מפגן כוח בסגנון אישי


0

תגובות


צבע טרי בפורטפוליו: סיגלית לנדאו, רון עמיר ו־Klone בגלריה חזי כהן; ורד אהרונוביץ׳, נתן פרניק ומישה רפפורט בגלריה דן

מישה רפפורט בגלריה דן

גלריה דן תציג בצבע טרי 9 תערוכה קבוצתית של אמנות פיגורטיבית ריאליסטית, בהשתתפות איגור סקלצקי, ורד אהרונוביץ׳, דים יוז, נתן פרניק ומישה רפופורט. העבודות בתערוכה ״חלומות שמורים״ עוסקות בחוויות ילדות, זיכרונות אמיתיים או בדיוניים וקשר עם דמות, חפץ ופנטזיה. בעבודתם, האמנים בוחנים את הגבול בין זמן, מקום, דמיון ומציאות מנקודת מבט של אדם בוגר.

ורד אהרונוביץ' בגלריה דן

מעבר לתכנים, האמנים העכשוויים מותחים את הז׳אנר הקלאסי ויוצקים בו את המתח של חיי המאה ה־21. ורד אהרונוביץ – שלפני מספר שנים הציגה בחממת האמנים העצמאים בצבע טרי, ממשיכה להפליא בדמויות הטעונות של הדיוקן העצמי שלה כילדה, שהיא מפסלת ומציירת. דמויותיה מזוהות עם הבעת אכזבה והתרסה תמידית, והיא הולכת ומשכללת את התכנים והדקויות של המבע. דים יוז מציב את דמויותיו בעולם חלומי, נקי מרעש, אך גם בודד ומנותק. נתן פרניק מצייר ״טבע דומם״ אשר חורג באופן חריף ממסורת הציור הקלאסי־ריאליסטי. הוא מפנה את תשומת הלב לחפצים ופריטים שוליים, אפורים ו״נחותים״ ובאמצעות הציור המדוייק והמרהיב יוצק הוד בצמיג ישן או בדלי מלט מאובק.

נתן פרניק בגלריה דן


סיגלית לנדאו בגלריה חזי כהן

גלריה חזי כהן מציגה שלוש תערוכות קפסולה. הראשונה של האמנית החשובה סיגלית לנדאו, שבימים אלה זכתה באות הכבוד הצרפתי ״אביר מסדר האמנויות והספרות״. לנדאו תציג עבודות מסדרת ים המלח לצד עבודות חדשות ומסקרנות מהתקופה האחרונה.

Klone בגלריה חזי כהן

השני הוא Klone שהחל את דרכו כאחד מאמני הרחוב הדומיננטיים בזירה התל אביבית ופרץ לקריירה בינלאומית, ממשיך את הקו שהציג לאחרונה בתערוכת היחיד בגלריה ״זיכרון של עץ, שכחה של אדמה״. הוא יוצר עולם דמיוני שבו הטבע רודף את הזירה האורבנית האפלה. עולם המאוכלס בדמויות היברידיות, אנושיות־חייתיות, אשר נושאות משמעות תרבותית ומקום בזיכרון הקולקטיבי, אך יותר מכל מבטאות מטען אישי. כמי שהיגר בעצמו בגיל צעיר מאוקראינה לישראל, הוא מייצר נרטיב של חיפוש זהות שגיבורו הוא הטייל, הנווד, המהגר או הפליט.

רון עמיר בגלריה חזי כהן

השלישי הוא רון עמיר, המציג בימים אלה תערוכת יחיד ״להעביר את הזמן בחולות״ במוזיאון ישראל בירושלים. עמיר פועל בשוליים החברתיים של ישראל, בתוך קהילות מודרות ומושתקות. דרך האינטראקציה עמן ובתוכן הוא מתחקה אחר האופן בו הן מתמודדות עם המגבלות והאילוצים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים שהמדינה מציבה מולן. הוא  מצלם בתהליך ממושך, הדורש מגע מתמיד בין הצלם למושא הצילום שלו. לשם כך הוא מכונן מערכת יחסים ארוכת־טווח ומבוססת־אמון, שבה חילופי הדברים והרעיונות בין שני הצדדים מזינים את הצילום עצמו.