אפשר ללמד תחושות בבתי הספר לעיצוב, אבל לא עושים את זה. רוב הלימודים הם הרבה בלבולי מח ופחות עיצוב


0

תגובות


תגיות: 
דן טרוים

בזמן האחרון יצא שנתקלתי שוב ושוב בשמו של האדריכל דן טרויםז׳אז׳ו בר היין החדש בשרונה, גרקו, אביגדור, חדר אוכל, שולחן, גרינברג, גומבה, ז׳אז׳ו וינו בנווה צדק ועוד ועוד – על העיצוב של כולם הוא אחראי. מעבר לעשייה המרשימה, אחד הדברים שתפס אותי בראיונות שקראתי איתו היה ״ספריית התחושות״ שהוא יצר.

תחושות הן לכאורה עניין סובייקטיווי, אבל הוא טוען שאפשר – וצריך – ללמד. ביקשתי ממנו שיספר על אותה ספריה, ממה היא מורכבת, איך הוא עובד איתה, ואיך אפשר ללמד תחושות, ועל הדרך גם שמעתי מה יש לו להגיד על בתי הספר לעיצוב ולמה לפעמים עיצוב בכל זאת נכשל.

מסעדת גרקו (גם בראש הפוסט). צילום: דן לביא

מסעדת גרקו (גם בראש הפוסט). צילום: בועז לביא

Yuval:

הי דן בוקר טוב מה שלומך?

Dan:

הכול טוב. סיימתי יוגה ועדיין שלם. מה שלומך?

Yuval:

אני בסדר גמור, מנסה להגיד לך מה בדיוק סיימתי אבל נראה לי שעדיף שלא… פשוט אחרי היוגה הזו על הבוקר, אני מקנא. איך אתה מוצא את הזמן?

Dan:

מוצא, לא מוותר

Yuval:

תגיד, בזמן האחרון אני נתקל בשם שלך בכל שבוע, עוד מסעדה, עוד בר יין, עוד בית קפה. ואפרופו איך מוצאים זמן, על כמה פרויקטים אתה עובד במקביל בדרך כלל?

Dan:

שמח לשמוע שנתקלים ושומעים על העבודות שהמשרד שלי עושה, אין זמן לכלום, ואני עוד משרד קטן שלוקח רק20  עד 30 אחוז מהפניות. זה קשה. קשה גם לשמור על עיצוב ותכנון איכותי. אנחנו עוןבדים על 5 עד 7 פרויקטים במקביל

Yuval:

מי זה אנחנו? כמה אנשים?

Dan:

חמישה. אני ועוד ארבעה. כול פעם אני לומד לעבוד עם עוד מישהו ולדעתי אני לא רוצה כבר לגדול יותר מזה. נראה לי שיותר מזה יצאו לי פרויקטים שלא אהיה מרוצה מהם

Yuval:

אדריכלים / מעצבים?

Dan:

גם אדריכלים וגם מעצבי פנים

Yuval:

ומה אתה למדת? (ומתי ואיפה?)

Dan:

אני למדתי אדריכלות בניו יורק וסיימתי ב-2001, אבל אני לא עוסק בכלל במה לשמדתי. לדעתי בתחום הזה אין צורך בלימודים מלבד כמה קורסים בסיסים בשרטוט על מנת שיהיו את היכולות הטכניות; שיהיה אפשר להוציא החוצה את הרעיונות בעזרת המחשב. חוץ מזה את שאר הדברים לומדים עם הזמן

Yuval:

וואלה. זה קצת מתקשר למה שאתה קורא לו ספריית התחושות, לא? כי הרי תחושות יכולות להיות סובייקטיוויות, ובכל זאת כנראה שיש בהן גם משהו אוניברסלי

Dan:

כנראה. לדעתי אפשר גם ללמד המון על תחושות בבתי הספר, כמובן בהקשר של עיצוב, אבל לא עושים את זה. רוב הלימודים הם איך להביע רעיון שמסביר משהו לוגי. הרבה בלבולי מח ופחות עיצוב ותחושות

Yuval:

אבל אז יבוא מישהו ויגיד שמה שעושה לך אווירה חמימה בעיני הוא קר, ומה שרומנטי בעיניך בעיני הוא קיטשי. איך אפשר ללמד תחושות?

