בנקסי הוא בסך הכל בן אדם רגיל שצובט למציאות מדי פעם בתחת


3

תגובות


לפני כמה חודשים קיבלה האמנית נטע הררי מיילים מוזרים מבנקסי. באותה תקופה פרצו לה לחשבון הפייסבוק, ולכן היא חשבה להתעלם מהם, אבל למרבה המזל היא התייעצה עם חברה. בשבוע שעבר נכחה הררי בהקמה של אירוע האמנות המדובר ביותר של השנה, דיסמלנד – הגרסה האישית של בנקסי לדיסנילנד – שם היא מציגה שני ציורים שמתעדים את הפינוי במאחז עמונה מ-2006

11896186_10205653196743903_5396443036798987704_n

Yuval:

הי נטע, בוקר טוב. מה שלומך?

Neta:

אההה… בסדר, טוב… כשחיכיתי לך, ישבתי ככה סגורה בחדר, ושאלתי את עצמי בפעם הראשונה אחרי הרבה ימים, את השאלה הזו: איך אני מרגישה?

Yuval:

אפשר לשאול כמה זה הרבה ימים?

Neta:

מה? שלא ישבתי בשקט עם עצמי ושאלתי מה שלומי?

Yuval:

כן…

Neta:

וואוו, סיבכת אותי. אני מנסה לחזור אחורה בזמן ויוצא לי שאני מפליגה ומפליגה ולא מצליחה לעצור. הייתה לי שנה מאד מאד אינטנסיבית, ולקראת הסיום שלה באו שני אירועים דרמטים שטילטלו אותי למקומות חדשים נוספים

Yuval:

ודיסמלנד הוא אחד מהם?

Neta:

ברור

11898845_10205653620994509_232865720678606124_n

11870890_10205653635794879_5466748807473062470_n 11873453_10205654708581698_195971759404875406_n

Yuval:

אז בואי נתחיל מהתחלה: יום אחד את מקבלת מייל מבנקסי. או ממישהו מטעמו. איך את יודעת שזה אמיתי בכלל?

Neta:

לפני משהו כמו חודשיים, שלושה, התחלתי לקבל מיילים באנגלית עם מילים לא מוכרות כמו pestcontrol, ואמנם הופיע בהם המילה banksy אבל לא קישרתי לאמן. פשוט התעלמתי מהם, כי באותה תקופה פרצו לי לחשבון הפייסבוק וחשבתי שזה גם קשור…

אז התעלמתי מהם, והם המשיכו וניסו לחפש אותי, ואז פשוט עניתי בחשדנות: כן, במה אני יכולה לעזור לכם?

Yuval:

קטעים

Neta:

יותר מזה, שלחתי אס.אמ.אס לליאור חברה שלי, שהיא נורא ״בעניינים״ ויש לה חדוות אקשנים, לעומתי שאני נוטה להתנתק ולהתבודד, ושאלתי אותה: תגידי, את יודעת משהו על האמן בנקסי, מעבר לזה שהוא מצייר גרפיטי ברחובות? כי הוא מחפש אותי…

והיא ישר התקשרה אלי צווחת לי בטלפון: ממהההההה? את משוגעתתת? ושלחה אותי לראות את הסרטים שהוא עשה, ואז הבנתי את היקף הפעילות הבינלאומית שלו, ושיש מצב שזה אמיתי

Yuval:

כן, אני מכיר את הסרטים. ומזל שיש לך חברות כמוה…

Neta:

אתה לא מבין עד כמה מזל יש לי… היא באמת חברה מדהימה. היא גם באה איתי לשם להקמה.

בקיצור, לאחר מכן הגיע מייל מהולי קאשינג, המנהלת האישית שלו, ומי שהפיקה את exit through the gift shop, ובו היא פירטה מי היא, ובמה מדובר בדיוק, וזה כבר התחיל להשמע רציני. היא וידאה שזו אני ושאלה אם אסכים לשתף פעולה בפרויקט סודי ולשמור על סודיות

Yuval:

אני מניח שישר אמרת כן

Neta:

ברור. מהרגע שהסכמתי התכתבנו, אני ובנקסי באמצעות הולי

Yuval:

מה היא סיפרה לך על הפרויקט במייל? עד כמה היא פירטה?

