הקוביה ההונגרית היא אמנות, היא מדע, היא מתמטיקה, היא הנדסה. היא הכל ביחד


1

תגובות


לא עברו כמה שניות מהרגע שבו סיים את דבריו פרופסור ארנו רוביק, ממציא הקוביה ההונגרית שביקר בישראל בחודש ספטמבר האחרון, והוא כבר היה מוקף בעשרות בני נוער, שביקשו ממנו לחתום על הקוביות שהביאו מהבית ולהצטלם איתו תמונת סלפי. על אף שעברו 40 שנה מאז שנולדה ב-1974, ולמרות נבואות הזעם על מותם של הצעצועים הפיזיים בעידן הדיגיטלי, די היה לראות את אותם בני נוער נלהבים שעתיים לפני כן במדיטק חולון, כדי להבין שלא צריך להספיד כל כך מהר את הקוביה ואת מה שהיא מייצגת.

״תראה כמה היא יפה, אני רוצה כזאת״, אמר אחד הנערים לחברו, לאחר שראה אצל נער אחר דגם של קוביה שלא הכיר. נער נוסף, שהגיע למפגש עם רוביק לבוש בחולצה שאיור של הקובייה התנוססה עליה בגאון, שאל כמה היא עולה. נער אחר החזיק בידו קופסת נעלים שכללה כ-20 קוביות בגדלים וצורות שונות. כולם ביחד היו שקועים בנסיון לפתור את הקוביה כמה שיותר מהר, מנסים להתקרב עוד קצת לשיא העולמי הבלתי נתפס שעומד על 5.55 שניות (ראו הרחבה בסוף הפוסט).

ארנו רוביק מצטלם עם המעריצים. צילום: נעמה ארבל

ארנו רוביק מצטלם עם המעריצים. צילום: נעמה ארבל

הקובייה יועדה במקור להיות מודל לימודי, שעוסק במרחב ובסוגיות עיצוב תלת־ממדי, לסטודנטים לארכיטקטורה. בתוך זמן קצר היא עוררה עניין במוסדות אקדמיים נוספים וסחפה את דמיונם של אנשים מחוץ לאוניברסיטאות. משם הדרך אל חנויות הצעצועים היתה קצרה והיא הפכה לצעצוע הנמכר ביותר בעולם. עם הזמן הפכה הקוביה להרבה יותר מעוד צעצוע, לשם נרדף לחדשנות ולאחד מהאיקונים המזוהים של המאה ה-20. הוכחה נוספת לכך היה אפשר למצוא בסרטון שהוקרן בתחילת המפגש שקיים רוביק במדיטק, ביחד עם ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, יואב זיו.

הסרטון הציג קטעים מתוך סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה, שבהם שיחקו בקוביה הומר סימפסון, אדי מרפי, טייגר וודס, ג׳ואן קולינס ועוד. על השאלה איזה סלב הוא הכי שמח לראות משתמש בקוביה הוא ענה שהוא מעדיף את התגובות הספונטניות של אנשים ברחוב מאשר את אלו שבטלוויזיה. ״קשה להגיד שיש סדרת טלוויזיה שלא נתקלתי בה בקוביה״, הוא צוחק. ״האחרונה הייתה ׳המפץ הגדול׳ עם שלדון, אבל זה לא חוכמה כי הוא גיק, והקוביה הפכה להיות חלק מתרבות הגיקים.

״ב-1974 רבים מהנוכחים בהרצאה היו בגדר חלומות״, הוא אומר בחיוך כשהוא מתייחס לגילם הצעיר של אלו שבאו לפגוש אותו. ״הרבה דברים קרו מאז בעולם, מדינות נעלמו, מדינות חדשות נוצרו, הרבה שינויים בתרבות ובטכנולוגיה. העידן הדיגיטלי נולד פחות או יותר באותה תקופה כמו הקוביה, וקשה לדמיין היום את העולם בלי אייפון ובלי האפשרות ליצור קשר ישיר עם חברים בכל רגע.