Dan:

לדעתי כמעט כולם ירגישו את אותן ההתחושות מאותו העיצוב, אבל על פריט כזה או אחר יכולים להגיד המון דברים.

ואפשר ללמד. להראות חללים מתקופות שונות ולנסות לנתח את התחושות בהם, ואז להבין ממה הן נובעות. לכול תחושה יש הסבר. לתחושה אנושית, רומנטית, חם סקסית וכן הלאה. לדוגמה: אם החלל הוא האנגר תעשייתי אבל מלא בריהוט בסגנון ארטדקו או ארט נבו, אז מי שיהיה בחלל ירגיש שני דברים עיקריים – תחושה של משהו תעשייתי ואורבני ותחושה של משהו קלאסי ורומנטי.

מה שחשוב הוא לדעת מה רוצים להרגיש ואז למלא בחלל את התוכן. ברור שחלק מהתחושות שנקבל הם בגלל החלל הקיים. זה כמו סלט: יש לנו המון עגבניות, שזה החלל, וצריך לעשות איתם סלט יווני. אז סה״כ נוסיף את שאר הדברים שסלט כזה מכיל. פשוט

gomba2

gomba1

גומבה

Yuval:

בעצם מה שאתה אומר זה שהכל נורא פשוט ואז אני תוהה למה לא הכל עובד ככה. עובדה שיש מקומות שהעיצוב שלהם נכשל. מתי זה קורה? כשמתאמצים יותר מדי?

Dan:

כשלא מבינים מה צריך לעשות. צריך לתכנן ולעצב מקום שהמבקרים בו יבינו מה היתה הכוונה. לדעתי ההבנה היא דרך התחושה של המקום. אף פעם אנשים לא באמת זוכרים פריט כזה או אחר ממקום כלשהו; אולי בעצם זוכרים דבר או שניים. אתה זוכר את הריצפה של המקום שאתה נמצא בו בפעם הראשונה או השניה?

אני בכוונה שואל על הרצפה כי זה דבר מאוד דומיננטי בחלל. אנשים יוצאים עם איזושהי תחושה מהמקום שתגרום להם לחזור או שלא. התחושה חייבת להיות מדוייקת לקונספט.

יש גם תחושות שחייבים לשמור עליהן אפילו במינון נמוך, גם אם זה פחות קשור לקונספט. על תחושה רומנטית וקלאסית אסור לוותר לדעתי. התחושות האלו מאריכות את החיים של המקום, אלו תחושות שמעבירות המון חום ורוגע למבקרים והם ההיפך מקיטש. הם מתיישנות ולא נמאסות אף פעם

Yuval:

אז בחזרה לספריית התחושות – זו ספריה אמיתית? במחשב? בארון? ומה היא כוללת?

Dan:

רגע – זה לא שצריך להעמיס בעיצוב בשביל ליצור את התחושות האלו. להיפך. מינימום עיצוב בשביל מקסימום תחושות. לכל דבר במקום חייב להיות צורך פרקטי והשפעה ברורה על התחושה. אני אומר גם פרקטי כי אם זה רק לצורך התחושה אז זה לא נחוץ ואז זה מרגיש גם כמשהו מיותר.

אם קודם שאלת למה המון מקומות נכשלים אז זו אחת הסיבות המרכזיות. המון מעצבים מכניסים לתוך החלל מלא דברים שהם אוהבים ואפילו אם זה מתאים לשפה ולקונספט – הדברים האלו מרגישים מיותרים. מיותר זו תחושה גרועה. מרגישים את זה. בטוח פעם בחיים הרגשת מיותר איפושהו. זה מה שנכנס למבקר לבפנים, מבלי להבין מדוע.