Neta:

בנקסי כתב לי, באמצעותה (היא שלחה צילומי מסך שלו או דרך המייל שלה) שהוא מארגן תערוכה בקיץ במקום מאד יוצא דופן, שישתתפו בה יותר מ-40 אמנים ויהיו בה אמנות, קולנוע, מוסיקה, אקטיביזם ובר. זה הולך להיות pretty nuts, הוא כתב, ושהוא ישמח אם אשקול להיות חלק מזה! וגם במייל שאחריו, שחזרתי להולי, הוא המשיך שהוא שמח שאני שוקלת את העניין 🙂

תקשיב, אחרי כל האירוע הזה הוא נראה לי אחלה בן אדם. הוא היה נורא צנוע ועדין, וכל הזמן רק החמיא לי על העבודות ועל זה שאני מוכנה להשתתף במה שהוא כינה ״חלום חייו״

Yuval:

אז פה צריכה להופיע שאלת המיליון דולר: פגשת אותו? ולא שאני חושב שתגידי לי אם כן…

Neta:

תראה, גם אם פגשתי אותו, אני לא יודעת להגיד לך בדיוק מי הוא היה. ביום של ההקמה הייתי בקשר אישי מאד עם מספר נשים מצוות ההפקה שלו, הן קוראות לו He. אני יודעת שהוא היה במתחם כל הזמן, הוא ישב באולם גבוה שממנו נכנסו ויצאו כל המעגל הקרוב. אבל הוא היה מאד נוכח, כי נגיד אחת הנשים הראו לי שהוא התעקש להכניס את ציור הסוסים שלי בפירסום הראשון שיצא, והיא הייתה מאד נרגשת להראות לי את זה.

בערב הפתיחה ישבנו להתחמם מסביב למדורה כמו של הומלסים באמצע המתחם, והתיישבה לידנו אשה מתוקה שחשבה שעברית היא שפה נורא סקסית, והסתבר שהיא חברה של בנקסי מבית הספר היסודי ושבעלה הקים את המקום. ושהם חבורה מהיסודי שעובדים איתו ושומרים עליו והיא אמרה: הוא בן אדם רגיל שצובט למציאות מדי פעם בתחת…

Yuval:

מגניב. אז נמשיך עם העבודות שלך. מה את יכולה לספר על העבודות שהוא בחר, והאם הוא הסביר למה דווקא הן

הדימויים לקוחים מתוך צילומי עיתונות של המאבק האלים בפינוי מאחז אמונה ב-2006. הסצינה הפוליטית הזו אפשרה לי לדבר על יחסים אינטימיים כי האלימות בה הופעלה על הגוף: האלות, המכות, המאבק הפיזי, ההתבצרות. עניין אותי המחיר של אובדן הזהות ואובדן האנושיות ששני הצדדים שילמו באירוע של חורבן הבית

nettah70

Riding Burning Horses

nettah71

I Had an Animal In Me

Neta:

שאלתי אותו איך הוא הגיע אלי, עניין אותי, והוא אמר שהוא חיפש משהו בבלוג קטן ונתקל בעבודה שלי וזה הסיט אותו ממה שהוא חיפש. שהוא חושב שהם ציורים נהדרים – A model of hope to paint, I think. הוא ביקש שניים מסוימים, אמר שהם ייתלו ליד עוד ״unrest paintings״. כשהגעתי לתערוכה הבנתי את החיבור שלו אליהם

Yuval:

ספרי קצת על הציורים, מתי הם נוצרו, למה, מה קורה בהם

Neta:

הם חלק מגוף עבודות שנקרא מכשפה שנגמרו לה הסוסים (כותרת שיר של רחל חלפי), שהוצג בתערוכת היחיד האחרונה שלי בגלריה עינגע. זו הייתה תערוכה שעסקה באלימות בתוך הבית, ביחסי קורבן מקרבן, דרך אירוע לאומי ועד הזירה האינטימית.

הדימויים של רוב הציורים המרכזיים בתערוכה לקוחים מתוך צילומי עיתונות של המאבק האלים בפינוי מאחז אמונה ב-2006. הסצינה הפוליטית הזו אפשרה לי לדבר על יחסים אינטימיים כי האלימות בה הופעלה על הגוף: האלות, המכות, המאבק הפיזי, ההתבצרות. עניין אותי המחיר של אובדן הזהות ואובדן האנושיות ששני הצדדים שילמו באירוע של חורבן הבית.