״באותה תקופה היה צריך לרדוף אחרי מידע, אבל עכשיו הבעיה היא שיש יותר מידי מידע. ועדין, הרבה דברים נשארו אותו הדבר: אנחנו לא דיגיטלים, אנחנו אנשים אמיתיים ואנחנו חיים בעולם אמיתי. אנחנו נולדים ומתים, אנחנו צריכים אוכל כדי להתקיים, אנחנו עדין בני אדם שרוצים להיות מאושרים, מגלים ענין בדברים דומים, רוצים להבין את העולם, להשפיע על העולם, והכי חשוב – רוצים למצוא את עצמנו. זה מה שניסיתי לעשות ב-1974, לבנות כלי עזר לסטודנטים כדי להבין את העולם שמסביבם״.

שמתי לב שרוב אלו שביקשו חתימה והגיעו למפגש היו בנים. מה עם בנות?

״הקוביה פונה גם לבנות אבל אולי זה קשור לכך שברוב השפות שבהן יש לחפצים מין, הקוביה היא זכר. יש לה חוזק כלשהו, יש לה קצת מאפיינים ׳גבריים׳״.

בישראל היא דווקא נקבה.

״מעניין, לא ידעתי. כל קוביה היא נקבה?״.

כן. ישראל היא גם המקום היחיד בעולם שהקוביה נקראת הקוביה ההונגרית ולא הקוביה של רוביק.

״נכון. הייתי שמח למצוא דרך להפוך את הקוביה ליותר פופולרית גם אצל בנות, אולי לארגן תחרויות נפרדות לבנות כמו בענפי ספורט אחרים. בכל זאת יש שוני בין המינים, אנחנו לא זהים״.

ארנו רוביק חותם למעריצים. צילום: נעמה ארבל

ארנו רוביק חותם למעריצים. צילום: נעמה ארבל

בשיחה שערך רוביק עם זיו, אחד הנושאים שעלו היה הצורך בצעצועים פיזיים בעידן משחקי המחשב. ״אני מקווה שלא ואני בטוח שלא״, ענה בתשובה לשאלה האם הוא סבור שמשחקים פיזיים, ובתוכם גם הקוביה, ייעלמו. ועדין, פיזית או דיגיטלית, כל מי שניסה אי פעם להחזיר את הקוביה למצבה השלם ולא הצליח, מכיר את תחושת התסכול שמתקבלת די מהר, במיוחד אל מול אותם בני נוער שמצליחים לסדר את הקוביה בעיניים עצומות.

אחד השקפים שרוביק הציג בהרצאה שלו הדגים את הדרך המהירה לפתור את הקוביה: לשבור אותה עם פטיש. זיו, מעצב צעצועים במקצועו, התייחס לתסכול שעלול לנבוע אצל אלו שלא מצליחים לפתור את הקוביה, וסיפר שאחד הכללים החשובים של צעצועים הוא שאסור שהפתרון שלהם יהיה קל ומשעמם מידי, אבל מצד שני גם אסור שהנסיון להשלים את המשימה יהיה יותר מידי יתסכל. מכאן, שלפי חוק זה הקוביה היא לא צעצוע ״טוב״. איך אם כך הפכה הקוביה לרב מכר, שאל זיו את רוביק.

״קודם כל הרבה משפחות קנו כמה קוביות כי לא הספיק שיש רק קוביה אחת בבית, כי כולם רבו עליה. היה צריך קוביה לכל אחד מבני המשפחה. אבל, אם לעסוק במהות, לפתור משהו נותן לך הרגשה טובה, אבל כמה טוב תרגיש, זה כבר תלוי בקושי. אם אתה מצליח לפתור משהו קשה זה מספק, וזה מה שקורה עם הקוביה. בהתחלה לא רציתי לגלות לאנשים את הפתרון אבל עם הזמן הבנתי שיש אנשים שצריכים את זה.