Yuval:

לגמרי. זה גם לא כיף להרגיש מיותר… כאילו נקלעת למסיבה שלא הזמינו אותך אליה

Dan:

בדיוק. מעצבים לא בהכרח מתאמצים יותר מדי, אלא רוצים להראות את היכולות שלהם ומכניסים המון דברים לחלל. לפעמים זה יוצא עמוס מדי ואז זה מרגיש מיותר, כמו שאמרתי קודם, ולפעמים יש אלמנטים שנכנסים והם דומיננטים מידי בייחס לשאר העיצוב. נראה לי שמה שדומיננטי מדי נמאס מהר מאוד.

לדוגמה – נקודה אדומה במקום לבן תהיה מאוד דומיננטית לחלל ואולי תעשה וואוו בפעם הראשונה והשניה ואולי גם השלישית, אבל מתישהו תימאס. כך גם בתחושות. צריך לא ליצור משהו בוטה מדי

Yuval:

ובחזרה לשאלה על הספריה

Dan:

ספריה במחשב. כל פריט או טקסטורה שאנחנו מעצבים נכנסת לקטגוריה אחת או יותר מזה. כלומר, שולחן עגול עם פלטת ברזל ורגלי פליז מעוגלות תיכנס לתחושה אורבנית. ברזל הוא חומר שמעביר לנו תחושה של המון דברים שרואים ברחוב כמו מעקה בטיחות, חלונות, גדרות וכו׳, ולעומתה הרגליים המעוגלות והעדינות יהפכו את השולחן גם למשהו שיכול להיות רומנטי.

לכול פריט יכולות להיות מספר תחושות, כמו שאנחנו עושים בחלל. השילוב ביניהם לדעתי יוצר משהו מעניין יותר שבדרך כלל לא קורה. לרוב, הפריטים בחנויות יהיו באותה שפה עם אותה התחושה.

לא יודע אם הצלחתי להסביר מספיק טוב, אולי אנסה באמצעות עוד פריט. לדוגמה – אם ניקח גוף תאורה מהמאה הקודמת ואת הנורות נחליף בנורות פחם. מה שיקרה לגוף זה שהוא יקבל משהו תשייתי בתוך הדבר הקלאסי הגדול.

Yuval:

דווקא ברור לגמרי. אתה יכול אולי לתת קצת דוגמאות ספציפיות מהזמן האחרון? נגיד גרקו, או ז׳אז׳ו בר יין בשרונה?

Dan:

נלך על ז׳אז׳ו

Yuval:

קדימה

jajo4 jajo1 jajo2

jajo3

ז׳אז׳ו בר יין בשרונה. צילום: בועז לביא

Dan:

שם ניסינו להעניק לאורחים חוויה קלאסית אבל קלילה, סקסית ואלגנטית, חמה ורומנטית ומאוד עדכנית. גם ניסינו ליצור מינון נכון בין החדש למוכר ובין המרגש למסורתי

Yuval:

איך זה בא לידי ביטוי?

Dan:

מצד אחד, ובהשראת התקופה הרומנטית, תכננו בו אלמנטים מסצנת הנשפים של המאה ה-19: מדרגות עץ רחבות ידיים המאפשרות כניסה דרמטית למפלס, אריחי קרמיקה בצבעי מוקה מוזהב ושחור שיובאו מאיטליה ונחתכו בארץ בצורות גאומטריות, שאפשרו עיצוב המתחקה אחרי אולמות נשפים בפריז, ומצד שני מנורות קיר עשויות ממוטות ברזל עם נורות פחם.

יש שם המון שילובים וניגודים. הסה״כ חייב לתת לעיין להכיל את כול המקום, ללא עומס מיותר. וברור שחייבים להבין את התחושה הכללית ששולטת במקום. הרומטיקה שם היא מעל הכול. ויש שם עוד המון דברים.

