לא נעלמים למונית שנייה אחרי שהדוגמנית האחרונה נמוגה אל מאחורי הקלעים


0

תגובות


בשבוע שעבר השיקה קסטרו את קולקציית סתיו 2015 בקונספט יוצא דופן ושונה מתצוגות האופנה שהקהל מורגל אליהן בימים שבשגרה. בתוך מבנה אדריכלי הופיעו הדוגמניות והדוגמנים לעיני הקהל, וחשפו את הקולקצייה לעיני המוזמנים. מיד לאחר מכן הוגשו לאורחים מנות תואמות שנוצרו בהשראת קולקציית האופנה: קוקטייל בהשראת גווני הקולקציה ״נקטף״ על ידי האורחים מבין ענפי עץ עם ענני קרמל-קינמון מתוק; בהשראת מגמת הפרנזים עוצבו מנות פסטה שנתלו על גבי מתקנים מיוחדים שהתבשלו על השולחנות, והדפסים מתוך הקולקציה זכו לעיבוד גרפי מוחשי דרך תערובות תבלינים.

האחראי על הקונספט יוצא הדופן הוא אייל דה ליאו, היועץ הקריאייטיבי של האירוע. דה ליאו – ששיתף פעולה עם מוטי רייף, שהיה אמון על ההפק, הבימוי והניהול האמנותי, ועם עידו גרעיני מסטודיו אפטיט, שהיה אחראי על הקונספט הקולינרי – מספר למה לשנות קונספט שלכאורה עובד בכל העולם כל כך הרבה שנים, מה עמד מאחורי המהלך, ואיזה משקל היה לאלמנט ההפתעה על הביקורת שנשמעה על המהלך.

DSC_8355 8299

Yuval:

הי איל. או ליתר דיוק – הי אייל! נכון? שני יודים?

Eyal:

הי יובל, כן, תודה, פרגן לי בי׳ נוספת

Yuval:

בהחלט. מה שלומך?

Eyal:

הכל מצויין, יום שישי איזה כיף. ואתה? נשאר לך עוד שפרונגלי?

Yuval:

לצערי לא. חזרתי לפני שלושה ימים מציריך וזה נראה לי כאילו זה היה לפני שנה בערך. או כמו שאני אומר לאחרונה, גיליתי באופן לא מפתיע ששבוע האיור לא קורה מעצמו…

Eyal:

אולי הגיע הזמן לפתוח לו שלוחה בציריך. אפשר לשים מוזיקה פה בצ׳אט? מאד שקט פה

Yuval:

איפה חותמים???

ומוזיקה – אתה מוזמן… בכל אופן, בזמן שאני הייתי בציריך אתה היית עסוק בתצוגת האופנה של קסטרו שמעוררת הדים בזירה המקומית. אז חמישה ימים אחרי – איך אתה מסכם את החוויה?

Eyal:

מסכם כהצלחה גדולה (וזאת המוזיקה). היה לי העונג לעבוד עם לקוח כמו קסטרו שהיה מוכן להעז, לשנות, להוביל מהלך שאת תוצאותיו אני מניח נראה בשנים הבאות אם משהו פה ישתנה. מצד אחד קסטרו והצוות המובחר שלהם – מצד שני מוטי רייף על כל מה שזה משתמע = דרים טים.

Yuval:

אז בוא נתחיל רגע מהסוף – או אולי מההתחלה: למה לשנות קונספט שלכאורה עובד בכל העולם? ושלא תבין – אני הכי בעד לבחון קונספטים ולנסות דברים אחרים. יש את הדבר הזה שנקרא תצוגת אופנה אז למה לנסות להתחכם?

Eyal:

פפפ שאלה ארוכה, שאלה גדולה ואני אנסה לענות עליה…

Yuval:

קדימה

Eyal:

תצוגת אופנה לא תמיד הייתה הליכה על מסלול, ההיסטוריה של האופנה מלאה בצורות שונות ומשונות של הצגת קולקציה עונתית של מעצב או של מותג: מהסלונים של החברה הגבוהה, דרך דיור ואחריו סאן לורן, שהאירועים האינטימיים והנחשקים שלהם היו חלק מהבאזז לחשיפת גאונותם, שנות השמונים/תשעים של האוונגרד הבלגי (שממנו למדתי על התעשייה יותר מכל דבר אחר), ועוד חברות ומותגים פורצי דרך שמחפשים דרכים שונות להצגה.

אנחנו חיים בעידן שבו הגבולות מטושטשים, עידן מולטי דיסציפלנרי, ותצוגת אופנה – גם הבסיסית ביותר – היא ללא ספק סוג של פרפורמנס, המשלב כמה ז׳אנרים אמנותיים

Yuval:

אז ספר רגע על התהליך. היה בריף מקסטרו? אתה פנית אליהם עם רעיון? חשיבה משותפת?

Eyal:

הם פנו אלי – מתוך היכרות מוקדמת ושיתופי פעולה קודמים בתחום הדיגיטל וגם במסגרת הקודמת שלי (מוזיאון העיצוב חולון). הם הרגישו צורך בשינוי, במהלך שירענן את הצורה הקבועה, הידועה, ויש לומר היקרה של תצוגות אופנה.

הבסיס שעמד מאחורי הקונספט שלי היה א. לעצור שנייה ולהתמקד בקהל שמגיע לתצוגות, מ-1,200 מוזמנים להוריד ל-300. זה לא פשוט אבל הרעיון היה ליצור אירוע אינטימי, קהילתי, כמעט משפחתי – כי קסטרו היא באמת חברה משפחתית. ליצור מצד אחד פרזנטציה של הקולקציה ומצד שני אירוע שמשלב חוויה תרבותית כלשהי שכל האורחים חווים ביחד ולא נעלמים למונית שניה אחרי שהדוגמנית האחרונה נמוגה אל מאחורי הקלעים. לספק אירוע עם תוכן איכותי שגם יתחבר לקולקציה, גם לערכי המותג וגם יתן לאנשים חוויה אחרת.

ב. למצוא את התוכן הנכון… יש כל כך הרבה דוגמאות של מותגי אופנה שקצת מאסו בקט-ווק הקלאסי, שלא חלילה הולך להעלם מהעולם, אבל היכולת ליצור חוויה אמנותית/תרבותית רק מרחיבה את עולם הערכים של המותג. תאטרון, מחול, קולנוע, ציור, קולינריה, מוזיקה כמובן – יש המון חיבורים טבעיים שיכולים רק לחזק את המותג ואת הקולקציה. מספיק לראות מה אופנינג סרמוני עשו בקיץ שעבר (הצגת תאטרון עם ספייק ג׳ונס), האירועים שאלכסנדר מקווין היה עושה, החיבורים של דריס ואן נוטן, ברנהארד ווילהם, ראף סימונס, קנזו ואחרים

Yuval:

אז את עניין האירוע האינטימי, קהילתי, משפחתי, אני לגמרי יכול להבין. אבל שנייה לפני שאני ממשיך לשאול על העניין של הקונספט, תגיד כמה מילים על החיבור לעולם האוכל ולעידו גרעיני

הבסיס שעמד מאחורי הקונספט היה ליצור אירוע אינטימי, קהילתי, כמעט משפחתי – כי קסטרו היא באמת חברה משפחתית. ליצור מצד אחד פרזנטציה של הקולקציה ומצד שני אירוע שמשלב חוויה תרבותית כלשהי שכל האורחים חווים ביחד ולא נעלמים למונית שניה אחרי שהדוגמנית האחרונה נמוגה אל מאחורי הקלעים

קסטרו השקת הסתיו שף עידו גרעיני לסטודיו אפטיט צילום דניאל לילה _18

השקת קולקציית הסתיו של קסטרו. ידו גרעיני לסטודיו אפטיט. צילומים: דניאל לילה

קסטרו השקת הסתיו שף עידו גרעיני לסטודיו אפטיט צילום דניאל לילה _23

קסטרו השקת הסתיו שף עידו גרעיני לסטודיו אפטיט צילום דניאל לילה _08 קסטרו השקת הסתיו שף עידו גרעיני לסטודיו אפטיט צילום דניאל לילה _02

Eyal:

עידו, כמו רבים מאיתנו כיום, קשה להגדיר אותו במדיוק – מעצב תעשייתי, פוד דיזיינר, יוצר חוויות קולינריות – כל התשובות נכונות. הרעיון המקורי היה באמת ליצור אירוע חברתי. הוצעו כמה רעיונות לתוכן ונבחר התחום הקולינרי ועידו גרעיני.

ממקום מושבו שבהולנד עידו יוצר חוויות קולינריות למותגים גדולים בתחום העיצוב והלייפסטייל, ושמחתי שהוא נענה לקריאה ליצר חוויה קולינרית הקשורה לאופנה. חיברנו אותו למעצבים של קסטרו, הוא נפגש איתם מספר פעמים, ביחד הם בחרו מספר תמות עיצוביות מרכזיות שיוצגו בקולקציה ותרגם אותן למנות. אבל מעבר לאיכות האסתטית של המנות ולזיקה שלהן לקולקציה – הוא יוצר גם חוויה אינטראקטיבית משותפת. לא כל אחד ברבע עוף שלו – אלא יצירת דינמיקה חברתית בין האורחים (והרבה יין שאף פעם לא מזיק)

Yuval:

יפה. אז עכשיו לשלב השאלה המכשילה: קראת את מה שכתבתי על תצוגת האופנה של שנקר שהייתה בחודש שעבר, ואחד הדברים שתפסו אותי היה הדברים של לאה פרץ שאמרה שזה לא אותו דבר להראות את הבגד על דוגמן שעומד, לבין הדרך שבה הוא הולך על המסלול, מה שמאפשר לראות איך הבגד מתנהג על הגוף.

אז השאלה שלי בעצם היא איך אפשר להתרשם מהבגד שהוא גם קצת רחוק וגם פחות בתנועה. או מה אפשר להבין ככה על הבגד? האם הוא לא נדחק קצת החוצה בכזה פורמט?

