שיח גלריה בבית בנימיני סביב שלוש תערוכות יחיד


0

תגובות


פורטפוליו Promotion: שיח גלריה יתקיים ביום שישי 21.7 בבית בנימיני סביב שלוש תערוכות היחיד: כדים / ישראל בנקיר (אוצרת שלומית באומן), מר לימון אני צלחת / רעיה רדליך (אוצרת: רונית צור) וצבע/צלחת/כתם - עבודות של יעוז ריבנזון

ישראל בנקיר. צילום: שחר פליישמן

שתי תערוכות היחיד של רעיה רדליך ושל ישראל בנקיר פועלות בשדות מנוגדים, ועדיין רב המחבר ביניהן. רדליך, על פי תיאורה של אוצרת התערוכה רונית צור, ״הייתה חלוצה כיוצרת בהתמקדותה בנושאים פוליטיים וחברתיים״. גוף העבודות שיצרה היה שונה מאוד בשנות ה־80 וה־90 של המאה ה־20 מגוף העבודות של מרבית היוצרים הקרמיים הישראליים שפעלו באותה תקופה. רדליך התוותה שפה ייחודית משלה מתוך ראיה ביקורתית והבנה מהותית של מקומה של הקרמיקה בתרבות.

לעומתה, ישראל בנקיר פעל כקדר אוטודידקט, החוקר כדים ובוחן את מהותם כישויות מופשטות, מזוקקות ומדויקות בהבעה צורנית, חומרית וצבעונית. שלמותם של הכדים של בנקיר מפקיעה אותם מהשדה השימושי. הם אינם פגומים חס וחלילה, אלא שהנשימה נעתקת מולם ומייתרת את הצורך להשתמש בהם.

גם רדליך וגם בנקיר הם יוצרים שלא קיבלו הכרה ממסדית: המודעות החברתית הגבוהה של רדליך והידע הרב נתנו לה כלים להבין את הדרתה מזירת האמנות כחלק ממכלול של יחסי כוח ומבני כוח שבתוכם היא פעלה כאישה וכיוצרת בחומר קרמי. לפיכך, יצירתה ומכלול פועלה היוו ניסיון חוזר ונשנה לסדוק את מערך יחסי הכוח הקיים. בנקיר לעומתה, כאוטודידקט שעסק ביצירה קרמית מעבר לעבודתו כטכנאי בחברת בזק, לא שאף להכרה רחבה בשדה האמנות, אך הקשר המקצועי עם קהילת אמני הקרמיקה היה חשוב לו והתבטא בעזרה הדדית וקשר מקצועי רציף עם יוצרים שהעריך.

רדליך ובנקיר, מסמנים שתי קצוות של פעולה בתוך השדה הקרמי: מצד אחד פעולה קונספטואלית וביקורתית, ומצד שני מחקר חומרי / צבעוני / טכנולוגי / צורני מהודק. במובן זה, שתי התערוכות מסמנות את שולי השדה וגם פותחות את מהות העשייה בו לדיון מחודש. ״התבוננות בכדים של ישראל בנקיר אינה יודעת שובע״, כותבת שלומית באומן. ״העין מתרוצצת בין קווי המתאר של הכד, לבין חלקיו השונים: צוואר עדין וצר המסתיים בשפה עדינה הנפתחת קלות, מעבר דרך הכתף אל חלקו הנפחי של הכד, כלומר ה׳בטן׳ שלו. רגל צרה כמעט בלתי נראית, מדגישה את תחושת הריחוף של האובייקט. כל כך דומים ועם זאת כול כך שונים. לא לחינם חלקיו השונים של כד נקראים על שם אברי גוף האדם. שהרי גוף הכד וגוף האדם דומים במהותם, והכדים, כמו הגוף – מדברים אלינו.

