משרדי Open. צילום: בועז לביא

בלי המגלשה של גוגל


1

תגובות


תגיות: 
open,
דן טרוים

בחודש שעבר זכו המשרדים של פירמת המיתוג Open בתחרות העיצוב הבינלאומית WIN, בקטגוריית עיצוב חללי עבודה. האדריכל דן טרוים, שהפך את החלל ממוסך של 600 מ״ר למקום שמעודד יצירתיות, מספר שאין בעיצוב שום גימיקים או ״מגניבות לשם מגניבות״; וכמו בתאילנדית החדשה בהר סיני, שגם על העיצוב שלה הוא אחראי, ״כשהכל ברור אז התחושות יוצאות מדויקות״

open6

Dan:

הי יובל

Yuval:

הי דן. מה שלומך?

Dan:

מצוין, תודה

Yuval:

יפה! אז קודם כל מזל טוב על הזכייה. מה זה הפרס הזה בדיוק?

Dan:

תודה

הפרס הוענק בקטגורית חללי עבודה, בתחרות העיצוב הבינלאומית של האתר הבריטי חדשות עולם העיצוב, על התכנון והעיצוב של חלל העבודה של OPEN. משתתפים בתחרות הזו המון משרדים מובילים כמו אוטובאן, שהם מבחינתי הכי הכי טובים בתחום עיצוב ותכנון חללים ורהיטים. בגללם נרשמתי: כלומר, אחרי שראיתי שהם בתחרות אז נרשמתי אליה

Yuval:

יפה. אז בוא נתחיל מהתחלה: מה היה הבריף שקיבלת מ-open?

Dan:

קודם כול זה האנגר של 600 מ״ר שהיה בעברו מוסך. הבריף היה מקום עבודה ל-50 אנשים, שחלקם מעצבים וחלקם אנשים טכניים, חללים פתוחים למעצבים ופרטיים לצוות הניהול והטכני. כמובן שהיה להם חשוב להעביר את רוח המשרד: עבודה יצירתית, משותפת, כיפית ואיכותית

open2

Yuval:

תסלח לי רגע אבל כמעט כל אחד בתחום יגיד שהוא רוצה עבודה יצירתית, משותפת, כיפית ואיכותית‎… איך מתקדמים מפה למשהו יחודי? זה החלל שמכתיב את התוצאה? האנשים? כל התשובות נכונות?

Dan:

הצרכים, האופי של החלל ורוח האנשים. לומדים איך הם עובדים וכמובן אילו פרויקטים יש להם. כלומר מי הלקוחות שלהם.

Yuval:

אז ספציפית ל- open: קיבלת בריף, דיברת עם האנשים, ואז מה?

Dan:

כן. קיבלתי בריף ופרוגרמה מורכבת. הפרוגרמה מחלקת את החלל; כלומר, מהפרוגרמה יצרנו את התכנון הראשוני ואת רעיון חלוקת החלל, את החלל הפתוח והיצירתי ואת הטכני שמסביב. אחרי שמסיימים את החלוקה אז ניגשים לכל אזור ומנסים ליצור בו את האופי שיתאים למי שנמצא בו.

כמובן שהכל צריך לדבר אחד עם השני. כלומר, כל אזור יתכתב עם זה שלידו. לדוגמה: מאזור הכניסה המבקרים בחלל יכולים לקבל רמזים על מה שקורה מאחור על ידי מבט חלקי שנגלה דרך הספריה העמוסה

Yuval:

אז אני רוצה לשאול אותך על כל עניין האופן-ספייס. מה העמדה שלך בנושא?

Dan:

אני בעד. תמיד היתי בעד! גם המשרד שלי הוא כזה, וברור שגם אני יושב בחלל השיתופי. הרבה יותר כיף לעבוד בחלל עם עוד אנשים מאשר באזור סגור או מנותק. אני חושב שאם כיף לך אז בסופו של דבר תפיק הרבה יותר מעצמך. לעבוד בחלל סגור – ברור שתהיה מרוכז יותר אבל משועמם ובודד. פחות נעים, ולכן בסופו של דבר גם פחות יעיל.

לעבוד ביחד ולשתף אחד את השני ביצירה הרגעית תורמים גם לתחושה טובה וגם ליעילות. מתוך שיח יוצאים פתרונות: אני רואה אצלי במשרד את הסקרנות של העובדים שכל הזמן מסתכלים על העבודה של האנשים שיושבים לצידם. בנוסף, לי זה מאוד נוח, כי אני נעזר בהמון אנשים בכל פעם שארצה חוות דעת וביקורת על עבודה של אחד המעצבים. זה משהו שקורה המון פעמים במהלך היום ואם כל אחד היה ממוקם בנישה המבודדת שלו – זה לא היה מתאפשר

open3 open5 open4

Yuval:

אז אם לחזור ל-open – גם מהתמונות, וגם אחרי שביקרתי שם כמה פעמים – אפשר לראות שזה חלל מגניב. אבל, איפה עובר הגבול מבחינתך בין מגניב כערך לבין משהו שלכאורה רק מנסה (או מצליח) להיות מגניב לשם ההגנבה בלבד?

Dan:

זה מגניב מבחינתי כי זה אמיתי. אין שם גימיקים מבחינתי, גם אם לפעמים זה יכול להיראות כך. לדוגמה, סביב חלל המעצבים והביצועיסטים השתמשנו בקירות פח על מנת שהם יוכלו לתלות עליהם עם מגנטים רפרנסים ודברים שמשפיעים עליהם. זה גם גרפי ומגניב וגם פרקטי. אין פה מגניבות לשם מגניבות. הכל לשם הפרקטיקה. אין פה גימיק כמו מגלשה (גוגל) או משהו לצורך עיצוב בלבד

Yuval:

ספר עוד! זה מעניין

Dan:

הספריה בכניסה, מנורות העבודה התלויות והמתכוונות מעל העמדות. הויטרינה של חדר הישיבות המרכזי שכתוב עליה בגדול meeting room, והלקוח שנכנס לחלל ידע מייד לאן ללכת. יש עוד המון דברים ברזולוציות קטנות יותר. הכל תוכנן ועוצב מתוך צרכים בדיוק כמו חלוקת השטחים הראשונית

Yuval:

אתה מדבר על צרכים, אבל בוא נחזור לספריית התחושות שדיברנו עליה בשנה שעברה. איפה היא נכנסת במקרה הזה לתהליך העבודה?

Dan:

בכל דבר. לכל אזור בחלל צריכה להיות תחושה מסוימת וגם כאן אנחנו מעצבים כל פריט כחלק מהשלמת התחושה שרוצים ליצור, להוסיף ולחזק. לדוגמה, השולחנות של העובדים תוכננו ועוצבו כמשהו פשוט, לא מחייב ומחוספס, על מנת לתת תחושה שנכנסת לאזור עבודה; סדנת עבודה, work shop יצירתי ולא מחייב.

לעומת זאת בכניסה יש תחושה יותר אלגנטית וייצוגית עם רהיטים וחומרים יותר איכותיים וקווים הרבה יותר נקיים. כך תוכננו הספריה, שולחן המזכירה, הכיסאות ושולחנות ההמתנה

Yuval:

תגיד, מה כתבו השופטים בנימוקים לפרס? ואת מי ניצחת?

Dan:

בין הדברים שהם כתבו: חלל העבודה של open הוא מקום שמשדר כיף עם תחכום בוגר, ושיש בעיצוב החלל איכות גולמית חשופה ומיידית. לגמר הגיעו עוד תשעה חללי עבודה כמו הסטודיו הסיני SPARK, המשרד הניו יורקי ADD, ועוד כל מיני משרדים משוודיה גרמניה ושוויץ

Yuval:

נייס! אתה יודע להגיד אגב מה ההבדל מבחינת העבודות שהגיעו לגמר, האם יש שפה בינלאומית או שאפשר לזהות מאיזו מדינה הגיע כל פרויקט?