החלקים הלבנים בציור, שקורעים את הציור וגם משהים את הקטסטרופה, מאפשרים לחדור במבט מתחת לשכבה החיצונית של הסיפור ולהגיע אל השכבה שמתחת, אל טבורו של האירוע, אל המקום האמיתי שבו נמצאת הטראומה. זו הלאומית וזו האישית שלי

11169063_10205653644235090_7800990291071485435_n 11889564_10205653203504072_6946254118328643963_n 11934969_10205653620074486_1902465696390500124_n

Yuval:

אז אחרי שביקרת בדיסמלנד – איך את רואה את החיבור בין העבודות שלך לבין כל מה שקורה שם?

Neta:

אני חושבת, שיש בי משהו שמבקש לא לטשטש את האמת. שמבקש לראות את המציאות כפי שהיא. עם כל הכוחות הקורעים והסותרים שבה, וגם התשוקתיים וכוחות החיים שמאפשרים אותה. וגם אני שומרת בעבודות שלי וגם בחיים האישיים על להחזיק את שני הקצוות של המציאות יחד, לא לוותר על שום קצה, ומנסה מאד להישמר לא למעוד לאף אחד מהקצוות (אם כי זה בלתי נמנע כנראה).

הציור שלי הוא ״יפה״, אסתטי, מפתה וגם אלים, קשה ומספר סיפור של טראומה וכאב. גם התערוכה של בנקסי, לדעתי, מנסה להגיד את האמת: שהאסון הוא לא בפתח, אלא הוא בתוך המציאות עצמה. שכוחות ההרס הם גם כוחות היצירה והחיים.

האסון הוא לא בפתח, אלא הוא בתוך המציאות עצמה

Yuval:

אז בואי תספרי קצת איך שם? כי זה באמת מסקרן אותי. טסתן לאנגליה, הגעתן, נכנסתן, ו…

Neta:

אותי הטיסו מיוון בכלל, הייתי עם המשפחה על אי, שאין בו כלום מכלום ממש: שמיים, מים, ים ואדמה. עד יומיים לפני הטיסה אפילו לא ידעתי לאן בדיוק אני טסה, והאמת שזה די הלחיץ אותי… אבל  הבחורה שהיתה אחראית על הטיסות הודיעה לי את זה מראש.

ואז הגיע המייל שסידר לי את התמונה, ורק שם הבנתי שזה באמת אמיתי. טסתי, אספה אותי מונית למלון, בדרך כבר ראינו אורות ממתחם טרופיקאנה, והנהג שהיה מקסים סיפר שאו שזו הפקה הוליוודית או שזה משהו של בנקסי, כי יש שמועה שהולי קאשינג נראתה שם. ולא ישנתי בגלל השחפים המוטרפים שצווחים כל הלילה וזהו, קמתי בבוקר, היה יום שלם של עיתונאים שחולק קודם לעיתונאים מקומיים (הוא נתן בלעדיות לעיתון המקומי) אחר כך באו הבלוגרים ובסוף העיתונות הארצית והזרה. בשמיים כל הזמן מסוקים ומחוץ למתחם מלא רשתות טלויזיה.

ביום הזה כל הזמן עבדו בטירוף, בנו, הזיזו, פירקו עד הרגע האחרון. כולם הכירו את כולם בשמות, זה היה יום קסום של ״אחרי הקלעים״ של הפקה מהפנטת בגודל ובעוצמות שלה. אני הכי מתחברת לאחרי הקלעים של אמנות, זה הדבר הכי מרגש בעיני, לראות אנשים בתהליכי העבודה שלהם

Yuval:

וואוו

הציור שלי הוא ״יפה״, אסתטי, מפתה וגם אלים, קשה ומספר סיפור של טראומה וכאב. גם התערוכה של בנקסי, לדעתי, מנסה להגיד את האמת: שהאסון הוא לא בפתח, אלא הוא בתוך המציאות עצמה. שכוחות ההרס הם גם כוחות היצירה והחיים

11899905_10205653625234615_6247803685067229702_n 11870696_10205653635274866_2757582650957000580_n 11953191_10205653662395544_3312331653738135521_n 11903838_10205653661155513_3850832440472149262_n 11870707_10205653633554823_1090112712612708994_n 11947436_10205653617874431_8435819103315402654_n

