שירה נחומסון. דם ואש ותמרות עשן

לפני ההגדה הראשונה לא הייתי מודע בכלל להבדל בין מעצב גרפי למאייר...


1

תגובות


אם משהו קורה בפעם השלישית, אפשר להגיד שזו כבר מסורת. ואם זה משהו כמו ההגדה המאוירת של אסופה, שיוצאת לאור בימים אלו שנה שלישית ברציפות, אפשר בכלל להתפעל. לא פעם יוצא לי להבין שאחד הדברים הקשים בחיים הוא התמדה: לעשות משהו פעם אחת בהתלהבות ראשונית זה מגניב; להמשיך מידי שנה זה כבר אתגר הרבה יותר גדול.

לכן שמחתי עד מאד לקבל בתיבת המייל את ההודעה על המהדורה השלישית של ההגדה לפסח, שכולה מאוירת, שמוציאה לאור מידי שנה חנות העיצוב אסופה. ביקשתי מליאור ימין, המייסד והבעלים של אסופה, שיספר מאיפה הגיע הרעיון להוציא הגדה מאוירת, מה הוא למד תוך כדי העבודה, איך ההגדה משתלבת בשאר הפעילות של החנות, ושאלת השאלות – האם אפשר לעשות מזה כסף…

HAGADA2

חן מכבי. הגדה 2015

Yuval:

הי ליאור. מה שלומך?

Lior:

מצויין

Yuval:

אז מה? הגדה שלישית. היית מאמין?

Lior:

האמת שלא, ובגלל שאני מתחיל אותה תמיד הרבה לפני פסח (משתדל) אז לא באמת עוברת שנה בין אחת לשנייה. זה חולף ממש מהר

Yuval:

בוא ספר אם כך איך הכל התחיל. מאיפה הגיע הרעיון לעשות הגדה מאוירת?

Lior:

קיימנו ישיבת צוות שבה דיברנו על תכניות לקראת פסח. זו היתה תקופה שרק התחלנו למכור איור בחנות: הרגשנו שאנחנו מתמקדים רק במעצבים תעשייתיים ואמרנו יאללה, בוא נעשה פרויקט, הפעם עם מעצבים גרפיים ומאיירים. אז לא הייתי מודע בכלל להבדל בין מעצב גרפי למאייר…

Yuval:

קטעים. ואז מה?

Lior:

ואז אמרנו נחלק את ההגדה לקטעים וניתן לכל אחד לפרש את זה בדרכו. לא ידענו לכמה מעצבים בכלל לפנות, אז חילקנו ויצא 45 כפולות. ניסינו לשמור לכל אחד נושא אחד עיקרי בכפולה שלו, שיהיה קל יותר להתמקד

Yuval:

איך הייתה ההיענות של המאיירים?

Lior:

האמת שבשלב הזה הכנסנו את זוהר קורן ודרור גולדבאום, שהיו אז סטודנטים שנה ד׳ בשנקר, שעזרו לי לחפש מאיירים ומעצבים. פנינו למעגלים קרובים, מאיירים שהכרנו, ולמרבה ההפתעה ההיענות היתה מדהימה! חשוב לציין שבגלל שלא ידענו לקראת מה אנחנו נכנסים, לא נערכנו לזה כמו שצריך, בטח לא מבחינת זמנים. הכל היה סופר סופר לחוץ, ההגדה הראשונה יצאה מהדפוס ב-14 בחודש כשב-25 היה ליל הסדר…

Yuval:

וואלה. אני מניח שלהגדה השנייה באת מוכן יותר

Lior:

כן, לגמרי. שכחתי לציין שעברנו קורס מזורז בעולם הדפוס בנוסף לכל; לא היה לנו מושג קלוש מי מדפיס, איך מדפיסים. בשנה השנייה ידענו כבר יותר לאן אנחנו מכוונים וזה אכן היה קצת יותר קל

אורי טור, עשר המכות

אורי טור, עשר המכות

Yuval:

ועכשיו לקראת המהדורה השלישית, אחרי שאתה קצת יותר מבין באיור, ולפני שנדבר על הצדדים העסקיים של הסיפור, איך אתה בוחר את המאיירים? יש כאלו שחוזרים? כולם חדשים? עד כמה אתה מוכן להיות אקספרימנטלי? כמה זה צריך להיות מובן ומסחרי?

