Anthony Beeke, Make Love Not Chairs @ MU. Photo: Teun van Beers

איינדהובן 2016: עשו אהבה ולא כיסאות


1

תגובות


כיצד עיצוב יכול להתגייס למען פליטים, הקשר בין עיצוב לאיסלם, מבט משעשע על עיצוב ומיניות, החשיבות שבשיעמום בתהליכים יצירתיים, וגם - מיצבי תאורה קינטיים מרהיבים. ביקור מעורר השראה בשבוע העיצוב של הולנד, שנפתח ביום שבת באיינדוהבן, ושמציין 15 שנה להיווסדו

שלושה מבני עץ פשוטים למראה ניצבים במרכז הכיכר שלמרגלות עיריית איינדהובן, כחלק מהתערוכה ״בית רחוק מהבית״ (A home Away From Home). התערוכה, שכוללת שני מבנים נוספים במיקום אחר בעיר, מציגה את הזוכים בתחרות שארגנה הסוכנות הממשלתית לקבלת הפנים של מבקשי המקלט (COA) והאדריכל הראשי מטעם ממשלת הולנד (Chief Government Architect), לתכנון בתים שישמשו את הפליטים שהגיעו למדינה בשנים האחרונות, לאור משבר הפליטים שפוקד את העולם. 366 הצעות הוגשו לתחרות, מתוכן נבחרו 12 שקיבלו תקציב לפיתוח ההצעה, וחמש ההצעות שהגיעו לשלב הסופי מוצגות כחלק משבוע העיצוב ההולנדי, שנפתח באיינדהובן ביום שבת.

התערוכה A Home Away From Home, על רקע בניין העירייה

התערוכה A Home Away From Home, על רקע בניין העירייה. למטה: שתיים מההצעות למבנים החדשים

2016-10-22_Nwa-RDV_3359-L 2016-10-22_Nwa-RDV_3286-L

הסיור בכיכר העיר, למרות שארך דקות ספורות, הצליח לעורר רגשות מעורבים. מצד אחד, המחשבה על אירוע דומה שיתרחש בישראל – כמו גם במדינות רבות אחרות – נראית כמדע בדיוני: החל מקיום התחרות על ידי גורם ממשלתי, דרך המספר הרב של ההצעות, ועד הכבוד והחשיבות של הצגת הזוכים בכיכר העירייה. מצד שני, הוא נוסך אופטימיות ומעורר השראה, על כך שעדיין יש חלקים בעולם שלא איבדו תקווה, שמבינים שהבעייה לא תיפתר מאליה, שמכירים – כפי שניסח אחד הזוכים – בכך שבית הוא לא רק קורת גג אלא בעיקר תחושה שלרבים מאיתנו נראית כמובנת מאליה; וגם – שמבינים את הכוח של עיצוב להירתם לתהליכים חברתיים.

תחושה דומה עלתה בביקור בתערוכה שהוצגה בתוך בניין העירייה, Je Mee Eindhhof?, משחק מילים שהפך את שם העיר לפועל, ובתרגום חופשי – ״רוצה לאיינדוהב איתי?״ (על משקל ״להזדנגף״). בתערוכה הוצגו פרויקטים שיזמה העירייה בשילוב מעצבים, שמטרתם להפוך את העיר לטובה יותר. גם פה, מספיק היה לקרוא את הטקסט שליווה את התערוכה, כדי להבין מה הופך את העיצוב ההולנדי למה שהוא. וכך בתרגום חופשי:

״כולנו איינדוהבן. את/ה, אני, מאמן הכדורגל והמנהל, ראש העיר החדש והאישה בדלת ליד. צריך את כולנו כדי לבנות עיר טובה יותר. עיר שאנחנו מרגישים בה נוח, עם הדברים שאנחנו מחשיבים כחשובים. לכל אחד יכול להיות חלק בכך, אבל התפקידים משתנים. העירייה היא כבר לא הגורם היחיד שמעצב את העיר: ארגונים, תושבים ויזמים משוחחים ומחליפים רעיונות על העתיד של איינדהובן. ויש גם יותר ויותר יוזמות של תושבים. איינדהובן אם כך היא לא סתם משהו שאנחנו: יותר מכל היא משהו שכולנו עושים. אני Eindhhof, את/ה Eindhhof, כולנו איינדוהבן. האם תצרטפו אלינו לאיינדהובנינג?״.

