זהר צפוני 25: Diana Arsovic Nielsen


0

תגובות


דיאנה אסוביץ׳ נילסן, מנהלת החדשנות של עיריית קופנהגן, מאמינה שהמשמעות של יצירתיות היא לאו דווקא להגיע לרעיון הנכון מהר ככל האפשר. ״ההבנה מהי חדשנות היתה חסרה במגזר הציבורי״, היא מספרת להדס זהר על תחילת דרכה המקצועית. ״העסיקו אנשים צעירים, חמודים ומשכילים שיש להם הרבה רעיונות, אבל שלא היו מסוגלים להפוך אותם למשהו קונקרטי״

דיאנה אסוביץ׳ נילסן

דיאנה אסוביץ׳ נילסן

״למדתי אדריכלות עם התמחות בעיצוב תעשייתי באקדמיה לעיצוב בקופנהגן. התעניינתי בפרויקטים מורכבים של עיצוב עירוני, ורציתי להשתמש בעיצוב כדי ליצור חוויות טובות יותר. במסגרת הלימודים לקחתי קורס ב־Copenhagen Business School שעסק בחדשנות ובניהול פרויקטים. זה אפשר לי ללכת אל מעבר לרקע המקצועי שהקנו לי כמעצבת, ולחשוב על עיצוב לא רק כעל מלאכה או תחום עצמאי אלא כעל דרך מחשבה.

״בקורס נפגשתי עם משתתפים מתחומים שונים, וזה גרם לי להבין מה עושה מעצבת בהשוואה למהנדסת, מנהלת פרויקט או מי שבאה מתחומים הומניסטיים באקדמיה. רק אז הבנתי איזה כלים קיבלתי בבית הספר לעיצוב: בכל פעם שהתחלנו תהליך יצירתי ידעתי שנגיע לאנשהו, בתנאי שנעבור דרך כל השלבים שבדרך. הרוגע והבטחון שלי בתוצאה הסופית, ההבנה שאפשר להגיע אליה רק ברגע האחרון, תרמו לקבוצה והקנו לי תפקיד חשוב בניהול.

״ההכשרה המקצועית שלי גרמה לי להרגיש בנוח עם התפקיד כי האמנתי שהמוצר הוא חלק מתהליך, ושתהליך עבודה מוצלח הוא תנאי הכרחי לקבלת מוצר טוב. זאת, בניגוד להרבה משתתפים אחרים, שחשבו שהמשמעות של יצירתיות היא להגיע לרעיון הנכון מהר ככל האפשר. הבנתי שאני צריכה לעבוד בניהול וחדשנות, רק שלא ידעתי איך״.

״גמרתי ללמוד ב-2002. פרויקט הגמר שלי היה מערכת הכוונה שמטרתה לעורר מודעות לשינויים בתנועה במהלך עבודות בכביש, כדי להגביר את רמת הבטיחות סביב האתרים הזמניים האלו. באותה תקופה היה משבר כלכלי, לא היו משרות ולא הצלחתי למצוא עבודה. בסוף התקבלתי להתמחות ב-Henning Larsen Architects כמעצבת צעירה שיושבת בשולחן הקבלה בסטודיו.

״באותו זמן פרויקט הגמר שלי הגיע לעיריית קופנהגן והם ביקשו ממני לעצב על פיו קווים מנחים לשילוט עירוני. זה הכניס אותי לעובי הקורה של הפוליטיקה העירונית ונטחנתי לחתיכות, כי בכל פעם שהצעתי משהו הם שינו את הדגשים. הבטחתי לעצמי שלא אעבוד יותר במגזר הציבורי כי לא מגיעים שם לשום דבר; חשבתי שיש להם המון ידע והם לא עושים איתו כלום.

למרות שבתחילת הדרך הוקסמתי מקבוצות רב־תחומיות, הפרספקטיבה הניהולית לימדה אותי שצריך להשקיע המון עבודה כדי להפיק מהן את מלוא הפוטנציאל, אז אני משתדלת לבחור עובדים שהם רב־תחומיים בפני עצמם. אנשים שעבדו בשני תחומים לפחות ובעלי רקע תרבותי כפול טובים יותר בשיתופי־פעולה. זה יותר משמעותי מההכשרה העיצובית

The Wave Vejle by Henning Larsen Architects

The Wave Vejle by Henning Larsen Architects

Hospice Soendergaard by Henning Larsen Architects

Hospice Soendergaard by Henning Larsen Architects

״במקביל עשיתי כל מיני פרויקטים קטנים – רהיטים, תאורה – וגם עבדתי בעבור חברת הנדסה שבה למדתי על ניהול פרויקטים בדרגה גבוהה יותר מאלה שניהלתי כעצמאית. זה גרם לי להבין שאני צריכה תואר במנהל עסקים, אז חזרתי ל-CBS ללמוד פיתוח עסקי וניהול ארגוני.

״אחרי הלימודים חזרתי להנינג לארסן כדי לפתוח מחלקת עיצוב. עבדתי על מגוון רחב של פרויקטים והיה לי חזון כיצד להטמיע בעסק הקיים גם יעוץ ארגוני וניהולי; חשבתי שבאמצעות עיצוב שמכתיב התנהגות מסוימת, אפשר גם לעזור לארגון להשתמש נכון בבניין״.

מה זאת אומרת ״להשתמש נכון בבניין״?

״כדי להבין כיצד מתנהגים המשתמשים את מנסה לערב אותם בשיח המקצועי ולהסביר להם את המשימה שלך, ולמרות שאת אמורה להקשיב יותר מלדבר, זה בדרך כלל יוצא להפך כי בשביל זה משלמים לך. בסופו של דבר את נמצאת בחיי הלקוח רק זמן קצר, וכשאת יוצאת מהתמונה הוא נשאר עם הארגון או העסק.

״תיסכל אותי שאנחנו יכולים לעשות עבודה נהדרת, יפהפיה מבחינה אסתטית ופונקציונלית, אבל ברגע שסיימנו והבניין אוכלס, חלו כל־כך הרבה שינויים בעבודה ובתכנית העסקית של הלקוחות שהם שינו דברים. משהו לא עבד; הרגשתי שתפקידי כאדריכלית-מעצבת לא השיג את יעודו; הייתי צריכה לעשות עוד משהו: הרי אם אנחנו עובדים עם ההנהלה הבכירה בנושאים שקשורים בליבה האסטרטגית של הארגון – למה לא להשתמש בהזדמנות הזו כדי לבחון מחדש את המודל העסקי? חשבתי שאם אנחנו מבינים את העבודה והאסטרטגיה של הארגון, אנחנו יכולים לעשות עבודה טובה יותר ולהרוויח יותר כסף.

״חיפשתי משרה שתאפשר לי להתרכז בפיתוח עסקי וכך הגעתי לנהל את מרכז החדשנות של דרום דנמרק כ־Chief of innovation. מטרת המרכז היתה לרכז השקעות בבתי חולים חדשים שיהוו מנוע לצמיחה, יצרו מקומות עבודה ויעודדו השקעות, באמצעות יעול המערכת באחוזים ניכרים. המרכז היה צריך לגשר בין פתרונות IT, ציוד וצרכי החולים, הצוות הרפואי ומנגנוני השלטון״.

ואת באת כאדריכלית וקיבלת את העבודה. איך את מסבירה את זה? 

״אני חושבת שהם לקחו סיכון אבל ברור שהייתי הבחירה הנכונה בעבורם. זה שהיה לי רקע בבניין עזר, אבל גם הבנתי שעיצוב הוא לא קשקוש – הוא מוצר, עסק; יכולתי לדבר על השקעות וחדשנות. צריך את היכולת לעבור מתובנות לקונספט ומקונספט לערך; זו הבנה עסקית שאם אין לך אותה כמעצבת לא תרוויחי כסף.

״ההבנה מהי חדשנות היתה חסרה במגזר הציבורי; העסיקו אנשים צעירים, חמודים ומשכילים שיש להם הרבה רעיונות, אבל הם לא מסוגלים להפוך אותם למשהו קונקרטי. כשהתחלתי היינו צוות של ארבעה; קבוצה טובה שהיתה זקוקה למנהיגה שתסביר מהו החזון ותתרגם אותו לפסים מעשיים.

״הייתי צריכה ללמוד מה קורה במגזר הציבורי בהשוואה למגזר הפרטי שממנו באתי. לא הכרתי את כל החוקים הבלתי כתובים, עשיתי את כל השגיאות האפשריות ולמדתי מהר, כי אני אדם שעושה; פשוט קפצתי פנימה והתחלתי לעבוד. יכולתי לראות איך הרקע בעיצוב משפיע על הגישה שלי כלפי נסיונות; בניתי פרוטוטיפים עם מודל עסקי וניהלתי אותם.

