סשה זילברמן, מתוך הלוואי אנד גודביי

קודם כל זה ספר שירה שבעמוד הראשון שלו יש ישבן של קוף: סשה זילברמן על הלוואי וגודביי


0

תגובות


בפרויקט הגמר שלה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, איירה סשה זילברמן עשרה שירים של המשורר רומן באימבאיב ויצרה את הלוואי וגודביי, פורמט מאויר אינטראקטיבי המיועד לאייפד. כעת היא מוציאה אותו לאור ומספרת איך הפורמט הדיגיטלי שיחרר אותה מהקונבנציות של ספרי השירה המודפסים

Yuval:

הי סשה. מה שלומך?

Sasha:

מצוין, תודה
🙂

Yuval:

מזל טוב על האתר, נראה מעולה

Sasha:

אני שמחה לשמוע, יש מאחוריו המון עבודה

Yuval:

אני יכול לתאר לעצמי. תגידי, מה קרה שהחלטת להפוך את פרויקט הגמר שלך לאתר? זה לא קורה בדרך כלל

Sasha:

אחרי תערוכת הגמר קיבלתי המון פידבק חיובי על הפרויקט. בסופו של דבר גם התחלתי לאהוב אותו בעצמי, וחשבתי שחבל שהפורמט המקורי לא נגיש לאף אחד. רציתי שעוד אנשים יוכלו לראות את העבודה ולהכיר את המשורר הנהדר שאיירתי את שיריו

Yuval:

בואי נדבר אם כך על פרויקט הגמר שלך: מה הוא כלל?

Sasha:

אני תמיד מסתבכת עם ההגדרות, זה נורא ארוך. אלו עשרה שירים מאת רומן באימבאיב, מאויירים, על אייפד. כל הדפדוף מופעל באמצעות גלילה, שגם מפעילה את האיורים

Yuval:

ומיהו רומן ומה את יכולה לספר על השירים שלו?

Sasha:

איזה כיף שאני זוכה לדבר עליו, זה המשורר האהוב עלי. הוא משורר רוסי ישראלי, מאוד חריף. בשירים שלו העולם שלנו הוא קומדיה טרגית שבה כולם מנסים לדפוק ולא להידפק, לא לצאת פראיירים. קצת מדכא אבל גם מאוד מצחיק. הוא מתעסק הרבה באגו, בבצע כסף, ובכל מה שהופך אנשים לקטנים

Yuval:

ומה את יכולה לספר על תהליך העבודה על הפרויקט? על השילוב של שירה, איור והעולם הדיגיטלי?

Sasha:

אחת השאלות הגדולות בפרויקט הייתה איך לאייר משהו כל כך עשיר בפני עצמו. בסופו של דבר החלטתי לא לפתור את זה ופשוט לעבוד בצורה אינטואיטיבית לגמרי. גם ההנחה של הטקסטים לא ממש קונבנציונלית, אפשר לומר שגם הם סוג של מאוירים. אני חושבת שהפורמט הדיגיטלי הוא זה שאפשר לי להתפרע ככה: לא נראה לי שכל העסק הזה היה יכול להתקיים בספר מודפס. משהו בפורמט הדיגיטלי שיחרר אותי מכל מיני קונבנציות שהרבה פעמים נקשרות בספר שירה

Yuval:

איזה קונבנציות לדוגמה?

Sasha:

ספרי שירה בדרך כלל נראים מכובדים ורציניים, אין בהם הרבה איור. במיוחד אם הם למבוגרים

Yuval:

זה נכון… את יכולה לתת אולי דוגמה לשני שירים, איך כל זה בא לידי ביטוי?

Sasha:

קודם כל זה ספר שירה שעל העמוד הראשון שלו יש ישבן של קוף! כמובן לא חסרים ספרים שהאיורים שבהם לא מנומסים – כמו לדוגמה הילדה חיותה רואה ממותה, שאיירה רותו מודן – אבל מכיוון שלא הייתה לי מגבלה של עמוד מודפס יכולתי לעשות בלאגן. היה לי הרבה יותר איור מטקסט משאפשר בספר רגיל, לפעמים ״בין העמודים״ האיור אצלי דיבר והטקסט חיכה. גם הרשתי לעצמי ממש לשלוט בנימה שה״פונט״ מדבר בה. אפשר לראות את זה בשיר ״ריטה״ או ב״כושי רומני״

Yuval:

איזה תגובות קיבלת על הפרויקט, בזמן ההנחיה, ובסיומו?

Sasha:

הנחתה אותי אורית ברגמן, היא הייתה בעד הפרויקט לאורך כל הדרך. גם בסוף… קשה לי להגיד יותר מידי על הסיום כי מאוד פחדתי במעמד ההגשה, אבל עדים שנכחו אומרים שהיה מעניין ומוצלח. זה משמח אותי שלא עלתה באף שלב השאלה של הצדקת הפורמט, לא רציתי להתעסק בזה

Yuval:

מה זאת אומרת הצדקת הפורמט? זה נראה לי די ברור שבשנת 2017 פורמטים דיגיטליים זה לא העתיד אלא ההווה

Sasha:

זה היה איזשהו חשש שלי במהלך הדרך, כי הפורמט שלי די יוצא דופן גם בתוך עולם התכנים הדיגיטלי.

Yuval:

איך באמת החלטת מתי להשתמש בגלילה ״סטנדרטית״, מתי להכניס לה אנימציה, מתי לעבוד עם שכבות? ‎

Sasha:

כל הפרויקט בנוי עם פלאג־אין שגם המגזין Scrawl משתמש בו. מיכאל גולן, מיוצרי המגזין, הכיר לי את הכלי הזה. יש מן מנגון של שתי שכבות, שעליו הכל פועל בשיטה קבועה, ככה שקבלת ההחלטות שלי הייתה מאוד מוגבלת. במסגרת מה שהפלאג־אין מאפשר ניסיתי למצוא מה יתאים לתוכן השיר. ב״ריטה״ לדגומה יש המון חזרתיות של המשפט ״תעשה לי ילד״, ולכן רציתי שהראש של הדמות כל הזמן יופיע שם באמצע. בנוסף, רציתי לייצר מגוון שאיכשהו יפתיע וימשוך את הקורא להמשיך לדפדף

Yuval:

יפה! מה עוד הספקת לעשות מאז סוף הלימודים ומה התכניות לעתיד?‎

Sasha:

אוי, האמת שמאז סוף הלימודים לא יצא לי לצייר יותר מדיי… אבל אני אתארח באחד הגיליונות הבאים של Scrawl, ויש כמה פרויקטים עצמאיים שאני רוצה לעשות, ובתקווה גם להוציא איכשהו לאור.

Yuval:

מחזיק אצבעות! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Sasha:

לאהוב את מה שעובדים איתו! זה שיעור חשוב שלמדתי
:)‎

Yuval:

יפה!‎