Neta:

למחרת הייתה הפתיחה. ערב הפתיחה היה אחד האירועים הכי מחשמלים שחוויתי: אנשים התמסרו לאמנות בצורה טוטאלית. שמחו, רקדו, שרו. היו הופעות, חולק אלכוהול חינם. כל שעה עגולה עברו מתופפים רעולי פנים, שהחברה של בנקסי סיפרה לי שאלה האנשים שמשלהבים את הפגנות העובדים באנגליה ומחממים אותם – התזמורת הלא רשמית של הפגנות איגודי העובדים הבריטים. אף אחד לא רצה ללכת, ממש גירשו אותנו משם.

מדורה באמצע של הומלסים, זיקוקי דינור. אני פשוט הייתי ב-high, אנשים גירדו את הקירות ולקחו כל מה שאפשר. למזלי ליאור הבינה את פוטנציאל הנדוניה לבנות וקנתה לי הדפס חתום מתוך מהדורה בת 150 עותקים של הסמיילי המפורק של בנקסי…

Yuval:

כל אחד צריך איזו כרישת נדל״ן ברגע האמת

Neta:

חחח… לגמרי.

תשמע, רק למחרת כשנסעתי במונית לרכבת ללונדון וראיתי את גדרות הבטיחות לאורך כל הטיילת ואת עשרות האנשים שישנים שם עם שקי שינה – התחלתי להבין איפה אני נמצאת. ביום הראשון קרס להם אתר הכרטיסים בגלל 7 מיליון בקשות… אני פשוט קיבלתי מתנה, להציץ לקן נמלים אחר, לסיפור חיים מקביל לזה שלי, לחבורת אנשים מקסימים ומקצוענים

Yuval:

אז בואי נדבר על המהות, אפרופו מה שסיפרת על החברה מבית הספר שאמרה שבנקסי הוא פשוט בן אדם רגיל שצובט למציאות מדי פעם בתחת… הפעם זו חתיכת צביטה (!)

ואני תוהה איפה הפער בין האמנות ל-show, בין הביקורת להתמסחרות, בין החתרנות לממסד. ואולי השאלה היא מה מכל זה הוא גימיק תקשורתי, והאם גימיק כזה יכול באמת להעביר מסר חתרני ברמה כזו או אחרת

אנחנו מצטערים ילדים, על החוסר במשרות מכבדות, מצטערים על חוסר הצדק הגלובלי, וגם על קיומו של ערוץ 5 בטלויזיה… אנחנו צועדים מתוך שינה אל עבר אסון אקלימי

11951839_10205653626274641_1721837944465148367_n 11870699_10205653654475346_4848652028212125432_n  11870752_10205655326117136_4902493263401767575_n 11094357_10205653737677426_4571679852997429276_n 11903815_10205653621834530_871156172079119923_n 11949451_10205653633994834_5314417647729598554_n

Neta:

תשמע, אני חושבת שיש פה כמה רמות של משמעות לעבודה שלו.

אחת אישית, מול עצמו כילד, שמגיע לנפוש עם ההורים שלו בעיירת חוף שקטה וציורית שכל פועלי הנמל של בריסטול מגיעים אליה, רק שאין בה… ים. ומהבחינה הזו זה מקום מאד הזוי. ויש את בנקסי המבוגר, המיליונר, המצליחן, שעבר שם וראה שהאתר שמשמר את זכרון הילדות התמימים שלו, מיועד להריסה – הוא נחלץ להציל את הילד שבו משכחה.

הדבר השני הוא בקשה להתפכחות, להתעוררות, להתריע בפני אסון, ביקורת חברתית על החברה שלנו, הכסף, הגלובליות, האמריקאיות והאסקפיזם. הוא כתב נורא יפה ב״קטלוג״ שלצערו כדאי להעביר לילדים ש״אנחנו מצטערים ילדים, על החוסר במשרות מכבדות, מצטערים על חוסר הצדק הגלובלי, וגם על קיומו של ערוץ 5 בטלויזיה… אנחנו צועדים מתוך שינה אל עבר אסון אקלימי״.

