דמוקרטיה במסלול הרס עצמי


0

תגובות


פורטפוליו News: התערוכה ״אזרחים״ שתיפתח במוזיאון פתח תקוה ב-6.4 מתחקה אחר מגמות חברתיות העולם המעמידות אתגרים בפני תפיסת הדמוקרטיה כפי שהכרנו אותה. אמנים ממדינות שונות מגיבים למצבי קיצון אנושיים ומצביעים על תופעות ותפיסות חדשות המתעוררות בעידן הניאו-ליברלי. אוצרת: נטע גל-עצמון

קליף אוונס

התערוכה ״אזרחים״, שאצרה נטע גל עצמון ושתיפתח במוזיאון פתח תקוה לאמנות ב-6.4, נולדה בתגובה למגמות המאתגרות כיום את החברה האזרחית, בישראל ובדמוקרטיות של העולם החופשי. נוכח חוסר היציבות המורגש ברחבי העולם, מתעוררות שאלות בדבר חוסנה ודמותה של הדמוקרטיה העכשווית וכושרה להתמודד עם שינויים תרבותיים ותהפוכות פוליטיות. חילופי המִמשל הסוערים במעצמה האמריקאית; עליית משטרים קיצוניים במזרח התיכון; נדידת עמים של מיליוני בני אדם, הנמלטים מאלימות והרס בארצותיהם – כל אלה רק מעצימים את תחושות הפחד, חוסר ודאות ואיום, ומוסיפים ומסבכים את מורכבות הקיום הדמוקרטי, כפי שהכרנו או לפחות דמיינו אותו עד לאחרונה.

גל ויינשטיין (מתוך המיצב המנון)

התערוכה מבקשת לעורר דיון ומחשבה ביחס לתפיסת האזרחות ולהיבטים שונים הנגזרים ממנה, ולבחון את יחסי הגומלין בין האדם למדינה בעידן הניאו-ליברלי. בתוך כך, היא מנסה לחשוף את הסדקים הנפערים בתפיסת המרחב הציבורי כאתר דמוקרטי. היא מעמתת את הצופים עם שאלות ועמדות אישיות ביחס למציאות המורכבת, באופן מאתגר ואינטראקטיבי, שיציף תובנות מפתיעות ביחס לתפיסתם העצמית כאזרחים.

האמנים המשתתפים מהארץ ומחו״ל: גל וינשטיין, יעל פרנק, סשה סרבר, ג׳וליה קורק, זוהר גוטסמן, מיקה ואבי מילגרום, דניאל פרסאי, צח חכמון, אייל סגל, בועז אהרונוביץ׳, כריסטינה לוקאס, ארנון בן דוד, נייט האריסון,קליף אוונס, ג׳אן מריה טוסאטי, רפאל לוזאנו המר ופדריקו סולמי – מעלים שאלות על המתח המובנה בין זכויות האזרח לסמכויות השלטון ומצביעים על אזורי ההתנגשות ביניהן. הם בוחנים את הקונפליקט בין חובת המדינה להגן על עצמה ועל אזרחיה, לבין חובתה (הנגדית ?) לשמור על חירויות אדם בסיסיות, דוגמת חופש ההתאגדות, הזכות לפרטיות וחופש הביטוי.

ג'וליה קורק היאבקות חופשית

בתערוכה ״אזרחים״ נמשך עיסוקו של מוזיאון פתח תקוה בנקודות ההשקה והעימות בין המרחב הפרטי לציבורי. זוהי חוליה נוספת בהתבוננות בפרט, מקומו ומעמדו ובסוגיות עכשוויות אוניברסליות כגון מעקב, משטור, חופש, זכויות הפרט וצמצומן במרחב הציבורי, לצד קריסתו של המרחב הפרטי. בנוסף, התערוכה מתבוננת לעתים בביקורת ולעתים בהומור וסאטירה על מושגים כמו ״דמוקטטורה״ או דמוקרטיה טוטליטרית, המגלמים את פרדוקס החירות.

כמה מן העבודות בתערוכה חגות סביב ה״פנאופטיקון״ – אותו מִתקן פיקוח רואה הכול, שהגה הפילוסוף בן המאה ה-18 ג׳רמי בנת׳ם, אותו שכלל ג׳ורג׳ אורוול בספרו ״1984״. אחרות עוסקות בהיבטים שונים של מחאה חברתית; בסמלי השלטון המלכדים והסכנה שבהליכה אחריהם ללא ביקורת; כמו גם בפיקוח הממשלתי ואיסוף מידע על האזרח (במאגר ביומטרי למשל); וכן במתח בין אזרחות ללאומיות ובין אזרחות למגדר. חלק מן העבודות מציעות מבט סאטירי על מנהיגים ויש העוסקות בביקורת נוקבת על שחיתות שלטונית, אטימות ביורוקרטית והסכנה לחירות האנושית. חלקן מזמינות את הצופה לצאת מעמדת המתבונן ולהפוך למשתתף פעיל ביצירה.

כריסטינה לוקאס החירות במבט נוסף