הפתיחה היתה בשעה 20:00 ואז גם החלה המדפסת לעבוד


1

תגובות


בחודש נובמבר האחרון נפתחה במוזיאון תל אביב התערוכה פוטו-אופ של אוהד מטלון. לקהל שהגיע לארוע הפתיחה נגלה מראה משונה: על קירות התערוכה לא הייתה תלויה אף עבודה. כן: מוזר ככל שזה לא יהיה, התערוכה נפתחה בלי אף עבודה.

אבל זה לא היה גימיק זול: מטלון יצר תערוכה שהיא תהליך מתמשך המתהווה, משתנה ומתפתח אל מול עיני הקהל בתקופת התצוגה. כלומר, התערוכה מבחינת מטלון הייתה מעין התנסחות רצופה של רעיונות המתגבשים תוך כדי פיתוחם ומסרבים להתקבע בהגדרה יציבה, וחלל התערוכה היה זירה שמבקשת לבחון תכונות בסיסיות של צילום באמצעות חשיפת תהליכים, מסגור והצבה של האובייקטים בחלל. כך, העבודות נוצרו בזמן התערוכה, הודפסו ומוסגרו בחלל התערוכה במוזיאון, ונתלו כלאחר כבוד. מי שהגיע לתערוכה מידי שבוע היה יכול לעקוב אחר ההתקדמות של מטלון, בתהליך שבדרך כלל מתרחש לפני פתיחת התערוכה.

ביום שבת הקרוב בשעה 19:00 יתקיים אירוע נעילת התערוכה והשקת הקטלוג שעיצב קובי פרנקו. ביקשתי מקובי שיספר איך מעצבים קטלוג לתערוכה כשאפשר להתחיל לעבוד עליו רק לאחר שהיא נפתחת, איך הוא הפריד בין העבודה על אתר התערוכה לבין הקטלוג המודפס, וכמובן – מה העמדה שלו ככלל לגבי הרלוונטיות של הפורמט המודפס בעידן הדיגיטלי. אבל לפני הכל ההזמנה המונפשת לארוע הנעילה:

PhotoOp_invite

Yuval:

הי קובי

Kobi:

הי יובל, מה שלומך?

Yuval:

לא רע בכלל. ואתה?

Kobi:

מנסה קצת להרגע ולהוריד הילוך מימים קשים בסטודיו…

Yuval:

האמת, זה בטח קצת מוזר בשבילך להספיק להוציא קטלוג לסגירה במקום לפתיחה…

Kobi:

נכון… מאוד מוזר… ומאתגר… כמו כל התהליך שקשור לתערוכה הזו

Yuval:

ספר קצת בכמה מילים: כשפנו אליך – מה סיפרו לך ומה חשבת?

Kobi:

אוהד פנה אלי לפני משהו כמו שנתיים וסיפר שעתידה להפתח לו תערוכה במוזיאון תל אביב. הרעיון שעומד במרכזה הוא דיאלוג, חשוף לקהל המבקרים, של אמן-יצירה-חלל. כבר בזמנו דובר על חלל מוזיאלי נקי מעבודות ובמשך זמן התערוכה העבודות מודפסות, ממוסגרות ונתלות בחלל. בנוסף דובר על נסיון לייצר באופן מהיר ושוטף פרסומים שיציגו את העבודות ואת תהליך ההשתנות של החלל, ויחולקו חינם בתערוכה.

המחשבה המיידית שלי היתה: יאללה, בוא נתחיל לעבוד! ואחרי שנתיים התחלנו…

Yuval:

לול… אז תקן אותי אם אני טועה, אתה לא יכול אפילו להתחיל לעבוד לפני שהתערוכה נפתחת…

Kobi:

בעיקרון אתה צודק. הדיאלוג בין אוהד לביני ובין אוהד לפיוטר שמוגליאקוב, שכתב את הטקסטים, נעשה בזמן אמת. הטקסטים, כמו העיצוב, התבססו על העבודות של אוהד שהחל בעשייתן עם תחילת התערוכה. לפני הפתיחה עשינו טסט אמיתי לבדיקת לוחות זמנים. אוהד שלח לפיוטר מספר עבודות, פיוטר לקח כמה ימים לכתיבת הטקסט. הטקסט הועבר לעריכה ואחר כך לתרגום, ואז כל החומרים נשלחו אלי. על בסיס התכנים התחלתי לעצב ואחר כך נשלח הפרסום להדפסה. כל התהליך לקח בערך עשרה ימים – ואז אמרנו: זה אפשרי

Yuval:

וואלה. ואז מה? נפתחת התערוכה (עם קירות ריקים…), ומתי יוצא הפרסום הראשון? כמה פרסומים בכלל יצאו עד עכשיו? מה היה הקונספט שלהם? ולמה לא לחכות לסוף ולהוציא קטלוג אחד וזהו (על השאלה למה בכלל להוציא קטלוג נדבר בסוף…)

PhotoOp_cover_heb

Kobi:

נכון, התערוכה נפתחה ב-13.11.14 עם קירות ריקים. הפתיחה היתה בשעה 20:00 ואז גם החלה המדפסת לעבוד. שתי העבודות שהודפסו ביום הפתיחה הוכנו, מן הסתם, לפני, אבל הן היחידות. העבודות הודפסו מוקפות בקהל סקרנים ואחר כך מוסגרו. בשעה 22:00 נתלתה העבודה הראשונה בחלל וכחצי שעה אחריה נתלתה השנייה.

