50 כיסאות מנגה, סטודיו ננדו. צילום: Takumi Ota

מילאנו 2016 // גלית גאון


0

תגובות


״אני חושבת שכולנו חזרנו בתחושה שהשנה היה טוב יותר, אחרי כמה שנים שחזרנו קצת מאוכזבים״, אומרת גלית גאון, האוצרת הראשית של מוזיאון העיצוב חולון, ומוסיפה ש״שבוע העיצוב הוא הזדמנות לברר האם באמת צריך כל כך הרבה ולקוות שצמצום איכותי יעשה טוב״

איזו פעם במילאנו?

מי זוכר… אבל ברצינות, אני מנסה להגיע אחת לשנתיים. באחת הפגישות השנה דיברנו על תחילת הדרך ונזכרתי בנסיעה הראשונה למילאנו: אז בכלל לא חלמתי על החיים בזמן הווה, 1980, ארוע הפתיחה של ממפיס מילאנו, זכרונות בשחור לבן

Neo Prehistory

Neo Prehistory

למה נסעת?

עבודה שהיא השראה, השראה שהיא שיחות עם חברים, לא שופינג אבל הרבה קפה, אספרסו קצר, ארוך, כפול, הפעם היה לי אפילו זמן ממש לשבת בכמה בתי קפה לאורך זמן – וכן, הבריוש של קורסו קומו 10 עולה הרבה אבל שווה כל ביס.

הימים הכי מענינים היו כמובן (לפחות בעבורי) ימי הפגישות עם סטודיו ננדו ואחרים, בישיבות פיתוח של רעיונות חדשים. וכמו תמיד הביקור בגלריה הוותיקה והמעולה סאוויה מורוני שהציגה פריטים של זאהה חדיד, שנפטרה ממש לפני שבוע העיצוב, ובמרכזם שולחן כתיבה אדום עצום ומרהיב שעיצבה השנה – מאיים ומפתה להתקרב – בדיוק כמו שהיתה בחייה.

עם הצוות של ננדו ועם מארי כריסטינה דידרו, אוצרת התערוכה שתוצג במוזיאון העיצוב חולון מחודש יוני, נפגשנו בקומה השניה של הפלאצו שבו הם הציגו את הפרויקט ״50 כסאות מנגה״. הם היו מותשים אבל שמחים על ההצלחה העצומה במילאנו. גררנו שני שולחנות, קנינו מים ממכונת השתייה והתיישבנו לבחור צבעים מתוך ארגז הלוחות הצבועים שנשלח מבעוד מועד על ידי הדר, מעצבת המוזיאון: שלוש שורות של תתי גוון של שישה צבעים.

זה לקח חצי שעה של דיון שקט ביפנית עד שנבחרה הסדרה הסופית, כשהכל מתועד, מצולם, נרשם ומבוצע בסדר מופתי. קשה לפעמים לחבר את הסדר הזה שלהם, עם היצירתיות וחוש ההומור הנהדר, שיש לכל הצוות ולאוקי סאטו, אבל בסופו של דבר רק קול אחד קובע ואת זה הוא עושה באופן חד משמעי.

אוקי סאטו מסטודיו ננדו בוחר את סקאלת הצבעים לתערוכה במוזיאון העיצוב חולון

אוקי סאטו מסטודיו ננדו בוחר את סקאלת הצבעים לתערוכה במוזיאון העיצוב חולון

652aed48-6e78-46e8-9ca8-e39cf6bc5a8f

לסיכום

אני חושבת שכולנו חזרנו בתחושה ש״השנה היה טוב יותר״. אחרי כמה שנים שחזרנו קצת מאוכזבים, אפשר לומר שההתרשמות הכללית היתה טובה. ניכרה חזרה לעיר של החברות הגדולות, מעצבי העל והאירועים המושקעים, שנדדו לכמה שנים ליריד המסחרי. היה מרגיז לראות את בתי הספר הבינלאומיים באזור הלמברטה, ההודעות בנייד על כך נעו בין משעמם למיותר, ובעיקר חסר השראה. האמת שרובנו (כל מי שנפגש בדרך) דיברנו על כך שזו הזדמנות לברר האם באמת צריך כל כך הרבה (מהכל – תערוכות, מיצבים מסיבות, ארועי השקה…) ולקוות שצמצום איכותי יעשה טוב (כמו תמיד לא?).

אהבתי במיוחד

היומיים המרגשים במיוחד בשבילי, בכל זאת אני באה ממוזיאון, היו בטריאנלה, בביקור בחלק מהפרויקט שהוצג ברחבי העיר ונקרא XXI Triennale, בתערוכה Neo Prehistory שאצרו במשותף קניה הארה (Kenya Hara) ואנדריאה בראנזי (Andrea Branzi) – מסע בחלל אחד בהשראת 100 פעלים ו-100 חפצים או מכשירים. התערוכה עדיין מוצגת במוזיאון, וכל מי שנוסע לחופשה במילאנו חייב לעצמו ביקור בה!

התערוכה השנייה הוצגה במוזיאון MUDEC, הייתה מבט רוחב דרך תהליכי עבודה, מחקר ויישום משותפים. שתי התערוכות היו הזדמנות מצויינת להיזכר כמה חשוב לכתוב טקסט מרחבי-חומרי-חפצי ממוקד, לא להתפזר, לא להיות מופשט מידי ולא לנסות לכפות על עיצוב עולמות אחרים.

מוזיאון MUDEC

מוזיאון MUDEC


מילאנו 2016 // רשימת המשתתפים המלאה לפי סדר ה-א״ב:
איתי אהלי מעצב מוצר // איתי בראון מעצב תעשייתי // אתי מאירוביץ׳ הבעלים של רשת הביטאט // גיל רויטר מעצב ויזם // גלית גאון האוצרת הראשית של מוזיאון העיצוב חולון // ליאור ימין הבעלים של אסופה, סאגה, ו-5070 // ליאת אריאב בעלת משרד יחסי ציבור ותקשורת // מיה אור העורכת ראשית של מגזין בית ונוי // מעיין פסח מעצבת // נגה פרידלנדר סמנכ״ל שיווק ברשת טולמנ׳ס // נתלי יצחקוב טרנדולוגית ​ומייסדת The Visionary // סיגל נמיר הראש והמקלדת מאחורי מגזין Dezignzoom // עזרי טרזי מעצב תעשייתי, פרופסור מן המניין במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל