מילאנו 2016 // עזרי טרזי


0

תגובות


איזו פעם במילאנו?

ארבע עשרה.

למה נסעת?

השנה הצגתי תערוכת יחיד בשם Higer View במסגרת הטרינאלה ה-21 במילאנו. בתערוכה מוצגים עשרה שולחנות שיצרתי: תשעה שולחנות מתוך התערוכה ״מחוז חפץ״ במוזיאון מגדל דוד (באוצרותה של סמדר קרן) ושולחן אחד שיצרתי במיוחד לתערוכה, ״חלאב נעלמת״, שמוקדש למה שקורה עכשיו בעיר חאלב בסוריה, העיר שממנה הגיעה משפחתי.

בתערוכה אירחתי את חיים פרנס למיצב שנקרא Coffee on Fire, שבו הוצגו פינג׳אנים מעשה ידיו ביחד עם שולחן עם גזיה במרכז, ואירחתי גם את המעצב אבי פדידה שהציג מנורות שנתלו מעל כל שולחן ואת נועם יעיש, שסייע בנושא האינטראקטיביות של שולחן ״מקאם מקום״ ושולחן ״מפוי מחודש״. האירוע נתמך על ידי קשתו״ם ומשרד החוץ ועל ידי מוזיאון מגדל דוד.

המתחם של התערוכה נקרא Base והוא מוקם במרכז איזור טורטונה ההומה אדם, וההערכה של המארגנים שביקרו בתערוכה כ-24 אלף איש ביום, שזה נתון מדהים. במסגרת הנסיעה נפגשתי עם לא מעט אנשי מפתח בעולם העיצוב, אוצרות ואוצרים, אנשי אקדמיה מהעולם, חלקם בפגישות מתוכננות אך חלקם פשוט ברחוב, או במסיבה או פתיחה.

_MG_6353 copy

YouTube Preview Image

לסיכום

הביקור היה חוויה חזקה מאוד עבורי. בעבר היו ביקורים במילאנו שבהם הצגתי באופן אישי, או כאוצר ויוצר של תערוכות קבוצתיות, אך תערוכת Higher View לא דמתה לשום אירוע אחר. ההצגה של שולחנות ירושלים ושולחן חאלב היתה משמעותית בעבורי והיתה עם מסר ברור של ״שעון מעורר״ מוסרי וערכי באירוע בינלאומי עצום מימדים.

העובדה שמתוך מעל 1,000 תערוכות שמתרחשות במילאנו הייתי כמעט היחיד שהתייחס למה שקורה במזרח התיכון היתה מוזרה. הרי אפשר לראות את הפליטים האלה ברחובות מילאנו, או בכל עיר בירה אחרת באירופה. בהתאם לנושא – התגובות היו חזקות. היו מבקרים מהקהילה היהודית במילאנו שאמרו לי שהוריהם מוצאם מחאלב, והיו מבקרים מארצות ערב ששוחחו איתי ארוכות על ״המצב״, ולא מעט אנשים שפשוט עמדו וקראו כל מילה בטקסטים שכתבנו על התערוכה, ויכולתי לראות שזה עושה להם משהו.

halabisgone02-1800

בראיה כוללת הייתי מגדיר את 2016 במילאנו במשפט הבא: ״כשתמונות המעצבים מתנפחות, תוצרי העיצוב מצטמקים״. אפשר לראות בעין מקצועית את המיתון הכלכלי של אירופה, שאינו מסתיים כפי שציפו. זה ניתן להבחנה בחברות הגדולות, שמעמידות תערוכות עם תמונות ענק של מעצבים שהן עובדות איתן, אך בתצוגה אין כמעט מוצרים חדשים.

מרבית המוצרים הם בטכנולוגיות שאינן דורשות השקעה גדולה, כמו בכיפוף פלסטיק בחום ולא בהזרקה לתבנית או בכיפוף מתכת ולא ביציקה. כך שאפשר לראות שאין לחברות העיצוב תקציב להשקעה בתבניות חדשות כמו בעבר, והן מנסות לצמצם נזקים ולשדר עסקים כרגיל, על ידי פרזנטציה גרנדיוזית כמעט ריקה מתוכן.