Lior:

חשוב לציין שההגדה היא לא רק למאיירים: יש טיפוגרפים, קליגרפים, מעצבי אינטראקטיב, כולם חוטאים בהגדה. אני קורא למעצבים להשתתף – את רובם היום אני מכיר, על חלק אחר אני מקבל המלצות, חלקם פונים אלי ומבקשים להשתתף בפרויקט ואז אני בוחן את העבודות שהם שולחים אלי ומחליט, אבל אני חייב להודות שכשמישהו מבקש בהתלהבות להשתתף בפרויקט ואומר כמה הוא רוצה וחולם וכו׳ וכו׳, קשה לי לסרב…

עד כה יש כלל אחד שאנחנו מקפידים עליו, וזה שבכל הגדה אנחנו פונים למאיירים ולמעצבים חדשים. יש רק זיוף אחד קטן: אבישר גולדמן שערך את ההגדה של 2015 גם השתתף ב-2013… אופס. בכל מקרה הפרויקט הוא לגמרי אקספרימנטלי. אנחנו נותנים יד חופשית למעצב לעשות כרצונו וכעולה על רוחו, רק מזכירים שזה הולך להיות חלק משולחן החג אז אנא לכבד את המעמד, ומשם הם חופשיים כרוח החג

Yuval:

אז מה למדת מבחינה עסקית משתי ההגדות הקודמות, מעבר לכך שכדאי לצאת לשוק יותר משבועיים לפני ליל הסדר?…

Lior:

שאלה קשה, כי לא ממש למדתי. הגדה לפסח זה מוצר שיש לו חיי מדף מאד קצרים. זה לא יעזור להוציא אותו חדשיים מראש, כי אז אף אחד לא חושב על פסח. רק אחרי פורים אנשים נכנסים לאוירת פסח, נקיונות, מתנות, וכו׳. מה שאנחנו כן עושים, וזה מהשנה הראשונה, אנחנו מתחילה את המכירה במבצע של מכירה מוקדמת במחיר נמוך מאד. בשנה הראשונה זה היה לאלו שהאמינו בנו על בליינד, לפני שהיתה הגדה בכלל. היום זה לאלו שמנצלים את ההזדמנות ומאמינים בנו שייצא כמו שהם ראו בשנה הקודמת.

אם הייתי פועל על פי ניתוח עסקי קר, קרוב לוודאי שהייתי מגיע למסקנה שעדיף היה לי לו הייתי מוציא מהדורה אחת ומדפיס אותה בכל שנה. אז כמובן שהייתי מפספס את ההזדמנות לתת במה חדשה ולעבוד כל שנה עם חברים חדשים, ואת היכולת ליצור ספר שונה אך דומה בכל מהדורה

Yuval:

אז פה כמובן מגיעה השאלה, אפשר לעשות מזה כסף?

Lior:

שאלה לא פשוטה, גם אצלי אין תשובה חד משמעית. אומר לך כך: בשנה הראשונה זה היה האתגר, לא ידעתי למה אנחנו נכנסים ורק רצינו לעמוד באתגר ולהצליח להפיק את הפרויקט הזה. בשנה השנייה חשבתי שוואלה, עלינו כאן על משהו. אבל אז נוכחתי לדעת שלא, לצערי. יש כמה גורמים שמקשים על זה מאד. דבר ראשון זה מוצר פרינט, והפרינט יקר. יקר מאד. גם אם נדפיס את זה באלפים המחיר לא יורד לאפס, הוא עדיין נשאר גבוה יחסית.

כאן נכנס עניין האיכסון, השיווק והשינוע של מוצר שכזה. כשאנחנו פונים לרשתות הן מציעות לנו תנאים שאני מפסיד בשביל שהן ימכרו, ואני לא מגזים: 60% להן + דמי שינוע בשביל למצוא את ההגדה בכל קניון. עוד אפיק שראינו בו פוטנציאל היה החברות גדולות, ועדי עובדים שיקנו באלפים, אבל גם אז נוכחנו לדעת שאם במקרה יש אדם דתי אחד במפעל (ויש לפחות אחד בכל מפעל או חברה) של 3,000 עובדים, הם לא ייקנו מתנה כזאת, מה גם שכולם מעדפים תווי קנייה.

אז לסיכום, אם מקצצים את הכנפיים מכאן, ומתפשרים קצת משם, ומוסיפים מנוע שיווק וייצור (בעיקר השקעה ראשונית מאד גדולה) אז נראה לי שאפשר…

עובדיה בנישו. כולו מצה

עובדיה בנישו. כולו מצה

Yuval:

אז אתה יודע מה, אני רוצה לשאול אותך בכלל על אסופה. אני זוכר שפתחת את החנות וראיינתי אותך לגלריה, ותהיתי כמה זמן תחזיק מעמד. והנה, לא סתם אתה מחזיק מעמד אלא יש לך תוכניות מכאן ועד הודעה חדשה. מה הסוד שלך?

Lior:

חחחח… אם אני אגלה אני אצטרך אתה יודע… סתם, לא נאה לי שזה סוד, אולי בעיקר הרבה אמונה. השלתי מעלי המון שכבות של נאיביות במהלך השנים, ולמדתי איך לגרום לזה לקבל צורה ולהתאים יותר לקהל

Yuval:

ובכל זאת: איך ההגדה משתלבת בתמהיל של אסופה? מה למדת על הטעם המקומי בשנים שבהן אסופה פועלת?

