על מרבדי קסמים


3

תגובות


שטיח המשלב דוגמה פרסית מסורתית עם עיבוד לבד עכשווי, ציור מופשט בשטיח שמיוצר בעבודת יד בהודו, אריגה בתלת ממד ובעלי חיים נכחדים בצבעוניות דמיונית, הם חלק מהקסם של תערוכת WOVEN FORMS המוצגת במקביל לביאנלה לאמנות בוונציה. מירב רהט בוחנת את טשטוש הגבולות בין קראפט מסורתי לעיצוב עכשווי ובינם לבין אמנות

דנה ברנס, צילום: מירב רהט

שטיח. פריט דקורטיבי, חפץ שימושי או יצירת אמנות? בתערוכה WOVEN FORMS, המוצגת בימים אלה לצד תערוכות הביאנלה לאמנות בוונציה, אוון סניידרמן (Evan Snyderman) מבעלי גלריה R & Company בניו יורק, מבקש לבחון את היחסים בין שדה העיצוב לאמנות ולקראפט (מלאכת יד). התערוכה מותחת ודוחקת את הגבולות בין השדות, ומוצגים בה שטיחים שנעשו כיצירות ייחודיות, שתוכננו על ידי אמנים ומעצבים ויוצרו בסדרות מוגבלות או באופן חד פעמי בסטודיו או בבתי מלאכה מתמחים, מסורתיים.

בהיסטוריה של האמנות מופיעים שטיחים כמדיום של יצירה אמנותית כבר בימי הביניים. אמנם בתחילה נוכחותם הייתה קשורה לצורך פונקציונאלי – כיסוי מגן של קירות אבן לחים וחדרים קרים בטירות גדולות, אך העלויות הגבוהות של ייצורם (נולים גדולים, חומרי גלם ובעלי מלאכה רבים) הובילו להפיכתם לאמצעי להפגנת עושר ועוצמה, ולכניסתם לשדה האמנות כמדיום נוסף של ביטוי חזותי. בין יוצרי השטיחים ניתן למצוא מאסטרים דוגמת רפאל או רובנס, ותוכן השטיחים נע בין תמונות מחיי היום־יום של הפטרונים לנופים הנשקפים מאחוזותיהם.

בעידן המודרני, הנשען על מיכון ופסי ייצור תעשייתיים, גם השטיחים נכנסו לתהליך של ייצור המוני, שמוריד משמעותית את העלויות אך מציע בעיקר דפוסים פשוטים. למרות זאת, אמנים דוגמת פיקאסו, פרננד לז׳ה, חואן מירו ואחרים השתמשו במדיום המסורתי והעתיק של שטיחים באריגה ידנית כאמצעי ביטוי ויצירה, ונתנו לגיטימציה לשטיח כמדיום באמנות המודרנית.

גרגורי בחר לעסוק בפן הפיסולי של הטקסטיל. השטיח בעיצובו נע בין חייתיות גסה וכבדה ותחושה של אובייקט קדמוני, לבין אמנות עכשווית ועבודות דוגמת תבליטים של ז׳אן ארפ. בגוף השטיח הוא פוער חללים אמורפיים ומקנה לו עומק פיסולי

רוגן גרגורי

תערוכת השטיחים WOVEN FORMS צמחה מיוזמה משותפת של R & Company ושל חברת השטיחים האיטלקית AMINI. עשרה יוצרים מתחומי עיצוב שונים הוזמנו להגיב למדיום בו הם פועלים דרך עיצוב שטיח ייחודי בצמר או משי. רוב היוצרים בפרוייקט מגיעים מדיסציפלינות שאינן בשדה הטקסטיל, עובדה שקיבלה ביטוי בעיצובם של הפריטים, שהצריכו מיומנות ייחודית של בעלי המקצוע והובילה לתהליכי יצירה מאתגרים עבור כל המשתתפים בפרוייקט. רוב השטיחים יוצרו ע״י בעלי מלאכה מומחים בהודו ובנפאל, בטכניקות מסורתיות, וחלק מהקסם באובייקטים המוצגים מתבסס על המפגש בין העיצובים החדשים לקראפט המסורתי.

