איור עכשיו. מפגש 92: דפנה פריידנריך


1

תגובות


בשבוע שעבר נפתחה בנווה שכטר תערוכה חדשה שאצרתי, שמציגה פרשנויות עכשוויות למושג הזיכרון דרך עבודות שנוצרו באקדמיות לעיצוב בשנים האחרונות – בתחומי התקשורת החזותית, האיור, הצורפות, האופנה ועיצוב המוצר. ביום שלישי ה-30/9 בשעה 19:00 אערוך סיור מודרך בתערוכה, זה מה שנשאר, וחשבתי שזו הזדמנות טובה לחזור לסדרת הראיונות איור עכשיו, גם בכלל וגם לקראת שבוע האיור 2015 (!).

כאמור, יש בתערוכה כמה עבודות איור משובחות במיוחד, אחת מהן היא המדריך לחיות אבודות המקסים שאיירה דפנה פריידנריך כפרויקט הגמר שלה במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר (2012). פריידנריך, בת 28, שעובדת כיום כמעצבת בחברת waze, יצרה מדריך מאויר ועשיר שמתאר חיות שנעלמו מהעולם, בעיקר חיות שנכחדו על ידי האדם באופן ישיר או עקיף, כמו ציד, צמצום שטחי בר, שינויי אקלים, הכנסת בעלי חיים ממערכות אקולוגיות זרות, זיהום ועוד. המדריך מנציח ומתעד את בעלי החיים האבודים באיור ובמילים, ועל ידי כך מעלה את המודעות להכחדה המסיבית המתרחשת גם בימים אלה ברחבי העולם.

מצאתי את עצמי מאיירת רחת לקום או שווארמה טורקית לגרסה המקומית של האפליקציה בטורקיה, והכל בקטן… היה חשוב שזו תהיה שווראמה ספציפית בגודל 30 על 30 פיקסלים

 

dafnafr

״ב-waze מצאתי את עצמי מאיירת רחת לקום או שווארמה טורקית לגרסה המקומית של האפליקציה בטורקיה, והכל בקטן… היה חשוב שזו תהיה שווראמה ספציפית בגודל 30 על 30 פיקסלים. דוגמה אחרת היא שנורא רציתי מהתחלה להכניס חד קרן לאפליקציה, אבל אתה תראה אותו רק כשתגיע למסך אם איבדת את הטלפון ואתה נרשם מחדש. זה הרי מסך שמבאס להגיע אליו, כי זה אומר שאיבדת את הטלפון, ורציתי לפחות למצוא דרך לעשות אותו הכי כיפי שאפשר, בהתחשב בנסיבות…״.

waze_lost account illu

TshirtTshirt

״הייתי צריכה לבחור מה ללכת ללמוד בין ביולוגיה ואיור. יחסית באתי מרקע של אמנות, למדתי אמנות בתלמה ילין, ואחרי הצבא הרגשתי שכל האפשרויות פתוחות ואני צריכה לבחור במה שאני אהיה הכי טובה, וחשבתי שללמוד איור יהיה יותר כיף. אני עדין יכולה לקרוא להנאתי ספרי מדע פופולרי. הם נותנים הרגשה שהעולם הוא פאזל ושכל החלקים נופלים למקום.

״אני מאלה שדבוקים לנשיונל ג׳יאוגרפיק באינפוזיה ואני שואבת השראה מהאיור הריאליסטי והקלאסי, לאו דוקא ישן אבל רישום, פרספקטיבה ואנטומיה. רוב האנשים מסביב זורקים את האנטומיה מהחלון. אולי זה באמת עניין תרבותי-מקומי ואולי זה קשור לקהל. אני לא יכולה לחשוב בלי אנטומיה, וזה גם קשור לביולוגיה. זה יפריע לי אם תעשה את העצם של המפרק לא נכון״.

dafnafr1

״בפרויקט הגמר רציתי לעשות משהו שיהיה לו משמעות בעולם שמעבר ללימודים, משהו שיהיה לו קיום מעבר. , ובהתחלה חשבתי על דברים אבודים באופן כללי כמו מוכר קרח ומדליק פנסי רחוב, אבל כבר בתחילת התהליך זה הצטמצם לעיסוק רק בחיות. ככל שהתעמקתי בפרויקט זה נתן לי תחושה של שליחות. זה קורה כאן ועכשיו ופשוט גדול מידי בשביל שהתגובה הטבעית תהיה רק יאוש. מה אתה הרי יכול לעשות? כל סגנון החיים שלנו מוביל להשמדת הכוכב שלנו. ניסיתי להוציא אותו לאור אבל אמרו לי שהוא עצוב מידי…״.

 wind-pg-1-encounter

״הלימודים הם כמו מירוץ למצוא את הסגנון והשפה האישית שלך. רק בסוף הגעתי להבנה שהכל בסדר, הכל טוב, אני יכולה לצייר איך שאני אוהבת וזה בסדר. במהלך הלימודים חשבתי שאני אאייר דברים מסוימים ובסוף גיליתי שמה שאני אוהבת וטובה בו זה דווקא דברים אחרים, לא קומיקס וספרי ילדים שפחות התאימו לי, אלא כרזות או איורים שהם יותר חד פעמיים״.

swordfish

״כשהתחלתי לעבוד כמעצבת ב-waze גיליתי שזה נהדר, יש מלא איור בתוך הדבר הזה. זה כיף שמאפשר המון חופש ויש הרבה מה לעשות, החל מהאיורים בתוך האפליקציה ועד טישירטס של החברה או כשמחלקים מטען לאוטו ומישהו צריך לעצב לו את האריזה ואני גם מאיירת וגם עושה את האריזה. זה לא רק איור אלא גם עיצוב וזה כיף. יש משהו בלתמצת רעיונות בצורה חכמה מבחינה ויזואלית. אני מנסה גם להיות גם מצחיקה, גם חכמה, והכי חשוב מובנת, למרות שאפשר להגיד שזה נכון לגבי כל איור ולא רק איורים באפליקציה.

״אני חושבת שלא לדעת להשתמש בכלים של העולם הדיגיטלי כיום זה סוג של נכות. גם אם אתה עובד לגמרי ידני עדין תצטרך לסרוק את האיור באיזשהו שלב ואז תצטרך לדעת אך לתקן את הצבעים, אי אפשר לברוח מזה. בשבילי זה כמו חמצן. פשוט צריך להיות טוב בזה, ואז תוכל לשים לב לטעויות ותדע לתקן אותן. מצד שני אפליקציות עדין נראות מוזר אם יש להן ׳לוק׳ ידני. לדוגמה, הקטע הידני של דרופבוקס עדין נראה לי מוזר, לא מתאים. הכל תלוי בתוכן והקהל שאליו אתה מכוון״.

 ___all

פוסט זה פורסם כהמשך למחקר על התערוכה אומת האיור וכחלק מהעבודה לקראת שבוע האיור 2015. בלינק אפשר למצוא את כל הראיונות שהתפרסמו עד כה.

  1. שושי

    הייתי שמחה להיות במפגש אך הפוסט הגיע אלי רק יומיים אחרי….

Comments are closed.