״בנוסף, לפתור זה גם להבין, ולהבין זה לשלוט. אנחנו רוצים להבין את הטבע כי אנחנו רוצים לשלוט בו. המשמעות של כך היא לא בהכרח לשנות את הטבע, אלא לדעת מה יקרה. לפעמים, אם אני לא מצליח אני אהרוס – זה חלק מהטבע האנושי. אנשים לא מבינים זה את זה ולכן הם הורגים אחד את השני, ולמרות שיש בינינו הרבה מהמשותף לפעמים אין יכולת, רצון או אנרגיה לנסות ולהבין זה את זה.

״גם קופים מנסים, מנסים, מנסים ובסוף מצליחים: מכאן; משם; בלי לחשוב; מנסים את כל האפשרויות עד שפתאום הם מצליחים להשיג את מה שהם רצו. באופן תיאורטי, אם אתה יכול לעבור על כל האפשרויות, אחת מהן תוביל אותך לפתרון הבעיה. אבל בקוביה יש כל כך הרבה אפשרויות שגם אם תקדיש לכך את כל החיים שלך, לא תוכל לעבור על כולן. בשביל לפתור באמת אתה צריך לבנות אסטרטגיה״.

זה משנה אם זה צעצוע, משחק או  תרגיל אקדמי?

״הקוביה היא אמנות, היא מדע, היא מתמטיקה, היא הנדסה – היא הכל ביחד. והקוביה היא כלי, וכלים הם שלוחה, המשך של הגוף. אנחנו לא חזקים מספיק או לא גבוהים מספיק, אז אנחנו יוצרים כלים שיגדילו ויגבירו את היכולות שלנו. במובן הזה גם מחשבים הם כלים, ואם אתה מסתכל על הכלים שאנשים משתמשים בהם אתה יכול ללמוד עליהם הרבה דברים. הכל זה כלי לעשות משהו, וגם הקוביה היא כזו״.

מצד שני יש היום כל כך הרבה סוגים של קוביות, תחרויות, נראה שהגענו כמעט לגבול של מה אפשר לעשות עם זה וכמה מהר אפשר לפתור אותה.

״אני לא חושב שלמין האנושי יש גבול. אנחנו לא יודעים כמה רחוק נוכל להגיע. אם היית שואל אותי לפני 10 או 20 שנה את השאלה הזו לא הייתי יכול לנחש לאן נגיע. פוטנציאל היצירתיות הוא בלתי מוגבל, אתה אף פעם לא יכול לדעת מתי נמצא משהו חדש״.

האם זה משנה כמה מהר פותרים אותה?

״בהתחלה בכלל שמחתי שאני מסוגל לפתור את זה״, הוא מחייך. ״רק לאחר מכן התחלתי לחשוב איך אפשר לפתור אותה מהר יותר. בסופו של דבר בשבילי האיכות חשובה יותר מהכמות. פתרון בעיה לא יכול להיות לקרות בבת אחת. זה לוקח זמן. בעיות מורכבות צריך לפרק לבעיות קטנות, ואז לפתור אותן אחת אחת, ורק אז להבין איך פותרים את הבעיה הגדולה.

איזו עצה אתה יכול לתת למעצבים שמנסים לפתור בעיות או ליצור את הקוביה הבאה.

״בדרך כלל אם יש לך בעיה, המשימה הראשונה היא להבין מה הבעיה, ולפעמים זה קשה, רק להבין מה הבעיה. אבל, אם יש לך שאלה מנוסחת היטב יש לך פתרון. רעיונות רבים הם המשך של דברים שעסקת בהם בעבר, והאתגר הוא להבחין בערך של רעיון. לפעמים יש לך רעיון אבל אתה לא מבין את הערך שלו, והרבה פעמים אנשים חושבים שיש לרעיון שלהם ערך אבל הם לא יכולים להוכיח אותו.

זאת הסיבה שאני אוהב לעשות אבות טיפוס בשלב מוקדם של התהליך כי אני אוהב לבחון את הרעיונות שלי. מנקודת המבט של מעצב חשוב לא להשאיר עניינים לא פתורים מבחינת ייצור. כשהבאתי את הקוביה למפעל היא הייתה מוכנה לייצור. זה לא היה רעיון תיאורטי, הכרתי את ההבטים הטכנלוגים של תהליך הייצור גם אם זה לא היה המקצוע שלי.

