מתוך פרויקט הגמר של אמרל רחמינוב, המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר

בוגרים 2017: המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה, שנקר


0

תגובות


שנקר: המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה, 33 בוגרים. ראש המחלקה: פרופסור יעל מוריה; אוצרת התערוכה: הילה כהן־שניידר

״קיימות מתחילה מהקיים״ סטודיו בהנחייתם של פרופסור יוסי קורי והאדריכלית גלית שיף; ״עבר ועתיד״, סטודיו בהנחייתם של ד״ר רבקה ויטל ואדריכל עודד קוטוק; ו״המעצב כסוכן חברתי/עוולות״, סטודיו בהנחייתם של פרופסור יעל מוריה, אדריכל אברי אולשוונג, אדריכל יפתח אלוני ואדריכלית קארינה טולמן – הם שלושה נושאים שבהם עסקו הסטודנטים מהמחלקה לעיצוב פנים מבנה וסביבה בשנקר בפרויקט הגמר. כל נושא מקפל בתוכו מנעד רבדים הנגזרים ממהותו, ובה בעת משיק לנושאים האחרים כתמהיל המגלם תכנון כפעולה ציבורית היוצאת מהיש ועוסקת בנחלת הכלל.

בהליך אוצרות מושכל ששם דגש על ממד ״תערוכתי״, המנגיש את המוצג גם לקהלים שאינם מגיעים מתחומי התכנון והעיצוב, מעורר אותם למחשבה ומאפשר לייצר דיון בנושאים חשובים, התערוכה נחלקת לשתי ״פעימות״. בקומת הכניסה מוקרנים סרטוני וידיאו עם דברי הסבר של הסטודנטים על עבודותיהם, שמוצגות בקומות העליונות. כך יכולים המבקרים לבחור את נקודת ההתחלה המועדפת עליהם ו/או הנכונה להם – תחילה להתרשם מהעבודות ואחר כך לשמוע את דבר המעצב, או להפך. כך מקבלת התערוכה ממד נוסף ואישי יותר, ומתייחסת לאחת הבעיות של תערוכות בתחומי העיצוב והאדריכלות, הלוקות לעיתים ביובש שמתלווה להצגתם כפאנלים בלבד. גם על כך נתנו במחלקה את הדעת: בין הפרויקטים יש שמלווים בהמחשה כלשהי, אמנותית או אחרת, שתורמת לנראות אסתטית ומזמינה של התצוגה כולה.

אילונה פלקסמן

כך לדוגמה, פרגוד גנרי לבן מהסוג המשמש בבתי חולים שנטוע בתוך אדנית פורחת, הוא הביטוי האמנותי שהעניקה אילונה פלקסמן לפרויקט שלה ״מרחבי הנפש״, העוסק בבתי חולים פסיכיאטריים. פלקסמן, שביקרה בבית חולים פסיכיאטרי, חוותה את המקום כמנותק מהמציאות – תוצר של דפוסים סטיגמטיים מוכרים משנים, שאותם היא מציעה לשבור פיזית ורעיונית כאחד. מקרה הבוחן של הפרויקט הוא בית החולים אברבנאל, שטופל בתפיסה הוליסטית כמהלך כולל להשגת ״ריפוי״ סביבתי וחברה בריאה יותר ומשוחררת מסטיגמות.

במישור האורבני הפרויקט מציע להסיר את החומות המקיפות את המבנה כזרז להתחדשות שתאפשר לו לנהל קשר עם הסביבה שבה הוא ממוקם, ואגב כך גם להפוך את השטחים שיתפנו בעקבות זאת למרחבי פעילות חדשים. במישור המבנה מוצע שילוב צמחייה כשכבה עוטפת המרככת את ממד האיום של נוכחותו; ובמישור חללי הפנים מוצעים המרה של מסדרונות ארוכים־אפרוריים במרחב עוטף וזורם, ועיצוב אסתטי־אישי של חדרי האשפוז כגורם המעניק תחושה טובה שמסייעת להחלמה.