״אחד הפרויקטים שלנו היה לעצב סכמה חדשה לטיפול נמרץ ברמה הלאומית, כך שהשהייה שם לא תעלה על 48 שעות. זה הצריך שינוי במיקומם הפיזי של הרופאים בבית החולים – מהלך מורכב שהשפיע על שעות העבודה, התגמול הכספי וגורמים נוספים. חברי הצוות שלי כללו אחות חדר מיון, מפיקת אירועים ואנתרופולוג; לא היה לי מושג איך להתחיל, זה היה כאוטי; זו מערכת שלא מאפשרת שגיאות ובכל זאת אי אפשר להמנע מהן.

״לא היתה ברירה: קפצתי פנימה וניסיתי, גרמתי לצוות שלי תסכול ובכי; זה היה קשוח. בסופו של דבר עשינו תהליכים נהדרים בזמן קצר. כצוות עיצוב יכולנו ליצור פתרונות שלא היו קרובים למה שהצוות הרפואי יכול היה להעלות. הרב־תחומיות יצרה ערך והולידה הזדמנויות חדשות. בתום ארבע שנים היו מאחורינו תרשימי עבודה רבים של רפואה דחופה ללא שגיאות. המתודולוגיה העיצובית הוכיחה את עצמה עד כדי כך שהצוות הרפואי שכר מעצב״.

איזה עוד פרויקטים עשיתם?

״אחד המוצרים שעיצבנו היה מיטות פסיכיאטריות שנמכרות היום בשוק; בבתי החולים הפסיכיאטריים שבנינו היה צורך במיטות שניתן לקשור אליהן את המטופלים. כעמדה מקצועית לא הטלתי ספק בנחיצותן, והבנתי שיש להצניע ככל האפשר את הקשירה שמטרתה למנוע מהמטופלים לפגוע בעצמם או בצוות, וחלק מהם חווה כעינוי. מלבד הרכיב הפונקציונלי רצינו לבטא סביבה בריאה ומרפאת שמאפשרת שיבה לחיים נורמליים; קשה לעשות את זה במוצר שכולל אלמנטים של עינוי, והשאלה היתה איך לשלב בין השניים. שלחתי את אחת מחברות הצוות לשכב במחלקה פסיכיאטרית ללא ידיעת הצוות והחולים האחרים כדי ללמוד על החוויה שלהם, והיא סיפקה לנו מידע רב ערך״.

אני מאמינה שחדשנות היא מלאכה. את צריכה לעשות אותה הרבה פעמים כדי להיות טובה בה. כמו עיצוב – את צריכה להתאמן; לא מספיק ללמוד את זה. אנחנו יכולות לדבר על ניהול ואסטרטגיה וכו׳, וזה לא ישנה כלום; צריך להטמיע את הפעולות

wspsyk6

אבות-טיפוס למיטה פסיכיאטרית

 SI-5-Psykiatrisengen5

 psykiatriseng-popup10

״אחרי ארבע שנים שבהן עמדתי בראש מרכז החדשנות של דרום דנמרק, הצוות התרחב ל־65 עובדים והתקציב הוכפל פי 20. ראיתי שהחזון שלי קורם עור וגידים, אבל הגן היזמי גרם לי להבין שהניהול השוטף לא יהיה מרגש כמו ההקמה. התלבטתי אם להשאר עם ה׳בייבי׳ שלי או לעזוב ולהתחיל שוב מאפס; חשבתי שזה יהיה צעד נכון מבחינת הקריירה וכך הגעתי לעמוד בראש בית החדשנות (The house of inovation) של עיריית קופנהגן, שבו חיכה לי צוות של שלושה עובדי עירייה״.

מה אתם עושים כאן?

״בית החדשנות נפתח כיוזמה של מקבלי החלטות בכירים בעיריה כיחידה בין־מחלקתית. בעבודה הקודמת סללתי את דרכי למעלה, ואילו כאן הונחתתי למיקום הכי אסטרטגי שיש. הציפיות היו גבוהות והתקציב נמוך, ונקרעתי בין השניים. הייתי זקוקה להצלחות מהירות שימחישו את הפוטנציאל שלנו, ולצוות מיומן שידע איך להפוך רב־תחומיות לערך מבלי להדרדר לקונפליקט״.

מיהם חברי הצוות?

״למרות שבתחילת הדרך הוקסמתי מקבוצות רב־תחומיות, הפרספקטיבה הניהולית לימדה אותי שצריך להשקיע המון עבודה כדי להפיק מהן את מלוא הפוטנציאל, אז אני משתדלת לבחור עובדים שהם רב־תחומיים בפני עצמם. אנשים שעבדו בשני תחומים לפחות ובעלי רקע תרבותי כפול טובים יותר בשיתופי־פעולה. זה יותר משמעותי מההכשרה העיצובית.