לפרסום הראשון לקח קצת זמן לצאת והוא פורסם ב-30.11.14. אחריו יצאו עוד שבעה פרסומים במרווחים שבין שבוע לעשרה ימים. האמת, הפרסום האחרון נסגר בדקות אלו, יודפס מחר, ובעצם יגיע למוזיאון יומיים לפני נעילת התערוכה. הקונספט של כל פרסום התבסס על התכנים שלו: הטקסטים, הדימויים המוזכרים בטקסט והשינויים בחלל. בנוסף, פרסום אחד עסק בתהליך היצרני המניע את התערוכה: ההדפסה, הטסטים, המסגור, התלייה, האוצרות וכו'.

בשלב הראשוני, אוהד רצה שכל פרסום יהיה בפורמט אחר ואפילו בנייר שונה. רק אחרי הפרסום הראשון ולקראת ההדפסה של השני, הרגשתי שמשהו בתפיסה הזו לא מהודק ומעט שרירותי ופתחנו שוב את הנושא לדיון שבסופו הוחלט ללכת על פורמט אורכי זהה עם שינוי קל של 3 מ״מ ברוחב בין פרסום לפרסום. ההחלטה נבעה גם מהצורך לבידול, להצגת ציר הזמן, ומחשבה על המדרוג שנוצר באיסוף של כולם ביחד. היות שהתערוכה משתנה כל הזמן, היה חשוב לאוהד שקהל המבקרים, שברובו לא חוזר למוזיאון יותר מפעם אחת, יחשף לתכנים ויזואליים וטקסטואלים בביקור החד-פעמי שלו ולכן הצידוק לאסופת הפרסומים

Yuval:

ושאלה קטנה לפני שנמשיך עם העיצוב – מה היה התוכן של הפרסומים האלו? אם אתה יכול לספר במשפט או שניים

Kobi:

הפרסום הראשון, שנקרא ״איטום ובזבוז״, דיבר על ארוע הפתיחה והחוויה בכניסה לחלל ריק, ודן בשתי העבודות הראשונות שלאחר הדפסתן מוסגרו בפרספקס שחור שבעצם ״חסם״ את הדימוי. השני דיבר על הנושא והמדיום הצילומי ״נייר הצילום״. השלישי דיבר על הדיאלוג שבין פוזיטיב לנגטיב שנוכח בעבודות. הרביעי דיבר על נושא הצבע, התזוזה והחומריות. החמישי דיבר על ״התערוכה כמדיום״. השישי דן בטכניקות של צריבה, חריכה ואפייה. והשביעי והאחרון מדבר על המתח שבין הצילום לאובייקט המצולם.

התיאור הכוללני שלי חוטא מאוד לכל טקסטים. פיוטר כותב כתיבה פילוסופית, אסוציאטיבית, מרתקת מאוד. ואני חייב לציין שחלק משמעותי מהתערוכה הוא אתר התערוכה. כל הדימויים, צילומי החלל והטקסטים הועלו מידי יום לאתר שבעצם מתפקד כפלטפורמה תיעודית בזמן אמת לתערוכה

Yuval:

אז אתה רוצה להגיד משהו על האתר עכשיו או אחר כך?

Kobi:

גם הפרסומים, במתכונתם המעוצבת הועלו לאתר, וכמובן שאתה מוזמן להכנס, להוריד את קובץ הפידיאף – ולקרוא. האתר בנוי על רצף יומי שכל יום מציג את העבודות שהודפסו באותו יום ואת השינוי שקרה בחלל.

Yuval:

ואתה אחראי על העיצוב גם של הפרינט וגם של האתר?

Kobi:

כן

Yuval:

ועכשיו מה? כלומר, מה כולל הקטלוג של התערוכה שאמור להיות מוכן לנעילה?

Kobi:

הקטלוג מאגד את כל ששת הפרסומים. הפרסום השביעי, שמודפס היום, מופיע בקטלוג כאסופת עמודים ריקים עם הפנייה לאתר. בשלב הירידה לדפוס (אני מדבר על לפני קצת יותר משבוע…) הטקסט עדיין לא נכתב. הקטלוג כולל גם טקסט של נילי גורן, אוצרת התערוכה, ובנוסף חטיבה נפרדת לדימויים שנכללו בתערוכה ולא זכו שיכתב עליהם טקסט ולהכלל בפרסומים. החלק שחותם את הקטלוג הוא מספר צילומי חלל מייצגים הממחישים את שלבי התערוכה השונים, החלל הדינמי ומראי הצבה

PhotoOp_cover_eng

Yuval:

אז זה הזמן בדיוק לשאלה המתבקשת: למה? דיברנו על זה בעבר, גם עם הסטודנטים, ובכל זאת: למה להוציא קטלוג מודפס? אני שואל אותך גם בתור מעצב וגם בתור צרכן תרבות בשנת 2015 (ובמיוחד לתערוכה שהכל נמצא בה גם באונליין)

Kobi:

שאלת השאלות…

תראה, הדפוס עדיין לא מת. הוא חי, הוא בועט והוא רלוונטי. מבחינת תיעוד התערוכה, הדינמיות שלה וכו׳ – אין ספק שהמדיה הדיגיטלית מתאימה יותר: המהירות והמיידיות המאפשרים בלחיצת כפתור להחשף לתכנים ולדימויים במרחק דקות ספורות מהתרחשותן בחלל. היו לי שיחות עם אוהד על הרלוונטיות של הפרסומים ועל כך שבסופו של דבר זה תהליך איטי ומסורבל שאולי חוטא לאופי התערוכה.

אבל עדיין, הקהל המבקר בתערוכה צריך את החיבור הבלתי-אמצעי הזה. את הנייר, הדפדוף, הגישה המהירה לטקסט ולתוכן. מבחינת הקטלוג, אני חושב שמעבר לתפקידו כמסמך תיעודי, חשיבותו היא בתפקידו כאוביקט מוחשי-פיסי. הפורמט, המשקל, החומר – כל אלו מנסים לתרגם לתחושה משהו ממהות ומאופי התערוכה.

בזמנו, כשהזמנת אותי לדבר על הדיאלוג שבין אוצר-מעצב בקורס שלך בלימודי תואר שני בבצלאל, אמרתי בספונטניות משפט שמתמצת בעיני את חשיבותו של הקטלוג: המקום הקטן שתופס הקטלוג על מדף הספרים, הפיזיות הזו, מספר הסנטימטרים האלו – זה המקום שלו בעולם. וזו חשיבותו

Yuval:

מצד אחד אני הכי מסכים איתך, חותם על כל מילה. מצד שני אני באמת תוהה לא פעם אם כל האנרגיות שאנחנו משקיעים (שלא לדבר על הכסף) בפורמט המודפס שוות את זה, במיוחד כשבסוף חלק גדול מהקטלוגים תופסים הרבה יותר מקום במחסנים של המוזיאון או בבית של האמן… וזה בלי להזכיר את מה שאתם טיפלתם בו – שחלק גדול מהטקסטים שמתפרסמים בקטלוגים לא מופיעים באונליין‎

אבל איך אומרים – אני מפרגן לפורמט המודפס. הנה, גם אני מוציא עכשיו מגזין מודפס שזוכה להצלחה לא מבוטלת…‎

Kobi:

ואיך אתה עונה על השאלה הזו, למה מודפס?‎

Yuval:

אה, זה פשוט. במקרה של אתה נמצא כאן – כי בא לי. כי כיף לי. זו תשובה שאני מוכן לקבל מכל אחד, אגב, כי אין מה להגיד מולה. נכון, חשוב תיעוד ושימור והאוביקט הפיזי שעדין לא מצאו לו תחליף. ועדין – פשוט התחשק לנו משהו מודפס. במובן מסויים זו קפריזה, ואני חושב שחלק גדול מההתמודדות שלנו עם כל הפרויקט הספציפי הזה הייתה גם בהתאם‎

Kobi:

נכון, לעיתים זה קפריזי, ונכון שקטלוגי אמנות אינם רווחיים בשום צורה. גם אם תימכר כל המהדורה המודפסת, הרווח רחוק מאוד מכיסוי עלויות הכתיבה, התרגום, העיצוב וההדפסה. ובכל זאת ממשיכים להדפיס קטלוגים, כמו שאמנים ממשיכים ליצור, ומוזיאונים וגלריות ממשיכות להציג תערוכות שחלקן ריווחיות וחלקן הגדול לא, וזה לא קשור לאיכות שלהן

Yuval:

אין לי בעיה עם הכסף, אגב. אני לא חושב שהחיים זה דבר כלכלי. אני פשוט תוהה אם לא היה שווה לפעמים להשקיע את האנרגיות והמאמץ והכסף במקומות אחרים ובמקום פשוט לנמנם מתחת לפוך או לללכת לים (תלוי בעונות השנה…)‎

בכל אופן, משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Kobi:

אני תמיד בעד לנמנם מתחת לפוך (בלי קשר לעונות השנה…), ובעניין האנרגיות וכו' – מסכים… אפשר לחשוב על אלטרנטיבות… :)‎

Yuval:

לול. מה קורה ביום שבת בנעילה? יש תוכנית מיוחדת? או פשוט באים כאילו זו הפתיחה…?‎

Kobi:

נראה לי שפשוט באים כאילו זו פתיחה. בפתיחה היה קצת מוזר להסתכל על חלל ריק ועכשיו יש הרבה מה לראות…‎

Yuval:

מגניב

  1. רועי

    איזה קונספט אמיץ…

Comments are closed.