קסטרו השקת סתיו 2015 צילום נטלי זריקר _123

השקת קולקציית סתיו 2015 של קסטרו. צילום: נטלי זריקר

קסטרו השקת סתיו 2015 צילום נטלי זריקר _099

Eyal:

זה כמובן נכון מה שלאה אומרת. אבל אם את יושבת אי שם בשורה 13 בקצה ורואה מרחוק את הבגד מתנפנף על הגוף הצועד, זה שונה אם את באירוע אינטימי ללא היררכיות (זאת אומרת no front rows) וכל בגדי הקולקציה מוצגים בפניך בחוויה שהיא לא פחות חזקה ומרשימה ממסלול. יש יתרונות וחסרונות לכל צורה. הפתרון של מוטי רייף ופרופסור דודו מזח, שיצרו את האינטסליישן של הקיר עם הווילונות, היה מדויק, יפה וחדשני. תוסיף לזה סאונדטרק דרמטי וקולנועי – מדובר בחוויה חדשה שבעיניי היתה מאד מרגשת.

Yuval:

אז עוד שאלה: מי שהגיע לתצוגה של קסטרו לא ידע שזה הקונספט. נכון? לא אמרתם תצוגה אינטימית סביב שולחנות, אלא אנשים חשבו שהם באים לעוד תצוגה. נכון? אני צודק?

Eyal:

נכון. בהחלט היה גם אלמנט ההפתעה. כל האורחים קיבלו באופן אישי, באמצעות שליח, קופסה שחורה מסתורית (שולח תמונה בווטסאפ) ובתוכה fashion cookie (כמו פורצ׳ן קוקי רק שחור…) ובתוכו הייתה ההזמנה. והיו בה גם רמזים לנושא הקולינרי, אבל ההפתעה של האורחים לעבור דרך האינסטליישן לחלל שבו ערוכים תשעה שולחנות ל-350 איש, הייתה גדולה

Yuval:

אז אני תוהה עם חלק מהביקורת שנשמעה על הקונספט נבעה מזה שאנשים חשבו שהם הולכים לראות משהו אחד וקיבלו משהו אחר, שהם לא רגילים אליו. כמי שעוסק בעשור האחרון בתיווך של תרבות (נקרא לזה לרגע ככה) לקהל הרחב, בעיקר בכתיבה (אבל לא רק), גיליתי לא פעם שאם לא מסבירים לאנשים מה זה הדבר הזה ומה הולך להיות קשה להם לקבל אותו.

לא שיש לי פיתרון, אני לא חושב שהייתם צריכים להגיד מה בדיוק הולך לקרות, אבל זו מחשבה שעולה לי לא פעם בעקבות בדיקות של פורמטים וקונספטים, אם זה בתערוכות בוגרים או בתצוגות אופנה…

Eyal:

ביקורות תמיד יהיו… אבל אני חושב שפה המקום דווקא לפרגן לקסטרו, שעשו מהלך חריג ונועז, ולא פחדו ללכת איתו עד הסוף. היו המון חששות כמובן, אבל בסוף כולם נשארו לחוויה הקולינרית, שאגב נחתמה בדוגמנים לבושים בבגדי הקולקציה הולכים בין השולחנות (עם אפשרות לבחון איך ״הבגד מתנהג על הגוף״) – וכולם אכלו, שתו, נהנו, קיטרו, קשקשו, ריכלו – והתארחו לערב חוויתי ומהנה

Yuval:

פתאום אני קולט שאני מוצא את עצמי מפרגן לקסטרו פעמיים בשבוע אחד, גם על פרויקט T-Art עם מוזיאון תל אביב וגם על התצוגה… אבל כשמגיע, מגיע. זה גם מעניין שלפעמים דווקא החברות הגדולות, המסחריות, המיינסטרימיות – אפשר למצוא אצלהן את הדברים הכי מעניינים. ברור שזה גם עניין של כסף אבל לא רק.

תגיד, יש עוד משהו שצריך להגיד על זה ולא אמרנו?

Eyal:

כמו שאומר המשורר, הכל סופר ונשמר, תוייק ודווח

Yuval:

לגמרי. אולי תגיד לקראת סיום מה אתה עושה מאז שעזבת את המדיטק ומוזיאון העיצוב ולמה אנחנו עוד יכולים לצפות?

Eyal:

אני עובד כיועץ עם לא מעט חברות, ארגונים ואנשים פרטיים – ביצירת קונספטים המשלבים את העולם התרבותי שממנו אני בא עם העולם המסחרי. ״תוכן תוכן תרדוף״, אמר פעם האדמור מאוטנר, ואין לי ספק שהיום יש צורך לתוכן – איכותי, עכשווי ומקורי – שיכול למשוך קהלים רחבים

Yuval:

אוקיי… ניאזר בסבלנות עד הפעם הבאה

Eyal:

בהחלט. בהצלחה בשבוע האיור!!!

Yuval:

תודה!