מתוך ״חילופי דברים״ בגלריה בנימין, שבוע האיור 2015. צילומי התערוכה: נטע אלונים

רציתי שהטירוף, החופש, השמחה, ההומור והאכזריות יצאו מהאיורים, שתהיה תחושה של מחזמר מטורף


1

תגובות


המאייר איתן אלוא זכה במדליית כסף (בקטגוריית פורמטים מיוחדים) מטעם אגודת המאיירים של ניו יורק, בעבור עבודה שהוצגה בתערוכה חילופי דברים של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל בשבוע האיור 2015. בשנה שעברה זכה אלוא באותו הפרס בעבור פרויקט הגמר שלו במחלקה

כשאיתן אלוא החל לעבוד על תערוכה לשבוע האיור 2015 – ביחד עם אלנה לרמן וענת ורשבסקי – הוא רצה לעבוד עם טקסט למבוגרים – בניגוד לפרויקט הגמר שלו במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. הפרויקט, שכלל מארז של שלוש אגדות מאוירות של האחים גרים בפורמט דיפדופי מקופל ההולך ונפתח, ונפרש מפיסקה לפיסקה עד לפוסטר בגודל גיליון מלא, היה מאויר ומעוצב באופן עוצר נשימה.

לשם כך הוא פנה לסופרת שהם סמיט. אלוא – שבאותה תקופה היה בשלהי העבודה על איורים לספר הילדים שכתבה, שש תחבולות גדולות – סיפר לה על הקונספט של התערוכה ״חילופי דברים״ והוסיף: ״הייתי מעוניין שהטסקט יהיה קשור לאהבה, אכזבה מאהבה, יופי במובן הכואב שלו או במילים אחרות: נושאים כבדים/עמוקים למבוגרים״.

שהם הרימה את הכפפה ושלחה לו כמה סיפורים שכתבה לפני עשור וחצי. ״כולם היו מעולים אבל כשהגעתי ל׳שמלות כלות׳ ידעתי שזה יגמר בחתונה״, הוא מספר. ״הסיפור כבש אותי מהרגע הראשון: הקצב, ההומור, השנינות, יכולתי לדמיין את הדמויות והעלילה האיורית כבר בקריאה הראשונה. זה סיפור פוסטמודרני, גרוטסקי וחסר בלמים, על כלה חסרת ביטחון שבעצת מגדת עתידות קבעה מועד לחתונתה וזאת לפני שמצאה חתן, ועל אמה המתכוננת לאירוע כאילו הוא חתונתה שלה״.

3

1

את התערוכה, שהוצגה בגלריה בנימין, אצרה מרב סלומון, ״שנתנה לנו חופש פעולה גדול. קיבלנו מבצלאל תקציב וסיוע לוגיסטי בהקמה, וכבר בפגישה הראשונה של הקבוצה עם מרב הגענו להחלטה שהפלטפורמה של התערוכה תהיה איור תלת ממדי ושהיא תעסוק בסיפורים חזותיים המתרחקים מהמרחב והמקצב של הדפדוף המסורתי בספר. לאחר מכן כל אחד בחר סיפור אחר לעבוד איתו ואת האינטרפטציה האישית שלו ל׳איור תלת ממדי׳. על מנת שהעבודות לא יהיו תלושות אחת מהשניה גיבשנו פלטת צבעים משותפת, מספר חוקים ויזואליים, ויצאנו לדרך״.

בפרויקט הגמר שלו יצר אלוא חוויה חדשה של קריאה ודפדוף דווקא באוביקט פיזי, ודווקא בעידן שבו המושג פורמט מיוחס באופן אוטומטי לעידן הדיגיטלי. גם הפעם החליט לעבוד עם פורמט יוצא דופן ולגרום למבקרים בתערוכה להסתובב סביבו. ״עד אז לא התנסיתי בהכנת קונצרטינה וחשבתי שזו יכולה להיות הזדמנות נהדרת. משהו ברצועה ארוכה הולכת ומתארכת הרגיש לי מתאים להתנהלות של הסיפור.

״בנוסף, עלילת הסיפור מתפרשת על יומיים, מה שיושב נהדר על שני צידי הקונצרטינה – צד לכל יום. כדי להדגיש את התלת ממד של הפורמט, יצרתי קונצרטינה גדולת מימדים, חמישה מטרים אורכה, שהייתה תלויה מהתקרה והפעילה את הקורא בחלל הפיזי של התערוכה״ במקום שהקורא ידפדף בקונצרטינה, היא זו שמדפדפת בו וגורמת לו להסתובב סביבה תוך כדי קריאת הסיפור״.

4

בחלל התערוכה

בבית הדפוס

בבית הדפוס

19

״בשלב הראשון חילקתי את הטקסט למספר ׳כפולות׳ (2 פיאות = כפולה) ועשיתי סקיצה על פורמט קטן בהרבה, בערך בגודל ספר תהילים קטן. לאחר מכן שקדתי על סגנון הדמויות הראשיות – הכלה ואמה, יחד עם חיות המחמד שהוספתי להן ולא מופיעות בטקסט המקורי. הייצוג החזותי של האם הושפע מכמה דמויות מפולפלות שמלוות אותי שנים: הג׳וקר, דיוות בעלות רעמת שיער שחורה ואורסולה מכשפת הים, אם כל המכשפות מבחינתי״.

דיוות בפעולה

דיוות בפעולה

סקיצות לאם הכלה

סקיצות לכלה

סקיצות לאם

סקיצות לאם

״לתוך המלתחה ההולכת ומתחלפת של אם הכלה הכנסתי שמלות ומלבושים מפורסמים שנצרבו בזכרוני במהלך השנים, כמו לדוגמה שמלת הגראמי של ג׳ניפר לופז וחליפת פסים שחור-לבן של דיוויד בואי. העבודה האיורית עצמה היתה לרוחב – כחלק מהבריף שהגדרתי לעצמי כל כפולה צריכה היתה לעמוד בפני עצמה אבל גם לתפקד כפרט בתוך הקומפוזיצה של הקונצרטינה כשהיא פרושה במלואה״.

ההשראה למלתחה

ההשראה למלתחה

אלוא מספר שבתחילת העבודה על הפרויקט הוא היה מאוד זהיר, מכיוון שהטריטוריה של איור למבוגרים היתה לו חדשה והוא לא ממש ידע מה מותר ומה אסור. ״אני זוכר שבאחת הפגישות שלנו עם מרב דיברנו על הגבולות והשוני בין איור לילדים ואיור למבוגרים, וההבנה שבעצם אין שום גבולות הייתה משחררת. בשונה מאיורים קודמים שלי העבודה הזו יותר אקספרסיבית, הקווים חופשיים יותר ועשיתי שימוש נרחב בטקסטורות. רציתי שהטירוף, החופש, השמחה, ההומור והאכזריות יצאו מהאיורים, שתהיה תחושה של מחזמר מטורף״.

10 11

  1. נעמי

    איזה יופי!!

Comments are closed.