מגוון הפרויקטים שהוצגו בתערוכה היה רחב: האקתון מעצבים בנשא הפליטים, שתוצאותיו היו בין השאר בובה שמטרתה לעזור לילדי פליטים להביע את הרגשות שלהם לאור קשיי השפה שבהם הם נתקלים; פרויקטים שמטרתם לגרום לתושבי העיר להיות שמחים ולחייך יותר במרחב הציבורי; פרויקט שמערב ילדי בית ספר ושומע מהם איך הם היו רוצים לראות את בית ספרם, במטרה לשפר את איכות הלמידה והשהייה בבית הספר; או פרויקט שמחבר בין מעצבים לאוכלוסיית הגיל השלישי, במטרה לעזור להם להשתמש בכישורים ובמלאכות ידיים שרכשו במהלך השנים ושכבר אין להם דורש.

מתוך התדמית של שבוע העיצוב ההולנדי

מתוך התדמית של שבוע העיצוב ההולנדי

זו הייתה הפעם ה-15 ששבוע העיצוב מתקיים באיינדהובן, לאחר שהתחיל כאירוע שהתקיים במשך יום אחד ועד שהתפתח לאירוע שנמשך תשעה ימים. כ-2,500 מעצבים הציגו השנה ב-100 מיקומים לצד תכנית אירועים עשירה ומגוונת. בשנה שעברה ביקרו באיינדהובן 275 אלף מבקרים, ואף על פי ששבוע העיצוב ההולנדי לא גדול כמו המקבילות שמתקיימות במילאנו או בלונדון, הוא מצליח לשמור על ייחוד ולעורר עניין בעולם העיצוב. אין לו את היומרה להתחרות בירידים המסחריים, מותגי העיצוב הבינלאומיים הגדולים לא מוצגים בו, כמו גם מותגי העיצוב הגדולים המקומיים, וככלל כמעט ולא מוצג בו עיצוב מסחרי קלאסי.

פרויקטים רבים שעסקו בעיצוב חברתי אפשר היה למצוא גם בתערוכת הבוגרים המרשימה של האקדמיה לעיצוב של איינדהובן, שסקירה שלה תתפרסם בפורטפוליו בנפרד. זו הייתה תערוכת הבוגרים הגדולה ביותר בהיסטוריה של המוסד, אחד החשובים והמשפיעים בעולם, עם 170 בוגרים שהציגו 200 פרויקטים (עלייה משמעותית משנים קודמות, כמעט פי 1.5 בוגרים לעומת השנה שעברה ולפני כן). כותרת התערוכה, ״In Need Of״, הציעה מנעד של אפשרויות שהבוגרים צריכים, שהחשובות בהן – אם לשפוט לפי פרסומי התערוכה – היו ״ביצים״ או אומץ (guts), ״אמון״ (trust) ו״שירה״ (poetry).

הקטלוגים של תערוכת הבוגרים של האקדמיה לעיצוב

הקטלוגים של תערוכת הבוגרים של האקדמיה לעיצוב

תיק הבד של תערוכת הבוגרים של האקדמיה לעיצוב

תיק הבד של תערוכת הבוגרים של האקדמיה לעיצוב

ואמנם, מנעד הנושאים שבהם עסקו בוגרי התואר הראשון והשני בפרויקטי הגמר שלהם היה רחב ומעורר השראה, לפחות כמו הקשר בין אומץ, אמון ושירה: מי הם האנשים שמרכיבים את המחשבים הניידים והטלפונים החכמים שלנו (ומצלמים אלפי סלפיז מידי יום כדי לבחון את איכות התמונה); חומרים חדשים שעושים שימוש בפסולת מכרות או במחטי אורן שנשארים לאחר תהליך עיבוד העץ; כיצד תיאוריות קוויריות יכולות לשנות את הדרך שבה אנחנו מבקרים במוזיאון (באמצעות אופנה); כסף ופרטיות; חיבור בין מעצבים לפליטים; צעצועים לילדים בדמות טילים וצוללות שנדמות כמו פופים וכריות מזמינות; מרחבים מוגנים במרחב הציבורי המאפשרים לילדים לשחק באזורים המועדים למתקפות טילים; המשמעות של חמידות בעיצוב; וגם – החשיבות שבשיעמום בתהליכים יצירתיים.

Olle-Landin, Design Academy Eindhoven

Olle-Landin, תיאוריות קוויריות במוזיאון

Maxime Benvenuto, בזכות השעמום. צילום: Femke Rijerman

Maxime Benvenuto, בזכות השעמום. צילום: Femke Rijerman

התערוכה Islamopolitan – ששילבה בשמה בין איסלם לקוסמופוליטיות – ביקשה לעורר שיחה על הקשר שבין עיצוב לאיסלם, ולהציג חיבור שאינו מוכר בדרך כלל לעולם המערבי, או שמוכר יותר בזכות איכויות קישוטיות ואסתטיות ולא עיצוביות (שלא נפקדו מהתערוכה). כך הוצגו בתערוכה בין השאר לבוש לאישה המסורתית שעומדת בפני מסע, וכסא נדנדה שמטרתו להקל על ריטואל התפילה למי שמתקשה בכריעה.

Amal's Chair, Sarah Al Agroobi. מתוך התערוכה איסלמופוליטן

Amal's Chair, Sarah Al Agroobi. מתוך התערוכה איסלמופוליטן

Jan Pieter Kaptein, Fort Folly. For Play @ MU. Photo Jan Pieter Kaptein

Jan Pieter Kaptein, Fort Folly. For Play @ MU. Photo Jan Pieter Kaptein

התערוכה For Play – Shaping Sexuality הציעה מבט משעשע, ביקורתי ואינטלגנטי על הקשר בין עיצוב, אמנות ומיניות. המבקרים נקראו ללקק את המסך של הטלפון החכם שלהם, להשתרע על מיטת ענק, להביט בפריטים מהמרחב הביתי והיום-יומי ולגלות בהם קונוטציות מיניות, ולהתרשם מפונט שנוצר מדמויות ערומות, שקרא לכולם ״עשו אהבה ולא כיסאות״ (Make Love, Not Chairs) – הצעה להחליף את הצריכה העודפת בפעילות מהנה יותר.

Reflecting Holons by Martens & Visser @dutchdesignweek #ddw16

A post shared by Portfolio (@byfar) on

Martens & Visser 2 Martens & Visser 1

ולבסוף, לא נפקד גם מקומם של הכיסאות, גופי התאורה ושאר פריטי העיצוב בעלי האסתטיקה ההולנדית המשובחת. שני מיצבי תאורה קינטיים נחרתו במיוחד בזיכרון. האחד, של סטודיו Martens & Visser, שהציג בקומה ה-10 של מבנה איידנהובני טיפוסי את Reflecting Holons (אין קשר לחולון העיר). גופי התאורה האליפטיים היו עשויים מרצועות פלסטיק שקופות ופשוטות, והודות לסיבוב שלהן סביב עצמן וקרני האור שעוברות דרכן, התקבל משחק מרהיב של אור, צל ותנועה.

סטודיו דריפט הציג את ״ב-20 צעדים״ (In 20 Steps) – עשרים זוגות צינורות זכוכית חלולים עם מחבר ביניהם, שאיפשר להם להתנועע ונדמה כמו עמוד שדרה של חיה קדמונית שמנסה לעוף באוויר. המיצב, שהוכן לכבוד הביאנלה לאמנות בוונציה בשנה שעברה, הותאם לחלל החדש ומהווה מחווה לשאיפה האנושית לעוף, המשך לעיסוק של הסטודיו במגבלות המין האנושי לעומת הטבע חסר הגבולות. כך, למרות הרצון הטוב, המיצב היווה תזכורת שלא משנה כמה אנחנו חושבים שהמין האנושים מתקדם, ישארו דברים שעד להודעה חדשה ישארו לנצח מחוץ להשג היד שלנו; או עד שיבוא המעצב שיפתור גם את האתגר הזה.

Studio Drift ✨ In 20 Steps #ddw16

A post shared by Portfolio (@byfar) on

  1. קרן

    נפלא ומעורר השראה

Comments are closed.