מתוך התערוכה Nothing But Longing שהציגה את תוצרי הפרויקט בגלריית Void באירלנד

21 אמנים, מגדל אחד


0

תגובות


21 אמנים וחוקרים ישראליים התארחו בין השנים 2015-2016 במגדל העוצר של האמן והמוזיקאי ביל דראמונד (לשעבר חבר בלהקת KLF) בצפון אירלנד. בסוף השבוע הקרוב יבקר דראמונד בישראל ויציג בארטפורט תל אביב את סיפורו של המגדל ביחד עם אוצרת הפרויקט, שגית מזמר, שמספרת על ההכרות עם דראמונד שהחלה בגלריה יפו 23 בירושלים ועל צירופי המקרים שעלו בין עבודות האמנים

מגדל העוצר באירלנד

Yuval:

הי שגית, אני חייב לשאול איך קרה כל הדבר הזה, מגדל העוצר? זה די עבר אצלי מתחת לרדאר…

Sagit:

מגדל העוצר, שייך למוזיקאי והאמן הסקוטי ביל דראמונד (KLF). פגשתי אותו לראשונה ב־2011, במסגרת ביקור שלו בגלריה יפו 23, שאצרתי באותן שנים. הוא סיפר לי על מגדל בצפון אירלנד בעיירה קטנה בשם Cushendall, שאותו רכש בשנות ה־90, ושמאז 1999 משמש כרזידנסי לאמנים.

המגדל נבנה בדיוק לפני 200 שנה על ידי פרנסיס טרנלי כדי לשלוט באוכלוסיה המקומית. ב־2014 הוזמנתי על ידי דראמונד לאצור את המגדל ל־2015, עד אז הוא נאצר על ידי אמנים ואוצרים מהאיים הבריטיים בלבד. 21 אמנים ישראלים הגיעו למגדל במהלך 2015-16, שהיו שנתיים ראשונות בהתהוות של פרויקט ארוך טווח, שנקרא Nothing But Longing

Yuval:

מה מקור השם ״מגדל העוצר״?

Sagit:

המגדל הוא מגדל־עוצר מהמאה ה־19 והוא נבנה על ידי טרנלי, איש אמיד ואקסצנטרי, אחד מבעלי חברת הסחר הגדולה באותן שנים, East india Company – חברה שעשתה את עיקר רווחיה מסחר באופיום ובתה בין אנגליה, הודו וסין. המגדל נבנה בסגנון המגדלים הסיניים שטרנלי הוקסם מהם במסעותיו אל סין. הוא נבנה על שטח קטן במרכז העיירה קושנדל, עיירה קתולית שרוב תושביה עבדו אצל טרנלי הפרוטסנטי. טרנלי עצמו ייעד את המגדל להיות ״מקום מעצר לבטלנים ופורעי חוק״, וכל ערב משעה מסוימת הוטל עוצר על העיירה, ומי שהפר אותו מצא עצמו בקומת הקרקע של המגדל, בצינוק קטן

Yuval:

ודראמונד סיפר לך מה גרם לו לקנות את המגדל? מלכתחילה הוא ראה בו מקום לאמנות?

Sagit:

יש סיפור שלם של דראמונד על קניית המגדל, הוא רכש אותו בתקופה שהיתה קשה בצפון אירלנד. דראמונד, שהצליח מאוד בסוף שנות ה־90 וחתם את הקריירה המוזיקלית שלו בשריפה של מיליון פאונד באי בסקוטלנד, החל לכתוב את ספרו הראשון, Bad Wisdom, בעקבות מסע לקוטב הצפוני ומחשבות על מוזיקה ופרישה ממנה. הוא תכנן שהספר בסופו של דבר ייכתב בכתב יד ושיהיה מקום עלייה לרגל לאנשים שיבואו ויקראו בו פיזית.

מייד כשחזר מהמסע לקוטב הוא החל בחיפוש מגדל לאירוח הספר והקוראים העתידיים. הוא תיאר איך בבוקר אחד מצא מודעה מודפסת בעיתון על מכירת מגדל, במחיר מגוחך, ואז גילה שהוא בצפון אירלנד, לא רחוק מלב האזור המסוכסך, כ־50 דקות נסיעה מבלפסט. עוד באותו יום, הוא רכש את המגדל.

אבל אז פינגווין קנו את הזכויות לספר, והרעיון של ספר גדול וכתוב בכתב יד, נגנז. דראמונד נתקע עם המגדל, ובהמשך הוא הבין שהוא רוצה להפכו לרזינדסי לאמנים, ויחד עם עוד שני חבריו האמנים, סוזן פיליפס וג׳ון הירסט, הם הקימו קרן למגדל שנקראת ״In you we trust״. הם הזמינו אמנים להתארח במגדל, כשהם דואגים למימון השהות שלהם שם

Yuval:

וואלה, מעניין! ועוברות כמה שנים טובות, את פוגשת אותך בירושלים, הוא מציע לך לאצור, שעל פניו זה נשמע כמו ג׳וב חלומות. מה הוא מבקש? את אמורה להמשיך קו אמנותי קודם? יש לו אג׳נדה או חזון אמנותי שאת אמורה לפעול לפיו? יכולה לעשות מה שאת רוצה? כל התשובות נכונות?…

Sagit:

כל התשובות נכונות: זה גם המשיך קו קיים של המגדל וגם היה לי חופש מוחלט לבחור את מי שאני רוצה להביא לשם.

הקשר עם דראמונד הוא תמיד אישי. ב־2014 חיפשתי מקום לנסוע אליו, שנה לאחר שיפו 23 נסגרה. באותם חודשים דראמונד כתב טקסט לקטלוג מסכם של יפו 23 שהוצאנו. זכרתי את המגדל בצפון אירלנד, ושאלתי אם אוכל לנסוע אליו כאמנית באותו קיץ של 2014. דראמונד מייד השיב במייל שהוא ומשפחתו שוהים שם בתחילת כל אוגוסט, ואני מוזמנת מאוד לבוא ולשהות איתם. במייל נוסף ששלח מיד לאחר מכן, שאל אם למרות שיפו 23 נסגרה, האם ארצה באופן עצמאי לאצור את המגדל לאמנים ישראלים ל־2015, הצעה שהתרחבה בהמשך גם ל־2016.

מייד השבתי בחיוב מבלי לדעת כלום על המגדל, על מי אצר אותו קודם לכן, ומצאתי את עצמי באוגוסט 2014 בשדה התעופה בבלפסט נוסעת עם דראמונד אל עבר המגדל. הנסיעה הזו היתה מפתיעה מאוד: בדרך נתקלנו בדגלי ישראל מתנוססים במרכז העיירה בלאמינה, ובהמשך בדגלי פלשתין בעיירה אחרת. אלו היו הימים של צוק איתן ולאירים היה מה לומר על זה, כל קבוצה באירלנד בחרה צד אחר. דראמונד היה מודע לעובדה שאוצרת ישראלית ואמנים ישראלים במגדל יעוררו התנגדות, הוא היה מוכן לכך ויצאנו לדרך. בחרנו לא לפנות לתמיכה של מדינת ישראל, אלא לפנות לתומכים פרטיים בלבד

Yuval:

ומה צריך לעשות מי שמגיע למגדל?

Sagit:

חוקי המגדל של דראמונד היו מאז ומתמיד שאמן שמגיע למגדל העוצר שוהה בו במשך שבועיים עד ארבעה שבועות, ומתחייב להשאיר אחריו עבודה לאוסף המגדל, עבודה שמושפעת משהותו במקום ומהמפגש עם הקהילה המקומית. כל אמן לקח על עצמו את תנאי ״העוצר״ כי אין במגדל קליטה סלולרית ואין אינטרנט זמין. המגדל קטן מאוד, הוא בנוי לאיש אחד או למקסימום שניים – אף על פי שהשנה הישראלית איתגרה את המושגים הללו: היו רגעים ששהו בו גם שבעה אנשים בו זמנית…

Yuval:

שבעה אנשים?

Sagit:

כן. בקיץ 2015 יונתן לוי הגיע למגדל לשהות של חודש. הוא בחר לחרוג מהמפגש של אמן יחיד מול קהילה מקומית והביא עימו ״שבט קטן״. שבט לוי מנה את יונתן לוי, בת זוגתו דניאלה, שלושת ילדיהם, הסבא, ועוד בני משפחה נוספים ששכרו בית בסמוך למגדל – סך הכל 12 בני משפחת לוי לדורותיה בעיירה בו זמנית. לוי יזם כמה פעולות עם הקהילה המקומית, בינהן סדנה שאביו, שמעון לוי, מומחה עולמי בבקט האירי, העביר לקהילה המקומית. לוי הושפע מהפסטיבל המקומי שקורה בכל שנה בעיירה, פסטיבל קהילתי לגמרי, מה שנטע את הזרעים לפסטיבל שיח׳ אבריק שעליו הוא עובד בימים אלו בטבעון

ביל דראמונד. צילום: טרייסי מוברלי

Yuval:

ועכשיו, 21 אמנים לאחר שהתחלת בפרויקט, את מוצאת הבדל בין העבודה של האמן ראשון לאחרון, מעבר לכך שאלו שני אמנים שונים? או אולי השאלה (שאלות) היא מה הבנת תוך כדי העבודה האוצרותית: על הפרויקט? על המקום? על אמנות?

Sagit:

21 אמנים וכותבים הגיעו למגדל. לא פניתי לרשימה אחת וסדורה של אמנים מראש, ההזמנה היתה כמכתב שרשרת. חשבתי על האמנים שימשיכו ברבדים שונים את אלה שהיו לפניהם. אלה האמנים לפי סדר הגעתם למגדל: האמן הראשון היה רפרם חדד/ אחריו יונתן אופק/ שחר יהלום/ החוקר רון דודאי והסטודנטים שלו/ שי רטנר/ יונתן לוי/ טליה קינן/ גיא גולדשטין/ קרן ציטר/ תכלת רם/ אפי ואמיר/ עידו הרטוגזון/ ניר הראל/ וניה שאוב/ נטעלי שלוסר/ אלי פטל/ אסף בן צבי/ זמיר שץ/ עילית אזולאי/ יונתן טואיטו/ וזוהר שפיר.

כך הצטבר עוד ועוד גוף של מידע ועקבות של האמנים הישראלים במגדל. נוצרה תודעה קבוצתית ושייכות. אני מאמינה שאין חציצה בין החיים לאמנות: החיים והאמנות התערבבו יחד במגדל, אם זה מול בני משפחתם של האמנים שהתלוו אליהם, בני הזוג, ילדיהם, הריונות שהתגלו בשהות במגדל, משברי זוגיות בתוך המגדל, בני זוג לשעבר שהגיעו כאמנים נפרדים, מלווים שהפכו להיות חלק מעבודת האמנות ועוד. עם הזמן גיליתי שהעבודות מתיחסות אחת לשניה מעבר לזמן ולכרונולוגיה, עוד ועוד צירופי מקרים עלו בין עבודות האמנים השונים בעקבות המגדל.

צרוף מקרים משמעותי במיוחד קשור לעבודה שאפי ואמיר השאירו אחריהם בספר המגדל (ספר גדול שכל אמן משאיר בו משהו לקראת עזיבתו). ברישום של אפי ואמיר בספר, המגדל נמצא, אבל חלקו התחתון ממשיך מטה־מטה עם עוד ועוד קומות אל מעמקי האדמה. באחד הראיונות בספר הראיונות שהוצאנו לפני כחודש, מספרת עילית אזולאי על חלום שחלמה בזמן שהותה במגדל ובו היא מרדימה את בנה, ואז היא מרגישה שיש נוכחות מסוימת שנכנסת אל החדר. הנוכחות הזו דורשת מעילית לעזוב את המגדל, והיא מתחילה לרדת בבהלה במדרגות המגדל. היא יורדת ויורדת והקומות אינן נגמרות. היא לא באמת יכולה לצאת. היא רק ממשיכה אל מעמקי האדמה

Yuval:

מעניין… איך בחרת את האמנים מעבר להמשכיות שציינת?

Sagit:

בחרתי אמנים פעילים, שחשבתי שיוכלו למצוא ענין במקום טעון היסטורית־פוליטית. בנוסף, כל אמן נדרש לתת עבודת אמנות לשני התומכים הפרטיים שתמכו בו בנסיעה ובשהות שם, כך שהאמנים שבחרתי היו כאלה שגם התומכים שמחו לקבל עבודות אמנות שלהם

Yuval:

ומה מתוך כל זה יבוא לידי ביטוי בסוף השבוע בארטפורט?

Sagit:

ארטפורט היו מהראשונים שתמכו בנו בתחילת הדרך, עוד לפני שמצאנו את התומכים הפרטיים, ושניים מאמני המגדל הם בוגרי ארטפורט.

בימים אלו ננעלה תערוכה ראשונה של אמני המגדל באירלנד, והארועים בארטפורט הם חשיפה ראשונה של הפרויקט בארץ. בערב הראשון ביל דראמונד ו־14 מאמני המגדל הישראלים יציג את סיפור מגדל העוצר בפרפורמנס מתמשך של כמה שעות. האמנים יציגו חלקים מתהליכי ותוצרי העבודה מצפון אירלנד – קטעי מחקרים, פרטים היסטורים שנחשפו על המגדל, חלקים מעבודות וידאו, טקסטים ועוד. לדוגמה, כחלק מסיפור המגדל יבצע גיא גולדשטיין בהשמעת בכורה חלקים מתוך תקליט שהשקליט בשהותו במגדל בשתוף עם תושבי העיירה.

לאורך כל הערב, האמנית הבריטית, טרייסי מוברלי, שמלווה את פעילות מגדל העוצר בעשור האחרון, תבשל ותגיש את המנה המסורתית שמוצגת בכל קיץ במגדל. וביום למחרת נערוך כמה הרצאות יותר מעמיקות על הרקע ההיסטורי־פוליטי וההקבלות בין צפון אירלנד לישראל עם דוברים שונים ושיחה בין חן תמיר לאמני המגדל. תבוא!!!!!!!!

Yuval:

בלי נדר… מה הפרויקט הבא שלך?

Sagit:

מוקדם להגיד…(:

Yuval:

נמתין בסבלנות. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Sagit:

האמת שאני מרגישה צורך להודות לאמנים ששהו במגדל והיו סבלניים לכל כך הרבה דברים לא פשוטים בדרך זו. הם התחילו שינוי מהותי בעיירה, מעולם המגדל לא היה כל כך נוכח ונראה בקהילה המקומית, ומעולם לא הוצגו תוצרים מהמגדל מחוץ אליו. היה משמעותי וכיף וקרוב לעבוד עם כולם