חברות אוונגארד שבעבר ״הפציצו״ והרעישו עם תעוזה ואובייקטים מעוררי מחלוקת לא מציגות כמעט דברים חדשים, וגם כאשר ההשקעה היא מינימלית כמו שינוי טקסטיל וגזרה, התפישה היא שמרנית והססנית. הדור הישן של כוכבי העיצוב מזדקן, וזה די פתטי לראות אותם עומדים בעמדת DJ או עם גיטרה חשמלית מוקפים במעריצים. הדור הצעיר של המעצבים ההולנדים אינו מספק את היצירתיות הבועטת שאיפיינה את קודמיו, והתערוכות של בית הספר באינדהובן ותצוגות של מעצבים הולנדים אחרים היו חלשות ונטו לדגש על מחקר עיצוב תיאורטי ולא ביצירה או באמירה משמעותית.

עוד פרדוקס שבלט במילאנו 2016 היה הקהל העצום שזורם לעיר, שהכפיל את עצמו בחמש השנים האחרונות, עד למצב שאפשר לראות אנשים עומדים בתור לעבור גשר מעל תעלה. לעומת זאת ארגונים ומוסדות מובילים, שהיו מציגים דרך קבע במילאנו, כבר לא מגיעים כלל לשבוע העיצוב. יש צבא של מבקרים שצמאים למשהו חדש, ומי שממלא את החלל הם מתחמים של חנויות זמניות למוצרי פופ מעוצב, ודוכני אוכל שסיפקו את הסחורה בעבור הקהל הרעב הזה. איזורים מבטיחים כמו ונטורה למברטה שתמיד הכילו כמה תצוגות מרתקות, לא סיפקו יותר מידי ריגוש מלבד אוירה נחמדה, ושיחה נחמדה ליד דוכן של בירה.

צריך לציין שלא ביקרתי במילאנו בארבע השנים האחרונות. ברוב ביקוריי הקודמים (שהחלו ב-1998) הייתי שם דרך קבע עם חברי הטוב פרופ׳ עמי דרך, וכשהוא נפטר לא הרגשתי שאני יכול להתקרב לעיר הזאת, כי כל פינה כמעט הזכירה לי סיפור או חויה שהתרחשו שם איתו. הביקור השנה היה סוג של סגירת מעגל.

_MG_6280 copy _MG_6285 copy

אהבתי במיוחד

אולי בגלל ההשתלטות המסחרית על כל מתחם שהיה פעם אוונגרדי, דווקא אהבתי מאוד שתי תערוכות נושא מוזיאליות. כחלק מאירועי הטריאנלה ה-21 תערוכה שאצרו אנדריאה ברנזי וקניה הארה, שנקראה Neo Prehistory שהציגה 100 אובייקטים. אני מאוד מזדהה עם הקו האוצרותי והפרשנות שלהם לעיצוב: ברנזי והארה מציגים בתערוכה מדחף ספינת ענק בגודל של שבעה מטרים, משגרי טילים על וספה צבאית, מסיכת אב״כ ממלחמת העולם הראשונה ועוד אובייקטים שאינם נחשבים ״מעוצבים״, לצד אייקונים מתוך ההיסטוריה של העיצוב, שרקמו ביחד לתערוכה מרגשת.

במוזיאון התרבות אצרה פרופ׳ לואיזה קולינה תערוכה בשם Sempering. התערוכה עסקה בקשר המהודק בין מורפולוגיית ייצור בתחום התעשייתי לבין מורפולוגיה ארכיטקטונית. המוצגים הן בתחום של האוביקטים והן בתחום הארכיטקטורה היו מצויינים, וההקשר היה נגיש ופוקח עיניים. הייתי מאוד רוצה לראות את שתי התערוכות מופיעות במוזיאונים בישראל, ככלי מעולה לתקשר עיצוב.


מילאנו 2016 // רשימת המשתתפים המלאה לפי סדר ה-א״ב:
איתי אהלי מעצב מוצר // איתי בראון מעצב תעשייתי // אתי מאירוביץ׳ הבעלים של רשת הביטאט // גיל רויטר מעצב ויזם // גלית גאון האוצרת הראשית של מוזיאון העיצוב חולון // ליאור ימין הבעלים של אסופה, סאגה, ו-5070 // ליאת אריאב בעלת משרד יחסי ציבור ותקשורת // מיה אור העורכת ראשית של מגזין בית ונוי // מעיין פסח מעצבת // נגה פרידלנדר סמנכ״ל שיווק ברשת טולמנ׳ס // נתלי יצחקוב טרנדולוגית ​ומייסדת The Visionary // סיגל נמיר הראש והמקלדת מאחורי מגזין Dezignzoom // עזרי טרזי מעצב תעשייתי, פרופסור מן המניין במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל