איור עכשיו. מפגש 99: דן אלון


2

תגובות


בתחילת החודש הציג דן אלון בגלריה משונע בתל אביב את תערוכת היחיד ״הכל כשורה אדוני הגנרל״ (אוצרת: קרני ברזילי). במשך שבוע הוא כלא את עצמו בחלל הגלרייה, תוך שהוא מציג פן אחר שלו כיוצר, ומוסיף לעבודותיו רובד פרפורמטיבי. אלון הפך את חלל הגלריה לכלא שבו הוא משחק שתי דמויות – דיקטטור ואסיר, כולא וכלוא. הוא קיים פעולות בעלות סדר קבוע, ובכל יום הקדיש שעתיים לציור דיוקן עצמי.

אלון, בן 32, הוא בוגר מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית, שנקר (2008). השנה הוא סיים את התוכנית ללימודי המשך בפקולטה לאמנויות, המדרשה בית ברל. השילוב בין איור לאמנות בא לידי ביטוי בעבודותיו. עד היום הוא הוציא לאור חמישה ספרי קומיקס, ובימים אלו עובד על ספר אחד חדש. במקביל הוא הציג שש תערוכות יחיד ובמספר רב יותר של תערוכות קבוצתיות. בנוסף, השנה התחיל ללמד עיצוב ספרים במחלקה לתקשורת חזותית במכון טכנולוגי חולון, ביחד עם דוד מוסקוביץ׳.

כששואלים אותי היום מה אני עושה אני אומר אמן. קשה לי עם המילה מאייר, יש לי בעיה עם הפועל ״איירתי״. לא אוהב את המילה הזאת. זה ציור לכל דבר. המילה לאייר מראה את המכבש הכלכלי של התחום, שמאפשר לשלם פחות כסף על מה שאנחנו עושים

צילום עומר פרג׳י

צילום: עומר פרג׳י

צילום גוני ריסקין

צילום: גוני ריסקין

״בתערוכה בגלרייה משונע התעסקתי עם הדמות המטאפורית של הדיקטטור, מישהו שכולא את עצמו, והוא גם האסיר וגם הסוהר. מצד אחד זה קשה, עצוב וחמור סבר, ומצד שני היה בזה משהו מצחיק וגרוטסקי. ספרתי את עצמי חמש פעמים ביום לוודא שלא ברחתי… לא יצאתי מהמתחם של הגלריה במשך שבוע. זה כלל הכל – מקלחת, שינה, לשטוף פנים, שירותים, הכנת אוכל – הכל.

״לאט לאט זה הדגיש את היחסים בין סוהר לאסיר. הדמות לא דיברה, התקשורת היחידה הייתה המכתבים שהם החליפו ביניהם והקשר הדרדר מהר מאד. האסיר קיבל עונשים, וכתגובה הוא שבת רעב, נמנעה ממנו מקלחת, עד שבסוף שחררתי את עצמי, עליתי על הטנדר ונסעתי במעלה רחוב הרצל…״.

dallon2

״תמיד ציירתי ואני עדין מצייר, ולפעמים אני מרגיש שנוח לי שהציורים שלי נמצאים בתוך ספר ולא בהכרח על הקיר, אבל זה יכול להשתנות. אני לא מרגיש מחוייב למדיום אחד. כששואלים אותי היום מה אני עושה אני אומר אמן. קשה לי עם המילה מאייר, יש לי בעיה עם הפועל ׳איירתי׳. לא אוהב את המילה הזאת. זה ציור לכל דבר. המילה לאייר מראה את המכבש הכלכלי של התחום, שמאפשר לשלם פחות כסף על מה שאנחנו עושים. איור יכול להיות עיצוב, הוא יכול להיות אמנות, תלוי איך מדברים עליו ובאיזה קונטקסט הוא מוצג.

״אין גם הבדל בין פרקטיקה של אמן לפרקטיקה של מעצב. יש אמנים שמציירים כמו מאיירים, יוצרים עבודות שנראות איור לכל דבר, אבל זה מוצג ביריד אמנות והם עובדים עם גלריה. יש מאיירים שעושים וידאו. זה לא משנה, הכל אותו דבר, פשוט מדברים על זה אחרת. לאמנות יש היסטוריה מסויימת ואתה מתייחס אליה בהתאם. חוץ מזה, העובדה שזו אמנות לא אומרת שזה יותר טוב״.

dallon8

״אולי עשיתי טעות שהלכתי ללמוד תקשורת חזותית ולא אמנות, אבל אני לא כל כך מאמין בזה. אם הייתי לומד אמנות אולי הייתי חוסך כמה שנים, אני רגיל שהכל הולך בדרך קשה, אבל מצד שני אולי הייתי אמן פחות מעניין. אני לא יודע. היום אני מסתכל על זה בתור יתרון כי יש לי משהו אחר על השולחן שלאחרים אין. זו לא הדרך קלה אבל היא נראית לי יותר מעניינת.

