוט התיישבת לצייר״.

talag_shes_comicspread

״אני שומרת על עצמי מהצפה של הדימויים, אין לי פינטרסט וגם לא אינסטגרם, אין לי זמן. את ההשראה אני משתדלת לקבל לא מאיור – מחוויות שעברתי, מדברים שאני רואה, אני לא יודעת מאיפה זה יקפוץ עלי. בסוף יש לעבודה עקרונות בסיסים: האם הקומפוזיציה עובדת, האם זה מרגש. אם זה עובד אני לא שופטת אם זה איור או אמנות; אם זה עובד עלי אז זה מספיק.

״יש דברים שאני יודעת שמבחינה לוגית הם טובים אבל הם לא נוגעים בי, ואני יודעת שאני אשכח אותם. זה עובד ככה בכל תחום. אני בעיקר חושבת ששום דבר לא שונה מפעם, כולם אומרים שדברים השתנו אבל אנחנו בני אדם. אנחנו זוכרים את מה שהתרגשנו ממנו, וזו יכולה להיות גם קומפוזיציה מדהימה. כמאיירים אנחנו אנשים שמתרגשים מאסתטיקה. בסופו של דבר יותר חשוב לי שהאיור ירגש מאשר שהוא יעביר מסר״.

 

talag_dance

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

לקריאה נוספת

talag_tragedy

  1. שמרית

    מעולה את טל, מקורית ומרגשת!

  2. קרן

    מעולה טל

Comments are closed.