מתוך כישורי חיים, טל גרנות

בטיילת של הזמן


0

תגובות


תגיות: 
טל גרנות

שלוש שנים לאחר ״מפעל חיים״, התערוכה המשותפת שלה עם ניב תשבי בשבוע האיור 2014, טל גרנות מוציאה לאור את כישורי חיים, "חוויה שהיא שיטוט לא ליניארי, שמתקיימת במרחב הדיגיטלי"; מספרת שלאחרונה היא החלה לעבוד עם רוח; ומסבירה למה היא ביקשה להיות מפרידת־עלים במסעדה ויאטנמית (״זה מה זה מרגיע״)

Yuval:

הי טל, מה שלומך?

Tal:

כיף, ואתה?

Yuval:

גם! אני יודע שאת לא אוהבת שדוחקים אותך לפינה של הגדרות, אבל בואי נוציא את זה מהסיסטם ונסגור את הפינה הזו עכשיו: מה זה האתר הזה, כישורי חיים? לא במובן של אמנות או עיצוב או איור, אלא מה את עונה כששואלים אותך מה זה הפרויקט הזה…

Tal:

זו עבודה. שזה המרחב שלה, הדומיין הזה. היא פשוט מתקיימת שם, כל הזמן. אין לה ממש התחלה אמצע או סוף, או תאריך תפוגה (אני מקווה), היא פשוט מתקיימת. רציתי לייצר מרחב, חוויה שהיא שיטוט לא ליניארי… היתה פעם אחת שקמתי באמצע הלילה ופתאום היה לי רצון עז להלך בטיילת של הזמן, וזו היתה נקודת המוצא שלי. לא ממש ידעתי מה ייצא מזה בסוף

Yuval:

ואז מה? איך מתחילים? ישר מציירים או קודם חושבים על פורמט?

Tal:

הפורמט במקרה הזה הוא חלק מהעבודה ונוצר תוך כדי תנועה. באופן כללי אני מתעניינת בפורמטים ודרכי ביטוי כדי לתאר את העולם מכמה שיותר נקודות מבט, אבל העבודה שלי אינטואיטיבית לחלוטין. יש נקודות במרחב שהן כל מיני דימויים שנמצאים במח שלי, או רשמים… ואני משוטטת ביניהם בלי לדעת לאן מגיעים. מה שכן, אם בציור או בפיסול התהליך הזה הוא איכשהו נסבל, אז בווידאו זה ממש סיוט, כי יש המון צדדים ליצירה והכל מושפע מהכל, לכן גם חוסר הוודאות הוא בחזקת מיליון. זה ממש ללכת בחושך ולהקשיב היטב כדי לגלות מאיזה כיוון מגיע הקול שקורא לך

לקריאה נוספת

Yuval:

מאיפה הגיע השם, כישורי חיים?

Tal:

היה לנו שיעור כזה ביסודי, עם היועצת, והוא נתקע לי בראש. אני בעצמי לא יודעת בדיוק אילו כישורים צריך כדי לחיות: אני מרגישה שהתנועה של החיים יוצרת את עצמה ואז בשלב מסוים היא נעשית עבד לנתיב שהיא יצרה, כמו מים בסלע נניח. אז אולי צריך כישורים כדי לשנות את התנועה כל הזמן

Yuval:

ואיך זה בא לידי ביטוי בעבודה?

Tal:

רציתי לייצר מצע גמיש לתנועה בין נקודות בזמן או בזיכרון; לתת הרבה אופציות להרכיב את השלם, כדי לא לביית את הזיכרון אולי. העבודה מורכבת מחומרים שאני דוגמת מהעולם: וידאו, סאונד, כתמים; ואז אני מערבבת ביניהם. אני מאמינה שכשאני משתמשת בחומרים האלו אחר כך, אפילו אם אני ״עובדת״ עליהם, משנה אותם, משהו מהדי.אן.איי המקורי של הלוקיישן והתחושה ממשיך להתקיים בדימוי החדש שנוצר. והאמת, שגם בתהליך עצמו. בזכות המלגה ממפעל הפיס, יכולתי לעבוד עם אנשי מקצוע שהרחיבו לי את הדעת ואת נקודת המבט

Yuval:

באיזה אופן הם הרחיבו לך נקודת המבט? את יכולה אולי לתת דוגמה או שתיים איפה זה שינה לך את העבודה?

Tal:

עבדתי עם אנימטור, מתכנת, מוסיקאי, עורך – אז ראשית כל יש משהו בלעבוד עם אנשים שמכריח אותך להתנסח טיפה, וזה כנראה כבר חיובי. ובמקביל, שמחתי לגלות שיכולתי גם להביא את העבודה האינטואיטיבית אליהם ולראות איך הם מגיבים לתחושה שנוצרה אצלי. לדוגמה, באחד הקטעים יש נגינה של פסנתר, ומה שקרה הוא שאני דיברתי על איזו חוויה ובאותו הזמן מומו פשוט ניגן והקליט את זה. זה מרבד את התוצאה הסופית

Yuval:

הזכרת מקודם את ״הדי.אן.איי המקורי של הלוקיישן״, וזה משהו שחשבתי עליו – האם יש משהו מקומי, או מה מקומי בעבודה הזו, ומה ממנה היה יכול להיווצר בכל מקום בעולם? זה משהו שהעסיק אותך? שיש לך תשובה לגביו?

Tal:

אני מניחה שזה ערבוב: הסביבה המקומית, גם התרבותית וגם האדריכלית, היא משהו שמאוד מעסיק אותי. יחד עם זאת החוויה האנושית, הקיומית, היא לא תלויית מקום או תרבות, היא הרבה יותר בסיסית וראשונית. הרגעים שבהם אני מצלמת או מקליטה ביום־יום הם רגעים שבהם מתגנבת אלי מן תחושה כזו, משהו בצליל או בכתם מרגיש כמו פצע פתוח של העולם; או חור כזה שאפשר להרגיש דרכו. אז אולי אמצעי הביטוי הוא מקומי אבל החוויה מבחינתי היא מעל המקום ואולי גם מעל הזמן

Yuval:

איפה את רואה את העבודה הזו ברצף העבודות שלך, החל מהלימודים בבצלאל, דרך התערוכה ״מפעל חיים״ בשבוע האיור והספר ״Downtown Athletic Club״, ועד העבודה הנוכחית. איפה את רואה קווי דמיון ואיפה ובמה את רואה התפתחות?

Tal:

ההתבוננות על העולם היא משהו קבוע, הוא אפילו לא בשליטתי, אז יש ציר אחד שתמיד מלווה אותי והוא העיסוק ביום־יומי, בסביבות המגורים או החיים הקרובות. ובמקביל מה שמתפתח זה החיפוש אחר דרכים חדשות להביע אותו. בוא נקרא לזה ״אבסורד הקיום״, שבזה אני מניחה שאני לא שונה מיוצרים אחרים, כל אחד עושה את זה בדרך שלו. בספר שלי בחרתי להתבונן על תופעה דרך אדריכלות או פרספקטיבה, בעבודות וידאו יש אלמנט של צלילים. לאחרונה התחלתי לעבוד הרבה עם רוח: זו סוג של אסימפטוטה שמנסה לדייק את ההבעה עד כמה שאפשר

Yuval:

רוח? מה זה אומר? עכשיו אני סקרן!

Tal:

התחלתי בשנתיים האחרונות לעשות כל מיני נסיונות עם רוח. אני עדיין אוספת חומרי גלם, בודקת את התנועה שלה, את המפגש שלה עם חומרים. בדיעבד אני יכולה לומר שכבר המון שנים אני בוהה בדברים שזזים ברוח, אבל רק לאחרונה התחלתי להשתמש בה באופן פעיל ולא סביל. נראה לאן היא תוביל אותי

Yuval:

מה הלאה? מה הדבר הבא, או על מה את עובדת עכשיו?

Tal:

אני עכשיו שוב במצב של איסוף חומרים. וגם מתעסקת בטקסטורות שלקוחות מאזורי מגורים. יש משהו בעבודה הסיזיפית והלא יעילה הזו שמרגיע אותי. פעם ביקשתי להיות מפרידת־עלים במסעדה ויאטנמית כי נדמה לי שזה גם משיג תוצאה דומה. הוא חשב שאני צוחקת ולא יצא מזה כלום אז חזרתי לצייר אבנים קטנות

Yuval:

מפרידת־עלים במסעדה ויאטנמית. משהו את…

Tal:

זה מה זה מרגיע

Yuval:

אשקול את זה בהזדמנות הראשונה! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Tal:

אני נלחצת מסיומות אז נראה לי שלא אגיד כלום

תגיות: 
טל גרנות