רונית פורת זכתה בפרס פרסר לצילום


0

תגובות


פורטפוליו News: האמנית רונית פורת זכתה בפרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר לשנת 2017. מנימוקי השופטים: ״יוצרת קולאז׳ים צילומיים עדינים המבוססים ברובם על דימויי רדי־מייד״

רונית פורת היא הזוכה בפרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר לשנת 2017. פרס פרסר מוענק מדי שנה מטעם מוזיאון תל אביב לאמנות זו הפעם השלישית. ב־2015 זכה בו רמי מימון וב־2016 זכה מארק יאשאייב. הפרס כולל מענק כספי בסכום של 5,000 דולר ותערוכת יחיד במוזיאון תל אביב.

רונית פורת, ילידת קיבוץ כפר גלעדי (1975), היא בוגרת החוג לצילום ומדיה דיגיטלית במכללת הדסה, ירושלים, ובוגרת תואר שני בבית הספר לאמנות ולעיצוב צ׳לסי, לונדון. פורת חברה בגלריה השיתופית לצילום אינדי מאז 2010. היא הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובעולם, זכתה בפרסים רבים והשתתפה בתוכניות שהות באוסטריה, בניו יורק, בפולין, בהולנד, באיסלנד ובתוכנית ארטפורט, ישראל. עבודותיה מצויות באוספים פרטיים בארץ ובעולם וחלקן פורסמו בכתבי עת ומגזינים מקומיים ובין־לאומיים.


צוות השופטים בוועדת הפרס כולל את דורון רבינא, אוצר ראשי במוזיאון תל אביב ושני מומחים בין־לאומיים: כריסטופר פיליפס, עד לאחרונה אוצר במרכז הבין־לאומי לצילום בניו יורק ועורך מגזין Art in America , כיום מרצה באוניברסיטת ניו יורק על היסטוריה וביקורת של הצילום; ובריאן שוליס, אוצר, כותב ועורך, לשעבר אוצר הצילום במוזיאון סינסינטי לאמנות.

מנימוקי השופטים: פורת יוצרת קולאז׳ים צילומיים עדינים המבוססים ברובם על דימויי רדי־מייד של מקורות חזותיים וחומרים ארכיונים, שבאמצעותם היא בוחנת ייצוגים היסטוריים בתרבות ובאמנות. עבודתה מתאפיינת בחיבור מקורי בין עבודות צילום שלה לבין עבודות של צלמים אחרים, תוך חקירה מעמיקה ומסועפת של הסיפור האישי והקולקטיבי. עבודותיה נטענות בהיבטים פסיכולוגיים, רגשיים, מגדריים וקולקטיביים ונקשרות למושגים של מקור, התערבות, שעתוק ואופני ניסוח, הפצה ושינוי של דימויים. היא מעלה שאלות אודות כוחו של המדיום הצילומי ואפשרויות הפעולה המגוונות שהוא מאפשר. פורת דולה חומרים מגרמניה שבין שתי מלחמות עולם ומארכיוני קיבוצים ועושה שימוש גם בצילומים אישיים כדי לשזור ולפרום סיפורים העוקבים אחר דמויות מהתרבות הגרמנית בתקופת רפובליקת ויימאר. המהלך הקולאז׳יסטי של פורת על גבי הדימויים נע בין התערבות מינורית לבין פעולה מובחנת של חיתוך וחיבור; יצירתה מתייחסת למסורת הפוטומונטאז׳ הדאדאיסטית אך היא מרובת הקשרים ומקורות.