פרס העיצוב מטעם משרד התרבות והספורט 2014: להב הלוי


3

תגובות


תגיות: 
להב הלוי

לפני שבועים הוכרזו שמות המעצבים שזכו בפרס העיצוב מטעם משרד התרבות והספורט לשנת 2014: להב הלוי וסטודיו ג2 (נעמי גייגר ודנה גז)- בתחום התקשורת החזותית, דנה חכים בתחום הצורפות, ספי חפץ בתחום העיצוב התעשייתי ומשה רואס בתחום עיצוב הטקסטיל. מטרת הפרס לעודד מצוינות בתחומי העיצוב השונים ושוויו הכולל 100,000 שקלים שיחולקו באופן שווה בין חמשת הזוכים.

במהלך השבוע יתפרסם בפורטפוליו פרויקט מיוחד, שבמהלכו יוצג בכל יום אחד הזוכים לצד העבודות שעליהן זכה בפרס.

לקריאה נוספת: סטודיו ג2 | דנה חכים | ספי חפץ | משה רואס

Lahav

מי:

להב הלוי, בן 49, בוגר המחלקה לעיצוב גרפי, בצלאל,1991

מה:

סדרה של עבודות אישיות שכוללות תגובות חזותיות למצב החברתי והפוליטי במדינה; עבודות בעבור לקוחות חברתיים כמו התנועה הישראלית נגד שימוש בנשק גרעיני, מפלגת דעם וארגון אמנסטי; עבודות בתחום התרבות ועבודות בעבור לקוחות מסחריים כמו רשת המסעדות הבראסרי, הקופי בר, מלון מונטיפיורי, הדליקטסן ועוד.

Lahav_Halevy-6 Lahav_Halevy-5 Lahav_Halevy-4

דבר המעצב:

שני דברים בלבד מעניינים אותי בעבודה שלי: האחד הוא שהיא תהיה נחוצה. אם הדבר איננו נחוץ, אינני רוצה לעשות אותו. השני הוא האסתטיקה.

תפריט הוא דבר נחוץ, וכזה הוא גם פוסטר נגד הכיבוש. אם אורח מתיישב במסעדה, הוא צריך לדעת מה הולך להגיע לו אל השולחן ובאותו זמן גם שתהיה איזו הלימה בין הציפיות שהוא מפתח לתוצאה שתהיה מונחת לפניו, ואם כובש הולך במרחב הציבורי, מן הראוי לערער את זחיחות הדעת שלו מעת לעת.

בשאלת האסתטיקה, אני משתדל למצוא את הערך האותנטי של כל דבר בעולם. לאריזה לבושם יש את הערכים האותנטיים שלה, וכך גם לעבודה הנעשית בחמש דקות. התוצר הסופי מבקש לשאת תמיד ערכים אותנטיים למטרה שלשמה הוא נדרש. יופי איננו דבר שעומד תלוי בפני עצמו, ככזה הוא חסר ערך, אלא אם זה הדבר שלשמו נעשה, אבל אז זו אמנות, לא עיצוב גרפי.

Lahav_Halevy-7

בתרגום לעברית של הספר פביאן מאת אריך קסטנר, הגיבור הוא גרפיקן במקצועו; מצייר קופסאות של סיגריות בבית חרושת בברלין. עונייה של העברית הביא את אפרים ברוידא, המתרגם, להשתמש במילה נפלאה זו. ובגלל שאני אוהב כל כך את השימוש בשפה העברית, אני נוטה להגדיר את עצמי בדיוק כך – גרפיקן.

מנימוקי ועדת השופטים אני למד שזכיתי בגלל היכולת שלי להעביר מסרים חברתיים-פוליטיים באמצעות השילוב בין המילה הכתובה לדימוי. אבל בהתחשב בכמות הקונוסים שבהם מוגש הצ׳יפס בבראסרי שהודפסו ב-12 השנים האחרונות, דומני שההשפעה הגדולה ביותר שיש לי בה חלק היא דווקא ההשמנה של מעל רבע מיליון איש שישבו ואכלו מנה של תפוחי אדמה מטוגנים בשמן. גם שם, כמובן, לא עזבתי את הגליון של עיתון ה״לה-מונד״ הצרפתי משבוע הפתיחה של הבראסרי לנפשו, ושתלתי בתוכו תמונה של המשורר הרוסי ולדימיר מאיאקובסקי, שקראתי בו באותו זמן, ואיזה איור ישן של סוס נדנדה קטן, שהיה תלוי אצל הילדים שלי בחדר בילדותם. אבל את זה איש לא ידע עד עכשיו.

konus

תגיות: 
להב הלוי
  1. נירה עמית דוד

    שלום להב, ברכותי. דרך אמא שלך וגם דרך עיתון הארץ התודענו, מיכאל ואני, לחלק
    מהעבודות שלך וגם לטכסטים שליוו אותן.
    אותי מרשים מאוד, ממש רב עצמה, הקשר שבין המסר, הכתוב לעתים, לבין ביטויו הגרפי.
    תמשיך לעבוד ולעשות חייל
    נירה, אם עדיין לא מקמת, היא אמא של תומר דוד, מכר ילדות שלך.
    גם בגלל זה, אבל לא רק, אני מוצאת עניין בעבודות שלך
    בידידות נירה

  2. שרית זונטג

    כרגיל מדהים…
    הכי רוצה לראות את הילדים
    הגננת

Comments are closed.