הרובוט קיפ בתערוכה ״הלו רובוט״ במוזיאון העיצוב של ויטרה

שלום חבר


0

תגובות


בין R2D2 למנורה של פיקסר, בתערוכה הלו רובוט במוזיאון העיצוב של ויטרה מוצג גם Kip, הרובוט האמפתי של המעבדה לחדשנות במדיה במרכז הבינתחומי הרצליה. ״טכנולוגיה היא משהו שאנשים יוצרים, זה לא צריך להיות משהו שזר לנו״, אומר עדו ולד, חבר בצוות הפיתוח של הרובוט. ״אפשר להחביא דברים מאחורי מסך ולעשות אותם לא מאיימים, או מאחורי פרצוף ולעשות אותם ׳אנושים׳, אבל אפשר גם להיות יותר כנים (כמעצבים) ולבנות דברים בצורה שתדבר אלינו״

קיפ הרובוט

Yuval:

הי עדו. מה שלומך?

Iddo:

היי יובל, פה הרוב טוב. מה אתך?

Yuval:

לא רע בכלל. איך הייתה הפתיחה?

Iddo:

האמת שדי מדהימה. לא ראיתי פתיחה כזו אף פעם: הכל מתוקתק, יום שלם מאורגן עם סיורים בקמפוס של ויטרה, מסיבת עיתונאים, סיורים מאורגנים באנגלית וגרמנית, שיחה (די מופרעת) עם ברוס סטרלינג, ארוחת ערב ומסיבה בתחנת כיבוי האש של זאאה חדיד + התערוכה ממש יוצאת דופן, והיה לנו תענוג די נדיר להציג לצד כל מיני גיבורים שלנו

מוזיאון העיצוב של ויטרה

Yuval:

כן, רק הקמפוס מדהים בפני עצמו. פעם ראשונה שביקרת בו?

Iddo:

שניה… נסעתי שבוע לפני להקים את התערוכה 🙂

אין ספק שזה סימון ב־bucket list

Yuval:

לגמרי. בוא נעשה רגע סדר ונתחיל בזה שתספר כמה מילים על עצמך לטובת מי שלא מכיר, מה למדת, איפה ומתי ומה עשית מאז

Iddo:

או… אז בהכשרתי במקור למדתי הנדסת חשמל. ביליתי חמש שנים באינטל בפיתוח מעבדים עד שהבנתי סופית שזה לא בדיוק בשבילי. התכנית הייתה אחרי זה ללמוד מנהל עסקים, אבל הניצוץ לעיצוב מוצר שהיה שם תמיד משך אותי, ומצאתי את עצמי עושה תואר שני כפול ב־Royal College of Art וב־Imperial College London

Yuval:

תואר שני כפול?!?!?!?

Iddo:

זה נכון… במסלול שנקרא Innovation Design Engineering, סוג של מיקס של עיצוב מוצר והנדסת מכונות, אבל מאד מולטידיסציפלינרי ומגוון. עבודה על פרויקטים, פרוטוטייפינג, כל שבוע מנסים להמציא מחדש את העולם כזה. בפרויקט הגמר שלי עבדתי בכלל על פיתוח טקסטיל

Yuval:

מתי זה היה?

Iddo:

זה קרה כבר לפני בערך שנתיים. מאז הייתי שותף בסטארט־אפ בלונדון, ובאוגוסט משכו אותי לכאן, לעבוד במעבדה לחדשנות במדיה בבין־תחומי בהרצליה (וזו הגרסא הקצרה של הסיפור…)

Yuval:

ומה תפקידך במעבדה?

Iddo:

זכיתי לתואר המומצא של Creative Technologies / CTO. אני אחראי יותר לצד הפיסי של הדברים אני מניח: פרוטוטייפינג, הנחייה של הסטודנטים… כשבמה שקשור לעיצוב נמצא לצידי גם אנדרי גרישקו כמעצב המוצר של המעבדה. זו לא בדיוק מעבדת מחקר שגרתית אני מניח…

Yuval:

לגמרי. ובוא נתקדם לתערוכה במוזיאון העיצוב של ויטרה, הלו רובוט. מה אתם מציגים שם, ואיך זה קרה

Iddo:

אנחנו מציגים בתערוכה את Kip, אחד הרובוטים ממשפחת האוביקטים האמפתיים שלנו. הוא נועד במקור להיות צד שלישי בשיחה, הוא מקשיב ונראה מתעניין, ובמידה והשיחה עוברת לטונים צורמים הוא נרעד. כך הוא משקף לאנשים את התנהגותם ונותן תחושת הזדהות, ואמור לתרום לתקשורת בין־אישית

Yuval:

מי עוד במשפחה?

Iddo:

כרגע קיים גם Vyo שהוא ממשק פיזי לבית חכם, ו־GiMi שהוא במידה רבה תהליך אבוליציוני של Kip, מין ניסוי ללכת לאובייקט אפילו יותר אבסטרקטי ולפתח את שפת הגוף של המכונות שאנחנו לומדים

Yuval:

ואיך הרובוט הגיע למוזיאון? איך הם שמעו עליכם?

Iddo:

המעבדה מובלת על ידי ד״ר אורן צוקרמן וד״ר גיא הופמן, האבות הביולוגים של Kip. גיא הוא מהמובילים בתחום של רובוטים חברתיים, ויש לו TED talk מעלף בנושא. אוצרת התערוכה הגיעה אליו דרך המחקר שלה והאמת שהיא די מעריצה (היא מדברת עלייו עם אור בעיניים. נשבע)

Yuval:

מאמין, ויכול להבין למה…

ואחרי שהבנו את הפרטים הטכניים, בוא נדבר על המהות. מה הסיפור של רובוטים, למה זה מעניין או חשוב?

מתוך התערוכה

Iddo:

יש על זה הרבה דיונים וזוויות שונות. ברמה הכי פשוטה, יש האומרים שעוד שנייה כולנו נהיה מוקפים ברובוטים שיעבדו איתנו ובשבילנו, ויטפלו בנו כשנהיה זקנים; אז זה די חשוב להבין איך אנחנו מתממשקים עם הדברים האלה, מה השאלות האתיות וכו׳. אבל אפשר גם לשאול מה זה רובוט, ובמידה רבה כל האוביקטים סביבנו נהיים רובוטים

Yuval:

ומה אתם מנסים לעשות במעבדה בכל הקשור לתחום?

Iddo:

כשאנחנו חושבים על איך אנחנו בונים רובוטים חברתיים אנחנו חושבים איך אנחנו יוצרים אינטראקציות עם כל הדברים המחוברים שסביבנו: איך אנחנו יוצרים ממשק עם המכונית האוטונומית שלי, מכונת הקפה או מה לא, שהיא לא אינטראקציה מנוכרת מול מסך, אלא אינטראקציה טבעית ותורמת לנו. אנחנו בונים רובוטים שלא מתיימרים להיות אנושיים, וחוקרים איך ליצור אינטראקציות משמעותיות, בעיקר באמצעות עיצוב של האוביקט והתנועה

Yuval:

זה באמת משהו שתמיד נראה קצת מאולץ, רובוטים שנראים אנושיים. אבל מצד שני אני תוהה אם אפשר להימלט מזה, כי גם ברובוט שעושה תנועות או מחוות אנושיות יש משהו אנושי. לא?

Iddo:

נכון, אבל זה תמיד ליד וזה תמיד לרמות… וה uncanny valley הוא קשה למעבר. הייתי מרגיש יותר בנוח עם משהו יותר כנה
🙂

Yuval:

יצא לך לראות את יתר העבודות בתערוכה? איפה הו משתלבות במנעד הזה?

Iddo:

התערוכה עושה חלוקה מעניינת ובוחנת את הנושא מכמה צדדים. היא מסתכלת על איך רובוטים נתפסו מבחינה היסטורית ובדימויים בתרבות (R2D2 המקורי מוצג בתערוכה!), באמצעות רובוטים תעשייתיים היא מסתכלת על השאלות של עתיד מקום העבודה וכו׳, וגם שואלת שאלות על מהו רובוט ואיזה יחסים יש לנו איתו. במובן הזה ישבנו בדיוק בסביבה הטבעית שלנו, בין עבודה של דאן וראבי לג׳ון לסטר (אני מפרגן לנו, שלידם אנחנו מרגישים בנוח :)) המנורה של פיקסר היא ללא ספק השראה של קיפ, אז די כבוד לנו להיות ליד ג׳ון לסטר

R2D2 המקורי מסרטי מלחמת הכוכבים

המנורה של פיקסאר (מימין) וקיפ הרובוט. מתוך קטלוג התערוכה

Yuval:

האמת, כבוד גדול להיות ליד המנורה של פיקסר ובסביבה של R2D2. לא ברור מאליו. איך היה באמת לפגוש את R2D2? נראה לי שהוא גונב את ההצגה…

Iddo:

לשמחתנו הוא היה בחדר אחר
🙂

Yuval:

אז אם לחזור למהות, דיברת מקודם על כנות, שזה מושג שקצת קשה לי איתו בכל מה שקשור לטכנולוגיה, כי זה הופך אותה לאנושית, וזה לכאורה סותר את עניין הכנות. זה מין לופ שקשה להשתחרר ממנו

Iddo:

לדעתי הכנות היא של המעצב והיא מגולמת באוביקט. טכנולוגיה היא משהו שאנשים יוצרים, זה לא צריך להיות משהו שזר לנו. היא יכולה להפחיד אותנו, או לעורר מורכבויות, אבל ככה זה כל דבר, ואנחנו יכולים להכיר ולהבין את זה. אפשר להחביא דברים מאחורי מסך ולעשות אותם לא מאיימים, או מאחורי פרצוף ולעשות אותם ״אנושים״, אבל אפשר גם להיות יותר כנים (כמעצבים) ולבנות דברים בצורה שתדבר אלינו

Yuval:

תן לי דוגמה מחיי היום־יום לטכנולוגיה שהיא כנה מבחינתך, וכזו שלא

Iddo:

בטח יעלו לי דוגמאות טובות הרבה יותר שנייה אחרי שנסיים, אבל עולות לי ראשונות בראש אזניות SENNHEISER הקלאסיות (hd 25) עם המחברים החשופים והחלקים להרכבה. זה מין עקרונות דיטר ראמס כאלה, Technology Will Save Us מנסים לעשות את זה רוב הזמן לא רע עם טכנולוגיה יותר ״טכנולוגית״. הם עושים בעיקר צעצועים ואלקטרוניקה לחובבנים ומשתדלים לעשות את זה כנה – הלוחות חשופים, כתוב על כל רכיב מה הוא עושה…‎

ולא כנה – אייפון‎

Yuval:

הייתה לי תחושה שהאייפון יצוץ במערכה השלישית של הצ׳אט שלנו…

Iddo:

לא הייתה לי ברירה (בחיי שניסיתי שלא)‎

Yuval:

אבל אם הוא לא כנה, איך אתה מסביר את ההצלחה שלו? או שאין קשר בין כנות להצלחה?‎

Iddo:

זה מורכב… אני חושב שהוא כן דייק במידה רבה סוג של אינטראקציה שהיא טבעית לנו, ועדיין, קרה לך פעם שהאייפון התקלקל? יש מין הודעה כזאת: Something went wrong, אם אני לא טועה. אין לך שום מושג מה הדבר הזה שיש לך ביד פתאום, מי הוא ומה הוא עושה. אפשר לדעתי להתקדם לממשק הגדול הבא‎

Yuval:

שהוא יהיה מה?

Iddo:

שאלה מעולה… אנחנו כמעבדה ל־human computer interaction שואלים את זה כל יום ומנסים להגדיר את הכללים. כאמור, אנחנו מתנסים בעיצוב, תנועה וממשקים פיזיים, אבל אנחנו מתחילים להסתכל גם על ממשקים ביולוגיים‎

Yuval:

אז יש למה לחכות… ‎

Iddo:

לדעתי כן
🙂

Yuval:

נמתין בסבלנות. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Iddo:

רק לציין את שמות כל האנשים המדהים שהיו מעורבים בפרויקט: שלומי אזולאי, יהב אמסלם, אנדריי גרישקו, מיכל לוריא, עדי פיינר, דניאל ריפינסקי ונועה שיטרית

מימין: דניאל רפינסקי, עדו ואלד ואנדריי גרישקו מהמעבדה לחדשנות במדיה, במרכז הבינתחומי הרצליה