Yuval:

תגיד בכל זאת משהו על גרקו

Dan:

שם זה סיפור שונה לגמרי. בגרקו יש המון יסודות קלאסיים ואלמנטים מסורתיים שמשולבים בחומרים עכשוויים. כלומר, עיצוב יווני אותנטי שבנוי מהמון חומרים מקומיים. חומרים שלנו. לדוגמה – האבן המסולעת שאופיינית למסעדות ביוון הוחלפה באריחי סומסום גדולים, המזכירים את הסלעים באיים היוונים. אריחי הקרמיקה הלבנה שמשתמשים והשתמשו בהם בהמון מקומות בעבר ובהווה,  עוטרו בעבודת יד, בסמלים יוונים ובטקסטורות מתקופת הארט דקו.

החומרים המקומיים לדעתי גורמים למקום לא להוות תפאורה חולפת. הם עוזרים לו להרגיש שייך לפה למרות הקונספט העיצובי החזק שלא שייך לכאן. אני תמיד משתדל להשתמש בחומרים מקומיים וגם להשאירם במצבם הגולמי, או חלקית גולמי, על מנת שיבינו את החומר שממנו עשוי הקיר או הרהיט. לדעתי כל דבר שמבינים גורם לנו להרגיש נח יותר.

עוד דוגמה על אוכל – נראה לי שאם אנחנו מבינים את חומרי הגלם שמהם עשויה המנה שאנחנו אוכלים במסעדה  – נרגיש יותר בנח. כך גם לגבי הפריטים שאנחנו רואים – נבין ממה הם עשוים – נרגיש יותר בנח. יכול להיות שאני טועה אבל אני שומר על התפיסה הזו מהיום הראשון שאני מעצב ומתכנן

Yuval:

תגיד, מה הדבר הבא? על מה אתה עובד עכשיו?

Dan:

יש עכשיו המון פרויקטים חדשים שמעניינים ומאתגרים אותי. יכול להיות שהשונה והמאתגר ביותר זה בית מלון ברחוב טשרניחובסקי בתל אביב.

Yuval:

איפה בטשרניחובסקי?

Dan:

טשרניחובסקי 17. בניין תל אביב בין 4 קומות שהופכים למלון של 30 חדרים

Yuval:

וואלה. מעניין. מלון ראשון שלך?

Dan:

כן, ראשון. מאוד שמח שזה הגיע כבר

Yuval:

מזל טוב! שאלה אחרונה: איפה אתה אוהב לשבת? מה עושה לך את זה? ובלי התחמקויות בבקשה, שמות של מקומות!

חדר אוכל

חדר אוכל

Dan:

תודה:) יושב המון ברוטשילד 12, ג׳וז ולוז, קפה נואר, וגם במקומות שעשיתי – אבל פחות, כי אז הבעלים תמיד ידברו איתי עליהם וזה כבר לא בילוי אלה חצי עבודה

Yuval:

לול… ואני יודע שאמרתי שזו הייתה שאלה אחרונה אבל אני חייב לשאול עוד שאלה אחת. הזכרנו פה הרבה את תל אביב: ז׳אז׳ו, גרקו, רוטשילד 12, ג׳וז ולוז וקפה נואר. אבל אתה עושה גם פרויקטים מחוץ לתל אביב. יש הבדל? או מה ההבדל?

Dan:

עושה פחות, אני אוהב קרוב כי אז אני רואה מה קורה עם המקום. יותר חווה את ההתפתחות שלו. יותר עוזר לו לגדול. אבל.  בטח שיש הבדל. נראה לי שמחוץ לתל אביב יש הרבה פחות מקומות איכותיים מבחינת האווירה. ברור שיש, אבל במינון הרבה יותר נמוך. הרבה פעמים כשפונים אלי למקומות מחוץ לתל אביב אז גם הדרישות והתקציב נמוכות יותר, וזה פחות מאתגר ומעניין

Yuval:

אוקי. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Dan:

אפשר עוד לדבר על הרבה דברים אבל תן ללכת לשתות קפה ולהתחיל את הסופש 🙂

Yuval:

ויפה שעה אחת קודם

תגיות: 
דן טרוים