דנה ברנס (Dana Barnes), מעצבת טקסטיל, מפגישה שטיחים פרסיים עתיקים עם ציור אבסטרקטי עכשווי, ויוצרת קונטרסט בין החוקיות הנוקשה של דוגמאות מסורתיות לבין רישום חופשי בחומר גלם. בטכניקה ייחודית היא מחברת חומר חדש בליבוד ועיבוד ידני לתוך שטיח מסורתי עתיק, בקשרים שנכנסים לתוך מבנה השטיח (מבלי לפגוע בו). כך היא מוציאה תחת ידה שטיח־ציור מסורתי־אבסטרקטי, מרתק חזותית ורעיונית.

בסדרה שעצבה ברנס מופיעים ארבעה שטיחים פרסיים, מוצאו של כל אחד מהם באיזור אחר. בתהליך היצירה היא מגיבה למאפיינים תרבותיים המייחדים כל שטיח, דוגמת צבעוניות רלוונטית וסוגי צביעה המאפיינים את המקום ממנו הוא מגיע. דרך הטיפול הרישומי־צבעוני היא מתכתבת עם ההיסטוריה, מחברת בין ייצוגים חזותיים מתקופות שונות בזמן, ומביאה את השטיחים המסורתיים אל ההווה כיצירה חדשה ועכשווית.

בתעשיית השטיחים המסורתית ניתן למצוא בדרך כלל שימוש בלא יותר מ־16 גוונים של צמר. בשטיח של קאסל יש 116 גוונים שונים. לקח לחמישה אנשים שנה לטוות את השטיח ולחתוך את אורכי החוטים ליצירת הטקסטורה התלת מימדית. שטיח שלישי שהיה מיועד לתערוכה עדיין לא סיימו לייצר

וונדל קאסל

סוגיית הצבעוניות בעולם השטיחים המיוצרים בעבודת יד נוכחת גם בעבודתו של וונדל קאסל (Wendell Castle). קאסל, אמן ואומן־עץ הידוע בפרטי הריהוט הפיסוליים שהוא יוצר, בחר לנצל את ההזדמנות ולתרגם ציורי צבע (שיצר אך לא הציג) ליצירת שטיחים. בביקור בתערוכה, למול שטיח של קאסל, שאל אותי סניידרמן: כמה גוונים את חושבת שיש בשטיח הזה?

״בתעשיית השטיחים המסורתית ניתן למצוא בדרך כלל שימוש בלא יותר מ־16 גוונים של צמר״, מספר סניידרמן. ״בשטיח של קאסל יש 116 גוונים שונים והניואנסים של עושר הגוונים, בשילוב עם משחק הגבהים הפיסולי של החוטים על פני השטח של השטיח, הפך את הסדרה לפרוייקט לא פשוט״. לדבריו, שותפו לפרוייקט, פאריד אמיני, נתקל בלא מעט סירובים בקרב יצרני שטיחים מומחים בהודו, עד שנמצאו בעלי המלאכה שהסכימו לקחת על עצמם את האתגר – לצבוע את החוטים, להכין את כל החומרים וליצור את השטיחים בטכניקת קשירה מסורתית. בתערוכה מוצגים שני שטיחים. סניידרמן הצביע על אחד השטיחים ואמר: ״לקח לחמישה אנשים שנה לטוות את השטיח ולחתוך את אורכי החוטים ליצירת הטקסטורה התלת מימדית״. שטיח שלישי שהיה מיועד לתערוכה עדיין לא סיימו לייצר.

