עיצוב תאורה של רמה מנדלסון בפרויקט צוקי ארסוף, בתכנון האדריכל אילן פיבקו. צילום: עומרי אמסלם

ראתה את האור


0

תגובות


כשרמה מנדלסון עיצבה גוף תאורה בצורת טבעת לפרויקט משרדים גדול בעבור חברת ביטוח, היא לא חשבה שחברת התאורה הבין־לאומית הנחשבת Viabizzuno תאמץ אותו לקטלוג שלה. ״בדיוק חזרתי מתערוכה בפרנקפורט, שאחריה, אם הייתי רואה עוד פס ליניארי מואר אחד נוסף, הייתי כבר משתגעת״, היא מספרת על המוטיבציה לזנוח את הקווים הישרים

גוף התאורה שעיצוב רמה מנדלסון בעבור ויה ביזונו. צילום: יח״צ

Yuval:

הי רמה, בוקר טוב. מה שלומך?

Rama:

בוקר אור, בסדר תודה (-: ואיך אתה?

Yuval:

לא רע בכלל! סקרן לשמוע איך קרה שעיצבת גוף תאורה ל־Viabizzuno. כבוד גדול!

Rama:

עבדתי על פרויקט משרדים גדול של חברת הראל ביטוח. בדיוק חזרתי מתערוכה בפרנקפורט, שאחריה, אם הייתי רואה עוד פס ליניארי מואר אחד נוסף, הייתי משתגעת… החלטתי לחדש עם קשתות ועיגולים שתורמים לתחושת זרימה ותנועה בחלל אדריכלי. ויה־ביזונו אוהבים אתגרים, אז פניתי אליהם בהצעה לעבוד על הפרויקט הזה. כמובן שהם היו צריכים לזכות במכרז ולעבור עשרות שלבים כדי להוכיח את התוצרת שלהם, ואת זה אקסקלוסיב עשו נאמנה. אחד הגופים שפותחו לפרויקט הזה היה הטבעת והיא נבחרה להופיע בקטלוג 2017 של החברה

Yuval:

בואי נעשה סדר לטובת מי שלא מכיר. מה היה החלק של אקסקלוסיב בפרויקט?

Rama:

הם מייצגים את חברת ויה־ביזונו בישראל, הם בין הנציגים היחידים בעולם שהגיעו להישג שיהיה בארץ סניף ממשי של החברה. כשאני עובדת על גופי התאורה של ויה־ביזונו אני מעבירה את זה לאקסקלוסיב כדי שיביאו את זה לביצוע

Yuval:

מה כל מיוחד ב״ויה־ביזונו״? כי מי שמסתכל מבחוץ ולא מכיר לא תמיד יכול לרדת לדקויות בין שלל מותגי התאורה הבין־לאומיים

Rama:

הם מאוד חדשניים וקונספטואליים, וזה מפרה את האדריכלים והמעצבים. העובדה שמעבר לקו מוצרים אלגנטי שעובד עם האדריכלות, עם החומרים, בהתערבות מינימלית מבחינת נראות, מייצרת את האפשרות להגדיל את טווח האפשרויות העיצוביות. הם כמו כר דשא: זו חברה שמעבר למוצר מבינה את הצרכים של המעצבים. הם קודם כל מבינים את המעצבים, רק אחרי זה מגיעים המכירה והמוצר

Yuval:

אז נחזור לתערוכה בפרנקפורט ולפסים הליניאריים – כתבת שעוד רגע והיית משתגעת… זה באמת כזה טרנד? ואיך את מסבירה את זה?

Rama:

את ההסבר הפסיכולוגי…?

Yuval:

גם

Rama:

אני יכולה להיכנס להתפתחות הליניאריות בתאורה בכללי? כי זה מתחיל עוד בפלורסנט. עיצוב תאורה עובד עם האדריכלות: ככל שהאדריכלות המודרנית התפתחה עם קווים ישרים ונקיים, כך עלה הצורך העיצובי לתאורה שעובדת באותה מתודה. מהפלורסנט הבודד פותח הפלורסנט בחפיפה (כדי שלא יהיו אזורים חשוכים). זה יצר אפשרות לקווים המשכיים כמעט בלתי סופיים.

מכאן החלה התפתחות גודל הגופים הליניאריים ובמקביל התפתחות הלד. ברגע שהלדים היו מספיק חזקים להחליף את הפלורסנטים (מבחינת עוצמה וכמות אור) זה השפיע על גודל הפרופילים שבהם שותלים את מקור האור וכך כל הגופים הליניאריים הלכו והצטמצמו: מ־10-12 ס״מ (ואף יותר) הם הגיעו ל־3 ס״מ. ומה אדריכל או מעצב רוצים יותר מגופים כמה שיותר קטנים, ששומרים על תקרה נקייה כמה שיותר? ושגם שנותנים מענה ראוי לאור הנדרש?… כיום יש פרופילים במידות 13/18 מ״מ, גם אם הם לא משמשים כמקור אור מרכזי

Yuval:

מעניין. אז חזרת מפרנקפורט ואז מה? מאיפה מתחילים?

