וידאו ארט ישראלי בביתן הלנה רובינשטיין


0

תגובות


פורטפוליו News: מיצבי וידאו ארט של נירה פרג, לי אורפז, דרור דאום, מיקה חזן בלום, רותי סלע וגיל יפמן בתערוכה ״ארוג ופרום״ שתיפתח בביתן הלנה רובינשטיין ב־6.4. אוצרת: אלן גינתון

לי אורפז

נירה פרג

התערוכה ״ארוג ופרום״ שתיפתח בביתן הלנה רובינשטיין ב־6.4 מציגה מיצבי וידיאו של שישה אמנים ישראלים, שנוספו לאוסף מוזיאון תל אביב בשנים האחרונות. בתערוכה שאצרה אלן גינתון מוצגות עבודותיהם של נירה פרג, לי אורפז, דרור דאום, מיקה חזן בלום, רותי סלע וגיל יפמן. התערוכה נעה בין שפות קולנועיות שונות וסוגרת מעגלים בין דוקומנטרי לבדיוני ובין היסטורי ופוליטי לאישי. העבודות מציגות ״פנטזיות על שלמות״ בתוך מציאות מתפרקת.

גיל יפמן מציג את הדיכוטומיה האבסורדית בין אסתטיקה מושלמת של עבודת אריגה (בד ז׳קארד שנארג בהזמנת האמן. כותרת העבודה ״רקמה אנושית״) לבין פרטים בלתי נסבלים של קברי אחים. נירה פרג מציגה בסרטה ״ישמעאל״ את הניסיון המוזר/מגוחך לחלוקת זמן שוויונית בין יהודים למוסלמים במערת המכפלה. מיקה חזן בלום בסרט ״Thank You for Coming״ עוסקת בנושא הרגיש של ״בעיית הפליטים״ מזווית אישית. דרך הקשר שלה עם בן זוגה האפריקאי.

גיל יפמן

בבסיס עבודתו של דאום נמצא הצילום לאו דווקא באמנות אלא בתקשורת, בפרסום, בקולנוע ובתרבות הפופולרית . בסדרה בת שבעה תצלומים מעובדים של נשים – האיפור, השיער המתנופף וחיתוך ההדפסה בפורמט עגול מזכירים תצלומי דוגמניות במגזין בעל אסתטיקה מיושנת. במבט מקרוב, מתגלים קרעים וחבלות בפני כל אחת מהנשים המצולמות. ברקע נשמע שירו של ג'ון לנון Jealous Guy בגרסת כיסוי, ונראה גבר (יובל שפריר) שר ומתופף. כך מתברר שהקרעים והחבלות בתצלומים נוצרו ממכות התיפוף, שכן פני השטח של התופים כוסו בתצלומים של פני הנשים.

דרור דאום

לי אורפז בעבודה "עיר התמזה" מתבוננת בפנטזיות אדריכליות של העתקי ערים אירופאיות קלאסיות בסין. מה שהיה אמור להיות ערי מגורים מקסימות ״כמו בחו״ל״ הפך לערי רפאים ומשמש כתפאורה ריקה מתוכן לתצלומי חתונות. בסרטה היא מקצינה את המבט כאשר היא מתבוננת בעיר "מערבית", הנמצאת בסין, מבעד לעיניים ישראליות.

רותי סלע בסרטה El Palabrero (שפירושו בספרדית הפטפטן או השרלטן), צילמה את אביה במשך שלושה ימים עת מפגש ביניהם בבואנוס איירס, לאחר שמונה שנות פרידה. ״שלושה ימים של אושר כנגד כל כך הרבה עצב״, מסכם האב. במונולוג מתגלה האב כאמן של דיבור פואטי ־הגותי, כשהוא מתאר את חייו, חייה של בתו, היחסים ביניהם וגם עניינים אחרים בדיבור עשיר מבחינה תרבותית, מלא הומור, רגוע ונקי מרגשות כעס או אשמה.