אירינה סולוקובה

פילים לבנים, הפרויקט של אירנה סולקוב, מתייחס לשתי בעיות קיימות ומוכרות: מחסור במעונות סטודנטים בשל יוקר בנייה והיעדר שטחים בתחומי הקמפוסים, ו״פילים לבנים״ – מבנים שבנייתם הוקפאה והם משתלבים במרחב העירוני כמפגע סביבתי וחזותי. סולקוב מתמקדת בשלד בניין שניצב בגבול בין בני ברק ורמת גן, והפתרון שהיא מציעה כורך את שתי הבעיות: ניצול הפיל הלבן למגורים זמניים של סטודנטים. בתוך כך, הווייתו של המבנה כמפגע אסתטי חסר כל משמעות שימושית תומר בחיים אמיתיים, הוא יחבור לסביבתו, והסטודנטים יוכלו ליהנות מפתרון דיור לתקופת לימודיהם.

אמרל רחמינוב

חידוש מתחם הדולפינריום, עבודת הגמר של אמרל רחמינוב, מתריסה נגד פגיעה בחופי הים על ידי מקורות מזהמים, ומתייחסת ספציפית למתחם הדולפינריום, למבנה השומם והמוזנח ולחוף שאליו מוזרמים מי שפכים. ההצעה שמעלה הפרויקט מתמקדת בהחייאת המקום, הן על ידי ניצול הקיים בו והן על ידי העשרתו בתכנים חדשים. השימוש בקיים כולל שמירה על המבנה ועל הבריכות הקיימות תוך ניצולן לטובת תהליך טיהור המים המזוהמים שזורמים לחוף. התכנים החדשים כוללים הצבת מכלי מחזור, יצירת פארק ומרחב לגלישת סקייטבורד כהמשך טבעי למועדון גלישה קיים, וכן הקצאת חללים בתוך המבנה לקיום תערוכות רלוונטיות להיסטוריה של המקום ולנושאים אקולוגיים. הפרויקט גם מתייחס לתכנית עתידית קיימת שבכוונתה להרוס את המבנה לטובת המשך הטיילת של חוף תל אביב, ומציע לשלב את החיבור אליה על גגו.

דיב עבדו

בבסיס מציאות מרובה, הפרויקט של דיב עבדו, ניצבת שאלה שמזמינה דיון רב חשיבות לגבי רלוונטיות של ביצוע שימור או שחזור פיזי במציאות שבה הם יכולים להתקיים כחוויה וירטואלית. עבודת הגמר עוסקת בשימור ותיעוד דיגיטליים: בוחנת ציר זמן שבכל נקודה לאורכו התרחש משהו מסוים, ומכנסת את כל ההתרחשויות השונות למרחב אחד. כמקרה בוחן נבחר יריד המזרח, שתיק התיעוד שלו ״תורגם״ למרחב דיגיטלי המאפשר לבקר בו, להתחקות אחר עברו, ובמקביל לבחון היבטים רלוונטיים לעתידו. המרחב הווירטואלי של עבדו אף מאפשר לחוות פעולות אדריכליות שונות, ליצור מרחבים היברידיים, וסולל את הדרך ליצירת עוד ועוד מרחבים מסוג זה ללא כל הגבלה.

עודד שלום

לבסוף, בפרויקט שלו ״אלנבי 58״, יוצא עודד שלום חוצץ נגד הכוונה להפוך את המבנה הישן ברחוב אלנבי 58, שבעבר היה קולנוע ולאחר מכן אכלס את מועדון אלנבי 58, למבנה מגורים. חזית המבנה המיועד אמנם תשומר מבחינה חזותית, אך החיים והקצב הדינמי של עברו לא יבואו בו לידי כל ביטוי. שלום, התופס את הנתונים כחוסר התחשבות ברוח התרבות התוססת שאפיינה את האזור, מתייחס בהצעתו גם למרחב הסובב את המבנה מאחוריו ומצדדיו שאליו התנקזו בתי עסק מיתולוגיים הנקשרים לחיי המקום, וקורא להותירם ככיכר שמעצם מהותה מזמנת פעילות ציבורית ואינטראקציות חברתיות.