אני צריכה הרבה טקסט כדי שיווצר לי דימוי בראש: מה שיותר טקסט - יותר טוב


1

תגובות


לפני כמה שבועות פגשתי את נועה ויכנסקי באוטובוס, וכמובן שהסתקרנתי לדעת מה יש לה בתיק העבודות שהיא נשאה עימה. מכיוון שזה היה בשעות הערב המוקדמות, האוטובוס היה ריק יחסית, מה שלשמחתי (ולשמחת שאר הנוסעים) איפשר לה להציג לי את האיורים המקוריים שהיא איירה לספר החדש של דניאל עוז, ״מדוע לא תראוני בדרכים״.

0-cover-all

ויכנסקי, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (2003), מאיירת באופן קבוע בעבור עיתונים, מגזינים, הוצאות ספרים, לומדות וחברות משחקים. עבודתה הראשונה לאחר הלימודים היתה כגרפיקאית במקור ראשון, ומהר מאוד התחילה לאייר והפכתי למאיירת-הבית. מאז איירה גם בעבור עיניים, rest (מגזין מסעדנות) וה-New York Times. במקביל היא עבדה במהלך השנים עם חברות שייצרו תכנים לימודיים ומשחקיים לילדים (פרינט ואינטראקטיב) כמו אנציקלופדיית Ynet, בריינפופ, עת הדעת ,ImagineMachine ועוד.

״דניאל פנה אלי אחרי שהוא ראה עבודות שלי בפליקר, ביניהן איורים לקלפי רביעיות שעשיתי בעבור עיריית נצרת״, היא מספרת. ״גב הקלף היה איור של תקרה מצויירת נצרתית, והוא רצה לעטיפה משהו בסגנון הזה, וששם הספר ושם המחבר יצוירו ביד. בנוסף יש בספר 12 איורי פנים בשחור-לבן. ההשראה לאיורים אלה נבעה מחיתוכי עץ, איורי ספרים מהמאה ה-16 וכד׳. ההשראה לעטיפה הגיעה מספרי אגדות ישנים – סדרת סיפורי הפיות של אנדרו לנג בכל מיני צבעים (יש 12 כרכים, כ-40 אגדות מכל העולם בכל כרך). זה היה הספר הראשון שאני מעצבת את העטיפה שלו ולא רק מאיירת אותה״.

9-tzarina 10-in-progress3 11-tsarina-example

מה את יכולה לספר על תהליך העבודה של האיור?

״אני מתחילה לעבוד עם סקיצות בעפרון כחול, שנותן לי הרגשה שאפשר לטעות ולחפש. זה לא קבוע, כי כביכול זה לא עובר סריקה. כלומר, סקיצה לסקיצה. בפועל, דרך אגב, אני סורקת את הסקיצות הכחולות האלה, אפילו לא עוברת עליהן בעפרון רגיל. במקומות שאני מרגישה שאני צריכה להדגיש, שיהיה *לי* יותר ברור, אני משתמשת בעפרון אדום. אחר כך אני מגדילה ומדפיסה ומאיירת את הגרסה הסופית, בציפורן ודיו.

״רק לקראת סוף הפרוייקט גיליתי שהכחול והאדום של הסקיצה מתחת לאיור הסופי מאוד מוסיפים, אבל זה כבר היה מאוחר מדי לשנות את כל האיורים, מה גם שפנים הספר מודפס בשחור לבן.

״הואיל ומדובר בספר אגדות למבוגרים, דניאל רצה שזה יראה כמו ספר אגדה, ואני שמחתי, כי זה אפשר לי לנבור ולשאוב השראה מאמנות ימי ביניימית, ארט-דקו וכיו״ב. אני מאוד אוהבת את הסגנונות הללו, ובעבודה השוטפת זה לא כל כך בא לידי ביטוי. תוך כדי חיפוש רפרנסים, מצאתי ספרים שלא הכרתי. הספר הזה היה שימושי מאוד, והוא עומד לשמש אותי עוד הרבה…

״הסקיצה הראשונה שלי היתה מאוד מילולית בהתאם לשם הספר – ׳מדוע לא תראוני בדרכים׳ – ולכן הדימוי המיידי שלי היה של דרכים מתפתלות ומישהו שהולך על קו האופק (זה אחד הסיפורים בספר). הסקיצה השניה, בהתאם לכיוון שסיכמנו עליו, של ספרי האגדות הישנים והפיתוחים כמו בגב הקלף, היתה דימוי חצוי של נערה ומוות, ותכננתי שכל החיות בחצי של המוות יהיו שלדים. אבל, החלטנו לרדת מדימויי המוות, ולהוסיף עוד חיות, שהסיפורים משופעים בהן. רק אחרי שציירתי את הכריכה הקדמית בציפורן ודיו, התחלתי לחשוב על מה שקורה מאחורה. החלטתי להוסיף את החזיר והפטריות (גם הם מופיעים באחד הסיפורים), ואני שמחה על כך. הם מוסיפים המון לכריכה״.

12-cover1 12-cover2 12-cover3a

למה התחברת בספר, בסיפורים – מה היה חשוב לך בתוצאה הסופית? 

״מאוד אהבתי את השפה בספר: השפה מאוד גבוהה, לא כותבים ככה היום. הסיפורים בספר מאוד קצרים וזה היווה בעבורי אתגר, כי אני צריכה הרבה טקסט כדי שיווצר לי דימוי בראש: מה שיותר טקסט – יותר טוב. וזה נכון, אצלי, גם באיורים לכתבות: יותר קל לי לאייר כשיש את כל הטקסט, מאשר כשיש רק תקציר. אולי זה משום שהגעתי לאיור כי אהבתי לקרוא ואהבתי לצייר, והאיורים הראשונים שעשיתי היו לספרים שקראתי.

״אבל בספר הזה הסיפור הכי קצר הוא שורה וחצי, והארוך – עמוד וקצת. מיעוט הטקסט גרם לי לחשוב ולהשלים בראש דברים שלא היו בטקסט – שזה מצויין: איור לא צריך להיות אחד לאחד. אבל כאן היה צריך להזהר, לא ׳לסגור׳ את הסיפור. בגלל שהטקסט כל כך קצר הוא מאוד פתוח לפרשנות, וצריך לשמור לקוראים את הפרשנות שלהם. בו זמנית הייתי צריכה להוסיף את הפרשנות שלי, ועדיין להשאיר את הסיפור פתוח לקוראים האחרים״.

7-Hopoe&Dove

מה ההבדל בין איור לילדים לבין איור למבוגרים?

״איור למבוגרים שונה מאיור לילדים. אולי בחו״ל פחות – בבולוניה ראיתי דברים שאין מצב שהיו יוצאים לאור בארץ – אבל בארץ, בדרך כל, איור לילדים צריך להיות נחמד וחביב. באיור למבוגרים אין את המגבלה הזו. גם התכנים שונים – חלק מהסיפורים מאוד מקאבריים, או לפחות האסוציאציה שהם יצרו אצלי היתה מקאברית. גם אין המשכיות. זה לא פיקצ׳ר בוק, שמספר סיפור שלם במקביל לסיפור הכתוב. כאן לאיור יש תפקיד אחר. אפשר אולי להשוות את זה לספר שירים לילדים. כשחושבים על זה, יש בסיפורים משהו שירי. ובאמת דניאל כתב קודם ספרי שירה, אבל בשיר ילדים אי אפשר לצייר שלד של חייל ושל כלב…״.