אורית חופשי, מראה הצבה (צילומים: רן ארדה ויגאל פרדו)

לוחות העץ הם מרחב הפרפורמנס שלי


0

תגובות


בתערוכת היחיד ״מגדלור״ בגלריה זימאק, אורית חופשי מציגה עבודות גדולות ממדים, ולמרות שהן נראות קודרות היא מנסה להאיר תופעות הקשורות לחיים כאן ועכשיו. חופשי עובדת בהדפסי עץ ידניים בגודל מונומנטלי ומשתמשת בגילופי התחריט כאוצר מילים אישי. אוצר: רון ברטוש

אלטרנטיבה דיו חיתוך בלוחות עץ אורן צילום יגאל פדרוהנוף בעבודותיה של אורית חופשי נראה תמיד כמו רגע לפני או אחרי הסערה. השקט ששולט במרחבי העבודות שלה נובע, בין היתר, מהחומריות הבולטת שלהן, העץ החשוף, והעצים החרוטים על גביו, כמו מהדהדים איזה חיבור לטבע, לאדמה. ובכל זאת, קדרות ואימה שורה על העבודות. זה שנים שחופשי מציגה עבודות רישום והדפס על נייר ועל עץ, בקנה מידה מונומנטלי, ובהן נופים, אנשים והתרחשויות, שנעים בין הקונקרטי למרומז, הבלתי נתפס.

אני לא נאיבית בקשר למה בכוחה של אמנות לעשות, אבל אני חושבת שיש לאמנות יכולת להשליך אלומת אור על המצב

debateבתערוכה ״מגדלור״, תערוכת היחיד החדשה שלה המוצגת בגלריה זימאק, היא אינה עוסקת בנושא אחד או בתמה מרכזית. ״יש תערוכות שבהן יש קונספט שעוטף את החלל השלם, אבל כאן, במקרה הזה, יש איזו תמונה של מהלך שלי בזמן. מה מתרחש בסטודיו כעת״.

למה נקראת התערוכה מגדלור? מה מייחד את העבודות שלך בתקופה זו?

״מגדלור הוא נקודת תצפית, הוא מאיר על סביבתו, כמו מתוך עמדה – אני רואה את עצמי כמתבוננת. אני חיה כאן ועכשיו. אני לא נאיבית בקשר למה בכוחה של אמנות לעשות, אבל אני חושבת שיש לאמנות יכולת להשליך אלומת אור על המצב. העבודות הללו לאו דווקא ייחודיות לתקופה זו. אין פה קונספט חדש, אלא לצערי זה קונספט נמשך ומתפתח. כי הרי לא חלו פה שינויים גדולים בשנים האחרונות. אני ממשיכה להתבונן – בכאב, אני מודה – על מה שקורה במדינה. אני לא נותנת באמצעות העבודות איזשהן תשובות, אלא שואלת שאלות. העבודה שלי היא בעצם סאגה מתפתחת – זה המשך של מחקר שכמובן מאוד מושפע מהסביבה שבה אני חיה. אם כי הדברים הם לא ביטוי גרפי של הדברים״.

כלומר, הקדרות של העבודות, התחושה שיש בהן עיי חורבות ואנשים עומדים על פי תהום – זו לא אילוסטרציה של תחושת המצב שלך?

״זו לא אילוסטרציה. אני מקווה שאני מצליחה לחלץ את התמצית של רעיונות שמעסיקים אותי ולא מקרה אחד״, אומרת חופשי. ״דווקא המקום של החורבות בעבודות שלי הוא סוג של חיבור בין עבר והווה – זוהי תזכורת שאנחנו חיים על שכבות של היסטוריה. מתוך מודעות לסיפור של המקום הזה, שאנחנו חלק מהיסטוריה וההיסטוריה היא נוכחת. בעבודות האחרונות יש גם יותר צבעוניות״, היא מציינת.

יש גם נוכחות חוזרת של אותן דמויות, ששבות ומופיעות בעבודות שלך, כמו שחקנים מוכרים.

״זה נכון. אני עובדת בהדפס עץ, וכל הדמויות האלה הן סוג של אוצר מילים בעבודות שלי. הן עשויות כגלופות. הדמויות מצטברות עם השנים בסטודיו וכמותן גם אלמנטים מתוך הנופים. זהו אוצר מלים שבאמצעותו אני בונה בכל פעם משפטים חדשים. כמו בספרות או בקולנוע, היכולת להניע את הדמויות לאורך הזמן, וכשהם מופיעים בכל פעם ביחס אחר לסביבה או לדמויות האחרות – החזרתיות הזו גם מאפשרת השתנות. כך נראה לי שאני נותנת ביטוי לעצמאות של היחיד מול הקבוצה. גם כשאתה בקבוצה בסופו של יום מצפונו של היחיד הוא שיכריע את פעולתו ומקומו״.

חופשי בולטת בתחומה בעולם ומיוצגת בגלריות בארה״ב ובאירופה. היא למדה אמנות בפילדלפיה ומלמדת הדפס ורישום בחוג לאמנות בשנקר, אולם עבודותיה חורגות מההגדרות המקובלות של הדפס. מהסטודיו שלה בבצרה יוצאות עבודות בקנה מידה ענק ומונומנטלי, שבהינתן החלל המתאים מכסות קירות שלמים במוזיאונים.

״כל העבודות שלי הן בקנה מידה גדול. אני אוהבת לומר שאחת לכמה זמן אני מייצרת סימפוניה – עבודה שהיא הרבה יותר מקיפה, שמכילה את כל העקרונות, גם המדיומליים וגם הקונספטואליים – שאני עוסקת בהם ב-30 שנה האחרונות. אבל בדרך אני עובדת על פרקים קטנים יותר, שיש להם מקום בפני עצמם״, היא מסבירה את אופן פעולתה.

אז מה הסימפוניה הבאה?

״בימים אלה אני עובדת על תערוכה מאוד גדולה שתוצג במארס 2017 במוזיאון דנוביאנה בברטיסלבה, בירת סלובקיה. שם העבודות יוצגו בהתייחסות מלאה לחלל והן מערבות את הצופה והתנועה שלו בחלל״.

חופשי עובדת במספר מדיומים: רישום, הדפס עץ ידני, פרוטז׳ (העתקה מתבליט של החיתוכים שלה עצמה) וגם הותרת העץ הצבוע חשוף כתבליט. המגוון הזה מעביר בצופה את אותם המראות ברמות חדות שונות. כך היא יוצרת נקודות מבט עמומות או ממוקדות – כמו מתוך ריחוק רגשי או אינטלקטואלי.

 

בשיטות העבודה שלך התרחקת מההדפס הקלאסי.

״אני לא התרחקתי באמת, כי הכול נשען על אותן הטכניקות. אבל אני אמנית, אני לא עוסקת בהדפס כדי לעסוק בהדפס, אלא בגלל שבאמצעותו אני מבטאת את הרעיונות שלי – את השכפול, את החומר. הרבה מהדברים עוברים להיות אוטונומיים – הרבה מהעבודות על העץ נועדו להיראות כפי שהן, לא להדפסה״.

בשל גודלם, ההדפסים לא ניתנים להדפסה במכבש, והיא יוצרת את כל שלביהם באופן ידני, בעבודה פיזית מאוד: ״אני רושמת במרקרים גדולים על העץ, ואז ממשיכה בחיתוך עץ בסכיני חיתוך; אחר כך מגלגלת צבע על העץ, ואז עובדת עם כף עץ – כמו כף מהמטבח הסיני – ומפעילה לחץ באופן ידני״, היא מתארת.

״לוחות העץ שלי הם המרחב של הפרפורמנס שלי. אני עובדת בגדלים מונומנטליים, כי זה מאפשר לי את המרחב. אני עוסקת בטריק הידוע של ציירים – העברה של עולם תלת מימדי לדו מימד –

אבל בזכות הגודל המונומנטלי אני כמעט מאפשרת להיכנס למקומות הללו. אני רושמת עם כל הגוף, עם כל היד, והגודל הוא נכון לממדי הגוף״.