״תמיד הרגשתי אמן אבל הרגשתי שחסר לי משהו, הרגשתי שאם אלמד עוד אבין יותר מה אני רוצה לעשות. וזה מה שקרה. אחרי שנקר המשכתי לעשות קומיקס וגם עכשיו אני עושה קומיקס, למרות שהרחבתי את תחום הפעילות שלי, אבל גם הצגתי ציורים. הייתי צריך שיפלו לי כמה אסימונים לגבי מה שאני עושה, בעיקר מה לא לעשות, לא כי אסור אלא מה אני מרגיש לגבי זה. לפעול באופן פחות אוטומטי.

״ככלל אני לא מרגיש שהתחתנתי עם המדיום. כל העבודות שעשיתי בשנים האחרונות, גם המיצבים, דומות לציורים שלי – בהעמדה, באסתטיקה של החלל, ואני מאמין שהן משמרות את השפה שלי רק בחומרים אחרים. לימודי האיור מאד עזרו לי באפיון דמות ובהעמדה של החלל. כך גם היכולת שלי לבנות סצינה ומיזנסצינה בקומיקס מאד עזרה לי״.

dallon1

״היום אני מבין שקומיקס הוא חלק מהפעולה שלי כאמן ולא משהו ספרותי בהכרח, ששייך לסוגה הספרותית, אלא עוד חלק מהאמנות החזותית שאני עושה. בניגוד לקומיקסים הראשונים שיצרתי אחרי הלימודים, היום מעניינים אותי גם דברים אחרים. אני מסתכל על זה קצת כמו הצגת יחיד מוקומנטרית: אני יכול לספר על עצמי מה שאני רוצה. זה קומיקס. יש מרחק בין הקורא לסופר, זה לא אמיתי, זה כאילו, ואז שם אני משחיל דברים שהקורא לא יכול להיות בטוח מה אמיתי ומה לא.

״זה כמו סטנדאפ. נכון תמיד אומרים בהתחלה שאם מישהו נעלב אנחנו מצטערים מראש? זה אותו דבר. לקח לי זמן להבין למה אני מצייר את הציורים שלי כמו שאני מצייר. זה מה שמעניין אותי בקומיקס, לספר עלי כל מיני דברים שאפשר לעשות כי יש להם את המגננה הזו שזה לא אמיתי. תחליטו אתם אם זה אמיתי או לא. אני מנצל את היכולת של הקו לספר סיפור, זה חלק מהפעולה האמנותית שלי. זה לא איור ׳רגיל׳ שמשרת את הסיפור נטו, יש לו סאבטקסט משלו. וזה מקום נחמד להיות בו״.

dallon4

״עולם האמנות הוא עולם מאד גדול, יש בתוכו מלא סוגים של עשיה, הוא כמו בצל. אני מניח שאני פחות או יותר מצליח לעשות את מה שאני רוצה. אני מקבל תגובות מתעניינות, לא מרגיש שום התנשאות. לא הרגשתי אף פעם ככה וזה מפתיע, למרות שכשאתה חושב על זה, למה שזה יהיה מפתיע? זו אמנות, אוקי. השאלה, כאמור, אם היא טובה. וגם – מה זה טובה? זה שזה אמנות לא נותן לה חותמת איכות, זה תלוי בקונטקסט.

״בסופו של דבר אני מניח שאני קצת שונה, אבל בעולם האמנות כולם שונים. בגלל שבעיצוב יש משהו שעובד או לא עובד, ובאמנות זה קצת אחרת, בעולם האמנות מקבלים באופן יחסי יותר דברים. זה שדה גמיש שיכול להכיל הרבה דברים״.

dallon5

פוסט זה פורסם כהמשך למחקר על התערוכה אומת האיור וכחלק מהעבודה לקראת שבוע האיור 2015. בלינק אפשר למצוא את כל הראיונות שהתפרסמו עד כה.

dallon7

  1. שמרית

    טקסט מרתק, בן אדם מרתק, צייר ואומן עם כל כך הרבה אנרגיה שמבעבעת מאחורי כל עבודה וקו

  2. אבנר פינצ'ובר

    מצטרף לשמרית. אחד האמנים המגוונים ביותר שאני מכיר.

Comments are closed.