״מטרת המרכז היא למצוא פתרונות לצרכים של החטיבות המוניציפליות השונות. גילינו שהבעיה העיקרית שאיתה אנחנו צריכים להתמודד היא המחסור בקשרים ובשיתופי פעולה ביניהן, וזה משהו שאנחנו מנסים לשנות. יצירת הערך היא המפתח לחדשנות, ויש בעירייה המון פרויקטים שלא יוצרים שום ערך והופכים את המילה הזאת לאוויר חם. אני חושבת שאי אפשר לרכז חדשנות: היא צריכה לקרות היכן שהיא יוצרת ערך; לכן אין לנו בעלות על פרויקטים ואנחנו תומכים ברעיונות של השותפים השונים. הבריף מגיע תמיד מבחוץ.

״דוגמה לפרויקט כזה היא מחקר ותכנון חניית האופניים בעיר. לרוב היא מבוססת על ההתנהגות האינטואיטיבית של רוכבים שכרוכה בהרגשה של קלות וחופש. כיוון שעל רכיבת אופניים לא מוטלות אותן המגבלות של נהיגה, קשה להגיד לרוכבים מה לעשות; הבחנו שאין שילוט שמדגים התנהגות חיובית כמו איך כן לחנות. תיירים בכלל הולכים לאיבוד״.

20160908_120032

P1120256

״המוטיבציה העיקרית להסדיר את חניית האופניים היתה להקל על הגישה לטובת תחזוקת העיר, וניסינו לבדוק למי עוד יש עניין לפתור את הבעיה חוץ מלעיריה. יזמנו סדנה לבעלי עסקים שגם סובלים מזה, עשינו סיעור מוחות ועלו מלא רעיונות משוגעים. גיבשנו שותפות של עסקים שמעוניינים לבחון פתרונות אפשריים לנושא, וכרגע יש לנו בערך 15 פרוטוטיפים שיעמדו למבחן – החל מאפליקציות וכלה בהכנסת האופניים לסופר כשהם רתומים לעגלת הקניות. אנחנו במגזר הציבורי יודעים הכל על חניית אופניים אבל עלינו לחבור למגזר הפרטי, שאת התלונות והתסכול שלו אנחנו מכירים, כדי להגיע לפתרון.

״אני מאמינה שחדשנות היא מלאכה. את צריכה לעשות אותה הרבה פעמים כדי להיות טובה בה. כמו עיצוב – את צריכה להתאמן; לא מספיק ללמוד את זה. המשימה המרכזית שלי היא לאמן את המאמנים של הדור הבא. אנחנו יכולות לדבר על ניהול ואסטרטגיה וכו׳ וזה לא ישנה כלום; צריך להטמיע את הפעולות. זה שכתבנו דו״ח על חניית אופניים לא שינה דבר; המעקב, גיוס הכספים, העבודה עם שותפים – זה מה שמשנה״.

מה החלום המקצועי שלך?

״הצמיחה המואצת של הטכנולוגיה גורמת להרבה שינויים, ומשאירה חלק גדול מהציבור מאחור. הייתי רוצה לאמן את הדור הבא איך לחשוב ולהתמודד איתם, כי למרות שיש מאחוריהם כוונה חיובית הם לא תמיד טובים. היכולת להתמודד עם המתח שנלווה אליהם חיונית כדי להנות מהחיים״.

למי את מתכוונת? לאזרחים? לבעלי המקצוע בתחום שלך?

״לכולם. לילדים שלי בתור התחלה. התרבות שבה גדלנו הוגדרה על־ידי טקסים דתיים, והרבה מהם הלכו לאיבוד. זה יוצר תסכול והופך את הדור הבא לקצת אבוד. אמנם כשאת פורקת את עול הטקסיות הדתית את מרגישה פרץ אנרגיה, אבל אם את גדלה בלי מגבלות את יכולה לעוף לשמים כמו בלון ולהתפוצץ. כדי שזה לא יקרה את חייבת להבין את עצמך: איך את מעצבת את חייך, בחירת הכוונה; קבלת ההחלטות הנכונות היא חיונית.

״את צריכה לפתח את היכולות האלו בעולם שבו הכל אפשרי; למרות שמדברים על זה בתכניות לעזרה עצמית זה לא נלמד בבתי ספר. את צריכה להיות מקצועית בבחירות שלך בחיים וגם במה שאת לא בוחרת. מדובר בשיפור הכישורים שלך, מציאת המטרה בחיים והדרך להגיע אליה; וגם זה תהליך של עיצוב״.


הראיון מתפרסם בתמיכת:

DanishArtsFound_LOGO_CMYK-300x90