oops: מה שקורה כשהטכנולוגיה נכשלת


4

תגובות


לפני כמה שבועות חיפשתי איזשהו דימוי בספרי הסקיצות שלי מסוף שנות ה-90, תחילת ה-2000. אלו לא בדיוק סקיצות, אלא ספרי סקיצות שמלאים בגזירי עיתונים, מגזינים, מדבקות ועוד מאותה תקופה. רגע לפני שמצאתי את מה שחיפשתי, נתקלתי בפלט הדפסה שהתחרבש, שהחלטתי לשמור כדי לעשות איתו משהו יום אחד. אני זוכר שנורא מצאה חן בעיני ההפתעה שחיכתה לי כשהגעתי למדפסת ה-A3 של המשרד, ובמקום למצוא שם הדפסה שדומה במשהו למה שהופיע לי על מסך המחשב, גיליתי שם דף עם מין אסתטיקה מחורבשת ומקסימה, כזו שלעולם לא הייתי מצליח לעצב לבד. ואני בטוח שהמעצבים ביניכם מבינים למה אני מתכוון.

15 שנה אחרי, וכלום לא השתנה: את מדפסת ה-A3 מפעם החליפו מדפסות התלת-ממד ותוכנות עיבוד התמונה; גליצ׳ים ושלטי חוצות דיגיטלים לא מתפקדים; מסכים שבורים של טלפונים ניידים; צילומים שהתעוותו במהלך היווצרותם; הודעות שגיאה דיגיטליות שעברו למרחב הפיזי; הדפסות תלת ממד שהתפקששו.

אברהם קורנפלד

אברהם קורנפלד

מה קורה כשהטכנולוגיה נכשלת? כשהיא מקבלת ממד פרודי או גרוטסקי? כשמה שאמור להישאר מאחורי הקלעים נחשף? כשהעולם הדיגיטלי לא מתפקד כפי שהבטיחו לנו? ולמה אנחנו נמשכים לזה כל כך? אלו בדיוק השאלות שהפניתי למעצבים, מייקרים, אמנים, מהנדסים, חוקרים, בעלי מלאכה וסטודנטים; ואת התוצאות יהיה אפשר לראות ב-oops, תערוכה חדשה שאני אוצר, שתפתח בבית הנסן – מרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה בירושלים, ביום שישי ה-27/3 (והנה האיוונט בפייסבוק).

תוך כדי העבודה על התערוכה הבנתי שהמשותף לעבודות הוא האופן שבו הן חושפות מנגנונים שביום יום אנו לא ערים לקיומם, ומתייחסות לטכנולוגיה בלי היראה או חרדת הקודש שמאפיינות פעמים רבות את היחס שלנו למה שאנחנו לא מבינים. עניין אחר שמשותף לעבודות הוא שיש בהן פן אנושי. כל האמנים השתמשו בטכנולוגיה וחשפו את הפן האנושי שלה. לכאורה הטכנולוגיה לא אמורה לטעות, היא אמורה לעבוד כמו שאנחנו מצפים ממנה, כמו שהבטיחו לנו, אבל כולנו נתקלנו מידי יום במצבים שבהם הטכנולוגיה הכזיבה. וזה בדיוק הרגע המעניין: הרגע שבו הטכנולוגיה הופכת לאנושית; שהיא לא לוקחת את עצמה יותר מידי ברצינות; שאפשר לצחוק איתה, ואפשר לצחוק עליה.

דפנה שרתיאל

דפנה שרתיאל

נעה רביב

נעה רביב

בין הפרויקטים החדשים שיוצגו בתערוכה:

נעה רביב תציג מיצב שהתפתח מתוך פרויקט הגמר שלה במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר (2014), תוצר של טעויות שקרו לה בזמן שלמדה לעבוד עם תוכנות תלת ממד, טעויות שגרמו לאובייקטים הווירטואלים ״להשתגע״ וליצור ניראות של מעין פיצוץ וירטואלי.

שאול כהן, הבעלים של 3D Factory, יציג פיתוח של פרויקט ההיברידים, שנעשה במסגרת לימודיו בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל – מיצב חוצות שיורכב מעשרות חיות היברידיות, שיצר מחיבור של פסולת מדפסות התלת ממד שברשותו.

שאול כהן

שאול כהן

עודד בן יהודה, שכותב את טור העיצוב ״גראפיק באסטר״ ב-xnet, יציג עבודה שנבעה מבאג ששיבש את התצוגה במחשב שלו ושמנע ממנו לקרוא את הודעות המייל. הבאג המיר את תצוגת הפונטים של גוגל ויצר מערכת אותיות מוזרות, נסתרות, קוביסטיות, כמו פונט חדש.

אמיר צובל שם לב שתוכנות עיבוד תמלילים מסמנות מילים תקינות כשגיאות פשוט משום שהן אינן ״מכירות״ אותן. באמצעות חיתוך מדבקה אדומה זרחנית הוא יצר קווים פיזיים דמויי הקו האמור, ויצא לסמן במרחב העירוני מילים שהמחשב מסמן כשגויות, על אף שברור שאין בהן כל טעות, כמו שמות של רחובות.

קבוצת מעצבי הגופנים אאא תציג קיר שכולו גליצ׳ים טיפוגרפים, חלקן נוצרו במהלך עבודה על יצירת פונטים חדשים וחלקן הוכנו במיוחד בעבור התערוכה.

שלי שמחה יוצרת ״פרפרים״ ממסכי טלפונים חכמים שנשברו, מסוגים, גדלים וצבעים שונים. באמצעות הכפלה פשוטה בתוכנת פוטושופ היא ״מחייה״ את המסך שכבר לא מתפקד, והופכת אותו לחרקים דיגיטלים מוזרים שמושכים את העין בצורניות יוצאת הדופן שלהם.

שלי שמחה

שלי שמחה

רשימת המשתתפים מלאה (לפי סדר א״ב):
אאא, אברהם קורנפלד, אמיר צובל, אפרת קישון, גולן גפני, גל בן דוד, דוד חברוני, דור פדלון, דניאל פישר, דפנה שרתיאל, יותם הדר, יעל מאירי, יקיר נפתלי, ליאור זלמנסון, נעה רביב, ניצן ברטוב, עודד בן יהודה, עומר וולף, עירית אבידב-שחרור, ערן ויסנשטרן, קט צ׳אפ, שאול כהן, שלי שמחה.

את לוגו התערוכה ואת כל החומרים הגרפיים עיצב חן מכבי. תבואו, יהיה מגניב!

יעל מאירי

יעל מאירי