Rama:

פותחים תוכנית ומציירים עליה סקיצות שמתארות את התנועה האנושית בחלל. התנועה במסדרון: ישרה; הפניות ממסדרון אחד לשני: קשתות; ובחדרי ישיבות שכולנו סביב שולחן: עיגול, שזו הטבעת (-: הקווים האלו הפכו לתוואי תאורה ומשם היו שיקולים טכניים, כי אף חברה לא הסכימה להיכנס לדיזות מיוחדות ליצירת קשתות ועיגולים. זו עבודה מיוחדת, כזו ש״ויה־ביזונו״ יודעת לקחת על עצמה

Yuval:

וכשהיא לוקחת את זה על עצמה זה מתוך כוונה לקחת חלק בפרויקט, ועדיין לא לאמץ את גוף התאורה לקטלוג שלה. נכון?

Rama:

נכון

פרויקט הרברט סמואל 10. אדריכל: רני זיס; עיצוב פנים: אורלי שרם; עיצוב תאורה: רמה מנדלסון. צילומים: עומרי אמסלם

Yuval:

כשאת מסתכלת על פרויקטים גדלים אחרים שלך בתחום, מה המשותף למה שאת עושה, למה שחשוב לך בתוצאה הסופית?

Rama:

תודה על השאלה, אני עוסקת בה הרבה עם עצמי. אני חושבת שהמשותף הוא קונספט שונה לכל פרויקט, החיפוש אחרי האופי המיוחד של כל פרויקט על מנת לייחד ולבדל אותו מאחרים. בתוצאה הסופית חשוב לי דבר ראשון שכמויות האור יהיו לפי הסטנדרט המקובל, לאחר מכן שתהיה אוירה נכונה ושהאור יתרום לעיצוב (גוון אור נכון שמדגיש את החומרים שהמעצב בחר בהם.

לדוגמה, עבדתי על פרויקט הרברט סמואל 10 תל אביב של עופר השקעות. (רני זיס אדריכלים, אורלי שרם עיצוב פנים). זה פרויקט ייחודי שנבנה בסטנדרט גבוה, המכיל דירות לופט, דירות יוקרה ופנטהאוזים מרווחים. החללים הציבוריים בפרויקט – כגון לובי כניסה מפואר, בריכת שחייה, חדר כושר וספא – ניתנו לי ״ריקים״ והתבקשתי ליצור קונספט שיעבוד עם המרקם והחומרים שנבחרו. בחרתי להדגיש אותם על ידי שימוש בתאורה, המהווה בחלקה כרקע לטקסטורות וחלקה יוצרת את הטקסטורות ״האוריות״, שמשתלבות עם המכלול העיצובי האדריכלי.

בפרויקט אחר עבדתי עם פיבקו אדריכלים על פרויקט מגורים בארסוף. כל ההצללות של המבנה הן סקין (משרביה) שמואר בלילה מבחוץ כדי שלא יכנס אור לדירות. בלובי התאורה היא מבפנים, והיא מדגישה את המשרבייה: רואים את החורים של המשרבייה מוארים ואת החומר כחשוך בעוד שביום זה להיפך. עכשיו אנחנו עובדים על השכונה שממשיכה את הבניין הזה

Yuval:

יש איזה פרויקט עתידי מעניין שאת עובדת עליו?

Rama:

מלון של רשת אטלס ברחוב נחלת בנימין 28 בתל אביב, הוא כרגע בביצוע (יואב מסר מתכנן את המלון ואורן ברונשטיין עם ברק עושים את עיצוב הפנים). עשינו אתמול ניסוי תאורה לתאורת החזית, היה ממש מרגש. במסגרת תאורת החזיתות עבדנו על סיפור החזית ואיך שהיא נראית מהרחוב, מה יגרום לאנשים שעוברים ברחוב להרגיש? בכל זאת זה מלון ברחוב עם חנויות טקסטיל, מסעדות צבעוניות ומרקם עשיר. יואב מסר תכנן אבני סיליקט חומות לחזית כשלחלונות מסגרות מיוחדות בעומקים שונים בשחור. פיתחנו פרט מיוחד במסגרת שמאיר כלפי הקיר. כל פאה של חלון יכולה להאיר בנפרד וליצור ציור על החזית. כמו ציור של מונדריאן שמשתנה בכל פעם

Yuval:

סיקרנת!

Rama:

עוד שניה אני גם מתחילה לשאול אותך שאלות

Yuval:

אל תאיימי…

הדמיית תאורה בפרויקט נחלת בנימין 28, אדריכל יואב מסר

ניסוי תאורה בפרויקט נחלת בנימין 28, אדריכל יואב מסר

Rama:

האם צריך שהחזית תתחלף כל שעה, פעם ביום או פעם בשבוע?

Yuval:

פעם בשבוע נשמע לי מעט מידי, ופעם בשעה נשמע לי מגניב!

Rama:

אז חשוב לי להגיד שיש שיגעון בארץ ל״הרבה אור״ ולפעמים זה הורג כל אוירה או רצון לגיוון

Yuval:

זה אפרופו הפעם בשעה או בכלל?

Rama:

בכלל

הפעם בשעה עזרה לי להבין איך להתקדם מבחינת תרחישים, מה הערך שנוצר למישהו מבחוץ. אני כל כך בתוך הפרויקט שלפעמים אני ממש שואלת אקראית אנשים שלא מתעסקים בתאורה או עיצוב כל היום, כדי לקבל קצת פרספקטיבה. אבל בסוף אני עושה מה שאני מרגישה שנכון ולא ״מה שכולם אוהבים״

עיצוב תאורה של רמה מנדלסון בפרויקט צוקי ארסוף, בתכנון האדריכל אילן פיבקו. צילום: עומרי אמסלם