Dan:

אסיאתיים אפשר לזהות בגלל השפה וקנה המידה השטוח והאנושי. כל השאר אני לא יכול לדעת

Yuval:

אני שמח שאמרת אסיאתיים, זה בדיוק הזמן להגיד משהו על התאילנדית בהר סיני. אכלתי שם בשבוע שעבר וחוץ מזה שהיה ממש (אבל ממש) טעים, היה ממש כיף. ישבתי בחוץ, הייתי יכול להציץ על מה שקורה בפנים, והייתה אווירה סופר מוצלחת. מין שילוב מדוייק של משהו שהוא לא מפה, עם המיקום הסופר תל אביבי.

אז שאפו, ואני תוהה איך זה קרה

התאילנדית בהר סיני. צילומים: בועז לביא

התאילנדית בהר סיני. צילומים: בועז לביא

Har_Sinai_1

Dan:

זה היה יחסית פרויקט פשוט. קונספט מאוד ברור וקהל יעד עוד יותר ברור. וכשהכל ברור אז התחושות יוצאות מדויקות. דרך אגב, זה המקום הכי פחות מעוצב (אם אפשר לקרוא לזה ככה) שתכננו עד היום. הכל היה צריך להיות שם מאוד אקראי, לא מחייב ולא מתוכנן, על מנת להתאים לקהל היפסטרי

Yuval:

אבל אני לא היפסטר (אני מקווה…)

Dan:

גם אני לא כל כך, אבל אנחנו אוהבים להיות בסביבתם, ובנוסף יכול להיות שגם לך התחושה הלא מחייבת שהחלל משדר עושה טוב

Yuval:

תגיד בכל זאת איזו מילה על האלמנטים, על החלל, על התהליך. זה אולי נראה פשוט אבל בתור מעצב אני יודע שזה לא מאד פשוט לעשות משהו שייראה פשוט ושכאילו הוא לא עוצב. קצת כמו לצאת מהבית ולהיראות כאילו זרקת עליך משהו אבל להיראות מיליון דולר

Dan:

אוקי. לדוגמה, הקירות מחופים בעץ סנדויץ׳ עד לגובה של כ-90 ס״מ ומעל יש שיש קררה בגובה של 15 ס״מ. עץ סנדויץ׳ ושיש קררה אלו חומרים שונים בתפיסה ובתחושה שלהם: אחד מאוד פשוט ונגיש והשני יקר וקלאסי. כלומר, אין קשר ביניהם.

אין קשר יכול להתפרש כעיצוב מוזר ואפילו כזה שלא מתחבר. בנוסף, ואפילו בולט יותר (עדיין בחיפוי הקיר), השיש שאמור להיות קנט עליון לחיפוי העץ גבוה הרבה יותר מהמקובל. כלומר, חסר פרופורציות לגובה העץ שמתחתיו. עוד משהו שלא מתחבר ומוזר לעיין.

סקודה חיים על עיצוב מהסוג הזה: קווים בגבהים מוזרים לאורך הרכב, פנסים ענקיים ועוד. חוץ מזה ברור שיש שם המון טקסטורות וצבעים אסיאתיים

Yuval:

וואלה. לא חשבתי על זה. מה הפרויקטים הבאים שאתה יכול לספר עליהם?

Har_Sinai_3 Har_Sinai_4

Dan:

יש מסעדה יוונית (גרקו) נוספת, מלון בטשרניחובסקי ומתחם סטורי – חנות קונספט ענקית (700 מ״ר)

Yuval:

וואלה. איפה המתחם של סטורי? אני כבר סקרן

Dan:

בחלל הגדול מעל הז'אזו בשרונה

Yuval:

נייס. יש למה לחכות…

תגיות: 
open, 
דן טרוים
  1. מיכל

    מה? יש אולי חצי מטר בין עובד לעובד, חלק מהכסאות לא נוחים בעליל, אין הפרדה בין עמדות העבודה, אין מקום לחפצים אישיים (המעילים של כולם תלויים על הכסא) ובכלליות למעצבים יש אלף ואחד דברים וחפצים ודפים שהם לא רק מחשב, ואין שם מקום לשום דבר.

Comments are closed.