אנג'ליקה שר, ישראל

הביאנלה בסחנין: אין מקום אחר


0

תגובות


פורטפוליו News: הביאנלה הים תיכונית השלישית Out of place תתקיים ב־29.6 – 16.12 בסחנין וביישובים סמוכים – משגב, עראבה ודיר חנא. באמצעות אמנות שפונה לקהילה ויוצאת מכותלי הגלריה, הביאנלה יוצרת הזדמנות למפגש אנושי מעבר לקונפליקטים מקומיים ואזוריים. אוצרים: בלו סמיון פיינרו ואביטל בר־שי

לילה אחמדז׳אני, אפגניסטאן

הביאנלה בסחנין חוזרת, והפעם מתפשטות התערוכות ליישובים סמוכים – התפתחות משמחת שמעידה על תחילתה של פתיחות, או לפחות קבלה רחבה יותר של השיגעונות האמנותיים, שמתעקשים לפעול כאילו אין מתח פוליטי, מגזרי ודתי ביישובי הגליל התחתון או במזרח התיכון בכלל. הביאנלה הים תיכונית – כותרת שנתנה לה במהדורה הראשונה, שהתקיימה בנמל חיפה – היא אי־מלאכותי של אמנות עכשווית, במקום שלא יודע עד כמה אמנות יכולה להשפיע. זוהי הסיבה העיקרית למאמץ האדיר של אוצרי הביאנלה ומנהליה, בני הזוג בלו סמיון פיינרו ואביטל בר שי, להביא לישראל עבודות של אמנים בולטים וחשובים מארצות ערב ומארצות  המערב – שמות כמו אכרם זעטרי מלבנון, ראשיד אל קליפה מבחריין, לילה אחמדז׳אני מאפגניסטן וחמרה עבאס מכוויית, לצד כוכבים כמו אלמגרין ודראגסט, דמיאן הירסט, ג'ני הולצר, פיונה טאן, אדל אבדסמד ופיפילוטה ריסט המערביים; ולהצמידם בלי למצמץ לעבודותיהם של אמנים ישראליים ופלסטינים – כסיגלית לנדאו, משה גרשוני, מג׳דה חלאבי, מחמוד באדרנה, שחר מרקוס ועוד.

נרדינה מוגייזל, ישראל

בפעם השלישית לקיומה, מצליחה שאיפתם של פיינרו ובר־שי (העומדים גם מאחורי מוזיאון AMOCA המוזיאון הערבי לאמנות עכשווית בסחנין) להפוך את הביאנלה לאירוע אזורי, במרחב שבו חיים זה לצד זה יהודים, מוסלמים, נוצרים, בדואים ודרוזים. ״הביאנלה היא פלטפורמה אלטרנטיבית, שמדגישה תהליכים מקומיים הנוצרים באזור, באמצעות אמנות שפונה לקהילה, יוצאת מכותלי הגלריה והופכת את העיר למוזיאון״.  הישג נוסף נרשם השנה, כשלצד תקציבים מקומיים הצליחו לגייס את תמיכתו של בית המלוכה של בחריין, ״להגשים את חזון האירוע לשיתוף פעולה עם המדינות השכנות לישראל״, אומר פיינרו בהתרגשות.

הביאנלה תיפתח ב־29.6 ותימשך כחצי שנה, עד 16.12, שבה כל התערוכות פתוחות לקהל ללא תשלום. היא פועלת כמוזיאון פתוח, שמאגד שלל חללים לא קונבנציונליים ביישובי משגב, עראבה דיר חנא וסחנין עצמה, ומציג אמנות במרחב הציבורי: בבתי עסק, במבני ציבור ואפילו במסגד – שבו האימאם פתח את הדלת לשיתוף פעולה נדיר.

הצגת אמנות ממדינות שאין להן קשרים דיפלומטיים עם ישראל, כמו כוויית, אפגניסטן, איראן ולבנון, היא אירוע יוצא דופן, ואולי זה אפשרי דווקא בגלל המיקום בפריפריה ולא קרוב מדי לעין הממסד – הפוליטי המקומי והבינלאומי. ״האירוע מבקש לשבור את כללי האוצרות המקובלים וליצור מסגרת להידברות

מינרד שחאדה, שוויץ

מעניין לראות את שוב את כוחה החיובי של האמנות ככלי חתרני, שמחולל פעילות קהילתית ושבירת גדרות בין אוכלוסיות. אמנות עכשווית אינה מתקשרת באופן אוטומטי למסרים ברורים. לעתים היא עוסקת בעצמה, לעתים היא דוקרנית ולעתים היא מציגה אסתטיקה פתיינית שעשויה לבלבל את הצופים ולתת תחושת נורמליזציה. לדברי האוצרים, הצבת העבודות ופיזורן במרחב ״נטועים עמוק בלב ההתרחשות הקהילתית. תערוכת הביאנלה יוצרת מסלול של מקומות, אנשים וקהילות, תוך יצירת במה לדו־שיח״.