ודבר שלישי זה שהוא הטעין בעיניי את הפופ-ארט באקטיביזם פוליטי-חברתי. אני באמת מאמינה שהוא מחובר לזה ושהוא לא איזו פייה טובה שמפוררת אבק פאונדים מהשמים לאנשים הקטנים על הקרקע. ביומיים שהיינו שם סיפרו לנו בעלי מסעדות ונהגי מוניות מלא סיפורים על ציורים שהוא צייר באיזה לילה למוסדות לנוער בסיכון ובית יתומים שעמדו בפני סגירה, והם מכרו אותו, ובכך נמנעה סגירתם. גם פה הוא השתמש בכוח שלו ובכסף שלו כדי באמת לתת במה למוקדים של אקטיביזם עולמי

Yuval:

אבל זה תמיד מעורר שאלה, האם בן אדם כל כך מפורסם, וכנראה מאד עשיר, יכול להעביר ביקורת כזאת על העולם. לא שיש לי תשובה, אגב

Neta:

למה לא בעצם? תראה, צרות של עשירים זה באמת צרות קשות…

אני חושבת שזה שאין לו פנים ולא יודעים מי הוא, מאפשר לו את זה. הוא מונע מעצמו לההפך לצלמית. מה שהוא יצר בדיסמלנד נראה ומרגיש מאד מחובר לשכבות קיום עלובות, מזוהמות, וכואבות, וגם – מחובר לגבהים של זוהר מלוקק ומגלומני. אני חושבת שזה לא פשוט לשמור על קשר ומגע עם הקצוות האלה כשאתה מאד עשיר. אני מכירה כמה כאלה, ובוא נגיד שדרוש להם – וגם לי, דרך אגב – מאמץ לא פשוט כדי להיות אמפתיים אחד לעולמו של השני.

אבל זה אפשרי

בעיניי הוא הטעין את הפופ-ארט באקטיביזם פוליטי-חברתי. אני באמת מאמינה שהוא מחובר לזה ושהוא לא איזו פייה טובה שמפוררת אבק פאונדים מהשמים לאנשים הקטנים על הקרקע

11954740_10205653720797004_723574632676024809_n 11935584_10205653723797079_7878501697038174712_n 11896232_10205653725397119_2350169905343567299_n 11903835_10205653724197089_6699562728657411604_n 11953066_10205653722037035_1015662261731626191_n

Yuval:

את יכולה לספר אולי על עבודה או מיצב, אחד או שניים, שזכורים לך במיוחד מהביקור הקצר שלך שם? משהו שנחרט בזיכרונך?

Neta:

העבודה של סירות הפליטים, שמשיטים כדי לא לפגוע בגופות שצפות. עבודה מאד קשה. היא הופכת אותך שותף אקטיבי לטרגדיה ההמונית שמתרחשת עכשיו.

עבודה אחרת, שאהבתי מאד, של Caroline McCarthy, של העצים שהיא גזרה ממאות קופסאות אוכל תעשייתיות. איתה הזדהיתי מאד, בעיקר עם המאמץ הסיזיפי, העדין והעמלני, להצמיח משהו חי, גם אם קטן ושברירי, מתוך משהו שנראה מת. אני מרגישה שזה המאמץ שלי בחיים, באמנות וגם בעבודה הטיפולית שלי עם נוער בסיכון.

ולבנקסי היתה עבודה אחת מהממת, של שפן שבלע את הקוסם והוא זז כל הזמן. זה היה מאד מלחיץ בקונדסיות המפחידה ‎

11139396_10205653628714702_3644439375413804314_n 11895936_10205653735237365_8736167046424667913_n

Yuval:

טוב לא שזה היה קשה אבל ממש עשית לי חשק לנסוע לשם… ונתעלם לרגע מהעניין של להשיג כרטיסים. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Neta:

זה אולי לא יובן, כי זה לא קשור לראיון, אבל מבחינתי זה אחד הדברים הכי מדהימים שאני מרגישה בחודש האחרון: שהחיים מפתיעים, ושלדברים יש את קצב ההתקדמות שלהם, ושזו תחושה הזויה, אבל דווקא כשהרפיתי – קיבלתי את מה שרציתי הכי חזק

Yuval:

יפה!

11892241_10205654178688451_8464075969102892185_n

נטע הררי

11885349_10205654152247790_614539467371544915_n

  1. אחד

    המשפט האחרון כל כך נכון,
    כיף גדול לה על החוויה.

  2. קט

    מרגש.

Comments are closed.