״הפואטיקה המהדהדת מהכדים של ישראל בנקיר נובעת בראש וראשונה משילוב בין ביצוע פרפקציוניסטי המעיד על שליטה מופלאה, עדינות בלתי נתפשת, פעולה אנושית־ידנית שמגעה מתנדף לכאורה לנוכח שלמות צורנית המאפיינת את עבודת המכונה. אולם, להבדיל מתוצרי פס הייצור התעשייתי, ועל אף הדמיון ביניהם, הכדים של ישראל בנקיר אינם זהים אלא שונים זה מזה. לכול כד ייחוד הנובע מצורתו, גודלו, קימוריו, צבעו וחומריותו. מצד אחד שפה אישית מהודקת ומצד שני עושר וגיוון. ממד נוסף מתקבל בהתבוננות על מספר גדול של כדים, היוצרת מתח בין האובייקט היחיד לבין הרבים. ההתבוננות על הכדים של בנקיר כקבוצה ולא כבודדים מוצגת בתערוכה כאקט של עוצמה ועושר צורני וחומרי בתוך המסה, ומנכיחה את החזרתיות שביצירה, את הניואנסים של השונות בין כול כד וכד״.

רעיה רדליך. צילום: שחר פליישמן

״בתהליך יצירתה עשתה רעיה רדליך בחירות אמיצות וייחודיות לתקופתה, שהמרכזית בהן, היא ההחלטה לחתור תחת הצגתה של אמנות נעימה, ולחשוף את כאבה הפרטי וכאב הקיום במקום רווי מלחמות והרג״, כותבת רונית צור. ״כך הייתה לחלוצה בהתמקדותה בנושאים פוליטיים וחברתיים ביצירתה. עוד בנעוריה, בהקשיבה למשפט אייכמן הגיעה להבנה שביצירתה לא תוכל להתעלם מהרוע ומהאכזריות שאליהם נחשפה.

״רעיה היא אמנית רב־תחומית. היא ציירה, רשמה ופיסלה, אך עיקר יצירתה נעשה במדיום הקרמי. על אף יכולותיה המקצועיות הגבוהות בחרה להתמקד ב׳אי השלמות׳ ולהציג בחללי הגלריות, שבהן העמידה את מיצגיה, דווקא את העבודות המקוטעות והמעוקמות. בבחירתה זו גזרה על עצמה מאבק מתסכל בעולם האמנות. בין הקרמיקאים, שבשנות ה־70 עסקו בעיקר בשימושי, ושהיוו את סביבתה הטבעית, היא לא הובנה והעומק הרעיוני שעמד מאחורי יצירתה לא עוכל.

״לעומת זאת, בשדה האמנות הישראלי תפסה הקרמיקה מקום שולי ולכן מראש נועדה מלחמתה של רעיה להתקבל ולהיות מוכרת בו, לסוג של כישלון. היא הביעה פעמים רבות את תסכולה, כיוצרת וכמרכזת לימודי הקרמיקה באוניברסיטת חיפה, מכך שהיצירה בתחום הקרמיקה אינה מקבלת את מקומה הראוי באמנות הישראלית, וזאת על אף חיבורה הטבעי לארכיאולוגיה ולנוף המקומיים. רעיה הותירה אחריה גוף עבודות עשיר ביותר, כשהיא מבקשת מהמתבונן, להישיר מבט אל הלא מושלם שבו ולהשליך מכך למהות האנושית. רק מתוך הכרה במציאות זו אפשר, לדעתה, ליצור בסיס הומני לתיקון ולקיום מוסרי יותר״.

בגלריה הקטנה מוצגת התערוכה של יעוז ריבנזון, שאומר ״אני מצייר לא מתוך התבוננות. יוצא למסעות ניסיוניים של הבעה ציורית ומשתמש בכלי ביטוי מגוונים. טומן סימנים שיזכו לפיענוח רק בסוף תהליך. משלב יצורים דמיוניים לצד חלקי נוף ומשוטט בעולם צבעוני מותח קוים ומניח כתמים. בעבורי משטח הצלחת התעשייתית הוא מצע מרתק שאני נהנה ליצור עליו. אני מוקסם מהתוצרים שיוצאים לאחר השריפה בתנור״.

– – –

שיח הגלריה יתקיים ביום שישי 21.7 בשעה 11:30 בבית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית, רח׳ העמל 17 תל אביב
נעילת התערוכות: 26.8

יעוז ריבנזון. צילום: שחר פלישמן