״המטרה האולטימטיבית של מעצב היא הרי ליצור משהו. הצלחה היא לא המטרה שלנו, גם אם הצלחה היא כמובן חלק מהחיים שלהם. לאדריכל הדבר הכי חשוב הוא שאנשים שגרים בבנין ירגישו בו בנוח, אם הם מרגישים שזה הבית שלהם השגתי את המטרה. לא מעניין אותי מה אנשים יגידו עליו אלא מה הם ירגישו, אם הוא יהפוך חלק מהחיים שלהם. ככה זה היה גם עם הקוביה״.

מה הכי חשוב בעיצוב? 

״להיות מעצב טוב דומה ללהיות מורה טוב: אתה צריך שתהיה לך אמפתיה. אני חושב שאני בן אדם רגיל, ושאם אני מרגיש משהו, הרבה אנשים ירגישו באופן דומה. אם משהו מעניין אותי הרבה אנשים אחרים גם יתעניינו בו. בזמנו, לא חשבתי שהקוביה תצליח כל כך, ובאופן כללי אני מאמין שאף אחד לא יודע איך לייצר הצלחה כלל עולמית. גם כשאתה קונה כרטיס לוטו אתה לא יכול להיות בטוח שזה הכרטיס שינצח. יש גורל בחיים. כמעצב אתה יכול לעשות את העבודה שלך הכי טוב שאתה יכול בהתאם למה שאתה מאמין בו ולקוות לטוב״.

line

קווים לדמותם של ארנו רוביק והקוביה ההונגרית

  • ארנו רוביק נולד ב-13 ביולי 1944 בבודפשט, הונגריה. אביו היה טכנאי מטוסים ואימו הייתה משוררת.
  • רוביק סיים את לימודי האדריכלות באוניברסיטה הטכנולוגית של בודפשט ב-1967 כמהנדס בניין, והחל בלימודי פיסול ועיצוב פנים בבית הספר הגבוה לאמנות העיצוב. בין השנים 1971 ו-1975 עסק באדריכלות והחל ללמד.
  • רוביק שאף ליצור כלי שבאמצעותו יבהיר לתלמידיו סוגיות בעיצוב תלת-ממדי. ניסיונותיו הביאו אותו ב-1974 לפיתוח הקובייה ההונגרית, שנקראה בתחילה ״קוביית הקסם״.
  • הקובייה היא קוביית פלסטיק שכל אחת משש הפאות שלה מחולקת לתשעה ריבועים שווים, היכולים לנוע ולהחליף מקומות אלו עם אלו. ייחוד המצאתו של רוביק היה בכך שהחלקים נעו על גבי צירים, ולא באמצעים מגנטיים.
  • ההפצה הבינלאומית של הקוביה החלה ב-1980. היא נחשבת לצעצוע הנמכר ביותר בהיסטוריה עם מספר מכירות של כ-350 מיליון יחידות של הקוביה. אחד מכל שבעה אנשים שיחק בה בחייו.
  • השיא הנוכחי הרשמי של פתרון הקובייה ההונגרית הוא 5.55 שניות. השיא הושג בשנת 2013 על ידי מאטס וולק. חבורת חוקרים הודיעה ב-2011 ש-20 צעדים מחושבים ומתוחכמים הם כל מה שצריך כדי לפתור את החידה.
  • בחודש אפריל 2014 נפתחה במרכז המדע של ניו ג׳רזי בארצות הברית תערוכה ראשונה מסוגה, ״מאחורי הקוביה של רוביק״, לציון 40 שנה להולדת הקוביה. כהמשך לתערוכה רוביק עובד בימים אלו על סרט IMAX שיעסוק בקוביה.
  • בשנת 2018 מתוכנן להיפתח בבודפשט מרכז המדע על שם רוביק, שאמור לשמש במקביל כאטרקציה תיירותית וכמרכז חינוכי. בשנה הבאה תתקיים תחרות בינלאומית לתכנון המרכז.