הצגת אמנות ממדינות שאין להן קשרים דיפלומטיים עם ישראל, כמו כוויית, אפגניסטן, איראן ולבנון, היא אירוע יוצא דופן, ואולי זה אפשרי דווקא בגלל המיקום בפריפריה ולא קרוב מדי לעין הממסד – הפוליטי המקומי והבינלאומי. ״האירוע מבקש לשבור את כללי האוצרות המקובלים וליצור מסגרת להידברות. האמנות יכולה לשמש גשר בין קהילות ותרבויות. פרויקט זה יכול להביא לשינוי בתפיסה ובמאמץ לפזר את התרבות גם באזורים המרוחקים מתל אביב וסביבתה. אנחנו מאמינים שהביאנלה הים תיכונית היא אירוע חשוב לחברה הישראלית, אירוע של חזון, תקווה ושינוי חברתי״.

נושא הביאנלה השנה הוא ״Out of Place״, והיא מעלה שאלות של זהות, מקום, זמן ואינדיבידואליות בעידן של תרבות גלובלית, תוך התייחסות ביקורתית לשינויים המתחוללים כיום. ״התערוכה מבקשת לכונן שיח בין בני אדם וליצור מקום שבו כל אחד יכול לומר את דברו במסגרת דיון שאין בו מנצחים או מפסידים. התערוכה מזכירה לנו לקחת אחריות: אנחנו חלק ממשבר הפליטים בעולם, ואנחנו גם חלק מפתרון אפשרי שלו. אופייה של התערוכה יכול להיות כזה המדגיש התפכחות מאשליות וחוסר־תקווה, או להיפך, כזה הפותח אפשרויות של דרכי פעולה באמצעות סולידריות, אידיאלים משותפים וקהילתיות״, אומרים האוצרים.

התערוכה מבקשת לכונן שיח בין בני אדם וליצור מקום שבו כל אחד יכול לומר את דברו במסגרת דיון שאין בו מנצחים או מפסידים. אופייה של התערוכה יכול להיות כזה המדגיש התפכחות מאשליות וחוסר־תקווה, או להיפך, כזה הפותח אפשרויות של דרכי פעולה באמצעות סולידריות, אידיאלים משותפים וקהילתיות

נטלי ביקורו, גבון

רשימת המציגים המפוארת כוללת כ־60 אמנים, מרביתם מציגים בישראל בפעם הראשונה: משה קופפרמן, סיגלית לנדאו, יגאל תומרקין, סאמר עואדיה, סמירה וואהבי, עיסאם תלחימי, משה גרשוני, טל גרניט ושרון מימון, מוחמד קאלש, נרדינה מוגייזל, שחר מרקוס, אנג׳ליקה שר, מג׳דה חלאבי, מחמוד באדרנה, חאזם אלזובי, יאניס קונליס (איטליה), סודרסאן שאטי (הודו), בוראק דליאר (טורקיה), סנגיז טקין (טורקיה),סנאר אוזמן (טורקיה), חמרה עבאס (כוויית) דניאל בואטי (שווייץ), מינרד שאדה  (שווייץ), תומס גאלר (שווייץ), פיפילוטה ריסט (שווייץ), מוחסן מחמלבאף (אירן/אנגליה, צרפת), יולה וויקזורק (אוסטריה), ליזבט קובצ׳יק (אוסטריה), ליסה טרוטמן (אוסטריה), סרג׳יו טאפו (פורטוגל/ברזיל), רואי שביאה (פורטוגל), אוליביה מיכאלציאנו (רומניה), שרבן סאבו (רומניה), טומאק ונדלנד (פולין), לילה אחמדז׳אני (אפגניסטאן/גרמניה), נטלי ביקורו (גבון/גרמניה), קאי ווינדנהופר (גרמניה), גונטר פורג (גרמניה) יורדי קולומר (ספרד/צרפת), בושרה חלילי (מרוקו/צרפת), זינב סדירה (צרפת/אלג׳יריה/אנגליה), פיונה טאן (אינדונזיה/הולנד), וואליד ראאד (לבנון/ארה״ב), אכרם זעתרי (לבנון), קרלוס אמירלס (מקסיקו/הולנד), אדל אבדסמט (אלג׳יר/ צרפת), פייר היו (צרפת), ג׳ני הולצר (ארה״ב), אלמגרין ודרגסט (גרמניה, דנמרק), דמיאן הרסט (אנגליה), ראשיד אל קליפה (בחריין).

נעילה: 16.12

קאי וינדנהופר, צילומים מחאלב, סוריה