Lior:

נראה לי שמה שהכי מדוייק באסופה, או לפחות הקו שאנחנו מצליחים להקפיד עליו הכי הרבה, זה הרצון לחדש. אנחנו לא חנות ספרים, למרות שיש ספרים, ולא חנות ציוד משרדי או חנות קרמיקה. אנחנו חנות עיצוב אקלקטית, וכשלקוחות חוזרים אלינו הם בעיקר מחפשים את החידוש, ועל העקרון הזה אני חושב מתיישבת גם ההגדה.

כל מוצר בחנות הוא נפלא ונהדר, אבל החוויה העקרית היא של ההתפעלות מהמפגש איתו, כשנופל האסימון, כשאומרים ״איזה קטע, אין אין על הראש הישראלי״. וכך גם ההגדה. התגובות של אנשים שנחשפים לראשונה להגדה הן הדלק שמניע את כל זה. הם פותחים את הספר, לא משנה באיזו כפולה, וכאילו פורץ משם אור שמעלה להם חיוך. זה קורה גם בשאר החנות ועם שאר המוצרים. זה קורה למי שבא ליהנות בחנות, שמתעכב, שמרים ובוחן. זה העקרון שרצינו להעתיק מתערוכות הגמר והאמצע של האקדמיות אל החנות שלנו, אי אז כשהגינו את אסופה‎

Yuval:

מגניב. לפני שמסיימים תן פרטים לגבי ההגדה – כמה עולה, עד מתי, איך מזמינים וכן הלאה‎

Lior:

ההגדה של פסח – מהדורת 2015 היא ספר בעל כריכה קשה בן 96 עמודים. השתתפו בה 45 מעצבים ומאיירים צעירים לצד ותיקים. היא תמכר במחיר מבצע עד ה-14/3 במחיר של 69 ש"ח, ולאחר מכן תעלה למחיר המלא שלה שהוא 89 ש"ח. הקמנו אתר חמוד ביותר המוקדש כולו להגדה, ואפשר לרכוש אותה באתר אסופה או בטלפון לחנות 03-6041405, במשלוח או הביתה או לאסוף במקום.‎

Yuval:

מגניב! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Lior:

כן, כמעט שכחתי… ב 19/3 יש ערב מקסים בנווה שכטר, שיעסוק בהיעדרו של משה מההגדה. בערב הזה תהיה הרצאה, תערוכת עיצוב שאני אוצר (יייאיי) והופעה של מארק אליהו. כל הפרטים והזמנת כרטיסים דרך נווה שכטר.

ויש עוד: ב-24/3 תתקיים ההשקה הרשמית של ההגדה בכולי עלמא בתל אביב. בתכנית תערוכה של כפולות מההגדה, ולראשונה יזמנו משהו חדש: הצענו למעצבים להפוך את הכפולות שלהם לפרינטים, ובהשקה יוצעו למכירה פוסטרים בגודל A3 עם דימויים משלוש ההגדות. ‎

ועוד משהו קטן אחרון שצריך להוסיף: יהיה ניתן לרכוש מארז של שלוש  ההגדות בחבק (חבקוק) שזה לדעתי ממש מרגש‎

Yuval:

זה באמת מגניב

והנה רשימת מלאה של העושים במלאכה:

משתתפים: אבנר גיצלטר, אדם שרז, אור רוזנשטיין, אורי טור, אורן ביטון, אינגריד ויימן, איתי בלאיש, איתן אלוא, אלירן הרוש, אנוש בר טור, דודו בודזיק, דייב יעקוב, הדס פרידלנד חיון, טל קנול, יוליה סמילנסקי, יעל בודשר ואופיר מרקוס, יעל חורש, יפעת פטררו, לירן רביב, מירי אורנשטיין, מריאנה רסקין, נועה רוזנק קלנר, נועה רון, נועה שפינט, נועה שפריר, נטע רבינוביץ, נרקיס שחף, סאסא אלבה, סטודיו אביטלסטר, סטודיו חמוצים, סטודיו קרן וגולן, עדי אילי, עדי יוכליס, עדי קרליץ, עובדיה בנישו, עומרי כהן, ענת ורשבסקי, קארין סטאר, רועי מרגליות, שיר זרד, שירה נחומסון, תהל מאור, תומר זית, תמר ידין.

עיצוב ואיור הכריכה: חן מכבי
פתח דבר: מעיין שרת
טקסט כריכה אחורית: אפרת שהם
עריכה גרפית והפקה: אבישר גולדמן

  • איתן אלוא. ביעור חמץ

  • תמר ידין. דיינו

  • איתי בלאיש. קדש

  1. דורון

    האיורים מרשימים ביותר והפרוייקט נראה מעניין!
    חבל קצת שההגדה פחות פרקטית, הטקסטים מבולגנים ומקשים על קריאה סדירה.

סגור לתגובות.