השולחנות ה״הפוכים״ של סטודיו בייקרי


0

תגובות


הפקקים של הבוקר, הילדה בת השנתיים וחצי, אלכסנדר קלדר, ״חתול גדול, חתול קטן״ של אמי רובינגר, טוטוריאלז ביו-טיוב ופסלי רחוב מצחיקים: גילי קוצ׳יק ורן אמיתי מסטודיו בייקרי מעניקים הצצה אל אחורי הקלעים של ״הפוכה״, סדרת השולחנות החדשה והמקסימה שלהם.

Hafucha_Page_07_Image_0001 Hafucha_Page_16_Image_0001

Hafucha_Page_02_Image_0001

״ההתחלה של הפרויקט נבעה מתוך ההתעניינות המתמשכת שלנו ביריעות פח״, הם מספרים. ״רצינו להתעסק עם יריעות באופן שעוד לא עשינו, ומצאנו עניין ברעיון של שלד/קונסטרוקציה חיצוני ונראה לעין. מתוך כך הגענו מהר מאד לעבודות של אלכסנדר קלדר, שבתור שני ילידי ירושלים, הכרנו טוב מרחבי העיר…

״בהתחלה חשבנו על כיסא, אבל לאורך המודלים השונים הייתה לנו בעיה שכל ההתרחשות המעניינת התרחשה מתחת למושב או מאחורי המשענת (הרי על כיסא צריך לשבת והמשענת והמושב צריכים להיות חלקים)״.

ומאיפה הגיעה ההבנה שזה צריך להיות שולחן?

״בתקופה של פיתוח הפרויקט היינו נוסעים כל בוקר לסטודיו ביחד, וכל בוקר היינו בפקק שעבר ברחוב שהיו בו פסלי רחוב מצחיקים של כל מיני יצורים.התחלנו לקבל המון השראה מהפסלים האלו, והיינו אומרים משפטים כמו, ׳וואי, אנחנו חייבים לשלב את הפרט הזה של הזנב בפרויקט…׳. ואז, באחד הבקרים האלו, בעודנו תקועים בפקק, התחלנו לעשות סקיצות, ופתאום הבנו שאנחנו צריכים לעשות שולחנות! כך יתאפשר לנו להביא את כל היופי הזה של הקונסטרוקציה אל החלק העליון, והיא תוכל לשמש גם לצרכים פונקציונליים כמו שוליים לשולחן, חלוקה פנימית וכדומה.

״באותו יום הגענו לסטודיו ותוך שלוש שעות הרמנו מודל ראשון מברזל וריתוכים גסים. הוא היה נורא מכוער אבל ידענו שזה הכיוון של הפרויקט… מפה התחיל הפיתוח הצורני במודלים וסקיצות, אבל הפרויקט כבר פוצח, ולמרות שהייתה די הרבה עבודת עיצוב, השלב הזה היה די זורם וקולח.

המודל הראשון

המודל הראשון

״בנוסף, באותה התקופה הספר האהוב על ביתנו מאיה בת השנתיים וחצי, היה ׳חתול גדול, חתול קטן׳ (של אמי רובינגר), ועל החתול ההפוך היא הייתה אומרת שהוא ׳הפוכה׳ 🙂 אנחנו נורא אהבנו את השיבוש הזה והשתמשנו בזה כל הזמן בבית, ומהרגע שעשינו את המודל הראשון של השולחן, היה ברור שזה השם של הפרוייקט״.

מה אתם יכולים לספר על תהליך העיצוב, היצור, הסקיצות שבדרך וכן הלאה

״בגלל שיש קושי מאד גדול לעבוד עם בעלי מקצוע בארץ, וגם בגלל שאנחנו freak controls, היה לנו ברור שאת הייצור נעשה לבד. רוני נעים, גורו המתכת שלנו, נתן לנו הדרכה בתכנון של התבניות, עשינו tutorials של ריתוך ב-you tube, ויצאנו לדרך. אנחנו אוהבים להיות קרובים לתהליך הייצור ולהבין איפה הבעיות ונקודות התורפה של הפרויקט.

״היה לנו מאד חשוב  שיהיו שני צדדים למוצר, הצד של הקונסטרוקציה, והצד החלק. אף על פי שהצד החלק הוא החלק התחתון של השולחן, ולא רואים אותו מנקודת מבט רגילה, עשינו מאמצים גדולים על מנת לשמור שהוא יהיה חלק לגמרי.

״מבחינת צבעוניות רצינו להשתמש בצבעים הראשוניים של קלדר, אבל המצבעות בארץ מחזיקות מגוון מצומצם של צבעים עשירים (בניגוד לבז'ים והאפורים הפופולריים), כך שצבע תמיד בעיה פה. אבל אחרי פשפוש בקטלוגים של אחת המצבעות מצאנו את הכתום היפה הזה, ובנוסף לשחור וללבן (שני צבעים שאנחנו מאד אוהבים), עשינו כמה שולחנות כתומים״.

Hafucha_Page_03_Image_0001 Hafucha_Page_08_Image_0001 Hafucha_Page_17_Image_0001 Hafucha_Page_21_Image_0001

איפה עובר מבחינתכם הגבול בין קטע מגניב לבין משהו פונקציונלי שצריך לתפקד לאורך זמן?

״הפרויקט הזה התחיל באופן מוצהר כהתעניינות נקייה שלנו, בלי יותר מידי התחשבות בפונקציונליות/ייצור. לקחנו באופן מודע את החופש ללכת לאיבוד גם במחיר של הגעה לאזורים שפחות קשורים לעיצוב, אבל בסופו של דבר החופש הזה הביא אותנו למציאת קונפיגורציית שולחן חדשה, עם ערכים פונקציונליים.

״בגרסאות של השולחן העגול והמרובע הקונסטרוקציה משמשת כשוליים לשלוחן, ומונעת מדברים ליפול/להישפך. זה ערך פונקציונלי מאד אהוב היום בעולם הריהוט. ומעבר לעבודה שה-x עושה סוג של חלוקה לטריטוריות, הוא גם נותן פיתרון לשולחן שאתה לא רוצה שיישבו עליו.

״כשנפגשנו עם אקרט מייס, הארט דירקטור של ויטרה, במילאנו האחרון, הוא אמר שיש להם את הבעיה הזו עם הרבה שולחנות שלהם, כדוגמת השולחן הקטן של נגוצ׳י (ה-Prismatic Table) שאנשים חושבים שהוא שרפרף ומתיישבים עליו, על אף שהוא לא חזק מספיק, וזה יוצר להם בעיות. כך שהחופש לחפש, וההתרחקות הזמנית מחיפוש אחר פונקציה, לפעמים יכולה לאפשר את החופש המחשבתי לגלות דברים חדשים״.

Hafucha_Page_05_Image_0001 Hafucha_Page_14_Image_0001