למול המורכבות בניואנסים הציוריים בשטיח של קאסל, מעניין לבחון את השטיח שמציג רוגן גרגורי (Rogan Gregory) – מעצב אפנה ופסל, שעבודותיו מתאפיינות בצורות אורגניות ובחומריות שנטענת בתחושה של זמן. גרגורי בחר לעסוק בפן הפיסולי של הטקסטיל. השטיח בעיצובו נע בין חייתיות גסה וכבדה ותחושה של אובייקט קדמוני, לבין אמנות עכשווית ועבודות דוגמת תבליטים של ז׳אן ארפ. בגוף השטיח הוא פוער חללים אמורפיים ומקנה עומק פיסולי לאובייקט שבדרך כלל מתאפיין בשטיחות. כשניסיתי להבין אם המראה הגס והכבד מתבטא גם במשקל האובייקט אמר לי סניידרמן: ״תנסי להרים״. ניסיתי. אין ספק שגם המשקל הופך פרמטר המקרב את השטיח למדיום הפיסולי בו פועל גרגורי.

האחים האס

מושגי הזמן והחזרה למקורות החייתיים של שטיחים נוכחת גם בעבודות של האחים הס (The Haas Brothers) שבמהלך עתיר הומור הופכים ״חיות נכחדות״ לשטיחים. בסדרה המבוססת על צבעוניות עזה הם מציגים שטיחים במראה שנע בין עורות שלכאורה נפשטו מבעלי חיים לבין ציורי קומיקס. כחלק מחיבור נקודות הזמן כל אובייקט קיבל שם המחבר את הארכאיות לעולם הפופ העכשווי דוגמת ״צ׳יטה היוורת״ ״קווזידודו״ או ״לה בראה בראד פיט״.

צעירת המשתתפות בתערוכה היא קתי סטאוט (Katie Stout) ־ בוגרת צעירה של בית הספר לעיצוב ברוד איילנד (RISD). סטאוט מגדירה את סגנון העבודה שלה כפופ נאיבי, אך ניתן להסתכל על השטיח שיצרה עבור הפרוייקט כגרסה עכשווית לארטס־אנד־קראפטס ולראות בו המשך של הדיון ביחסים בין טבע ואורבאניות ובין תעשיה למלאכת יד. השטיח המבוסס על רישום בצבעי מים ועפרונות, מציג דפוסים בוטניים שהופכים לסוג של טבע פראי, המשתלט על המרחב הביתי. בהצבה בתערוכה, בחלל הארמון הוונציאני העתיק, נוצר קסם נוסף במפגש בין התקרות המעוטרות לאובייקט העכשווי.

קתי סטאוט, בוגרת צעירה של בית הספר לעיצוב ברוד איילנד מגדירה את סגנון העבודה שלה כפופ נאיבי, אך ניתן להסתכל על השטיח שיצרה עבור הפרוייקט כגרסה עכשווית לארטס־אנד־קראפטס ולראות בו המשך של הדיון ביחסים בין טבע ואורבאניות ובין תעשיה למלאכת יד. בהצבה בתערוכה, בחלל הארמון הוונציאני העתיק, נוצר קסם נוסף במפגש בין התקרות המעוטרות לאובייקט העכשווי

קתי סטאוט

הבחירה בחלל המיוחד למיקום התערוכה הייתה פרוייקט בפני עצמו, מעיד סניידרמן. החיפוש הממושך השתלם והמקום שנבחר – ארמון מפואר בעל קירות מצויירים, נברשות עתיקות ורצפות מעוטרות ־ מעניק לשטיחים הילה נוספת, המחזקת את היחסים בין זמן ומקום. בנוסף, הבחירה להציג את התערוכה במסגרת הביאנלה לאמנות בוונציה יוצאת מההקשר המסחרי ומעוררת מחשבה על השטיחים כמדיום אמנותי. במנעד שבין פריט שימושי לאובייקט שבמרכזו מבע יצירתי אינדיווידואלי, עולים שוב ושוב היחסים המורכבים בין עיצוב, אמנות ואומנות (קראפט).

התערוכה Woven Forms מוצגת עד 31.7.17, Palazzo Benzon, ונציה

  1. מיכל

    ״במהלך עתיר הומור״.. זילות החיים.
    איך הגענו למצב שחיות מפוחלצות הם נושא ראוי לעבודה סתמית על טהרת האסתטיקה
    כשאף מילה בכלל על החיות ומר גורלם..

Comments are closed.