חתיכת בוץ מתוחכם: הרומן הגרפי ה״אילם״ של יוסי אסולין


2

תגובות


תשעה מפגשים, שלוש דמויות (גבר, אישה וחיה), שני מוקדים (יער ועיר), בלי טקסט. ״כל אחד מרכיב לעצמו את הסיפור״ אומר יוסי אסולין על נקבוביות בבוץ, הרומן הגרפי ה״אילם״ בחיתוכי לינוליאום שהוציא לאור, בסגנון ששואב השראה מסרטי פילם נואר, אגדות ילדים ורומנים גרפיים קדומים בטכניקות הדפס

Yossi:

הי יובל☺

Yuval:

הי יוסי, מה שלומך? מזל טוב על הספר!

Yossi:

תודה רבה, שלומי טוב. מתארגן לקראת נסיעה ארוכה עם ילדים לספרד – מדריד וגרנדה

Yuval:

מגניב! ספר קצת על עצמך לטובת מי שלא מכיר

Yossi:

גר בתל אביב, נשוי לשרון, אבא לנעמי, אומה ודורה, סיימתי בצלאל ב־2008 בתקשורת חזותית ומאז שוכר סטודיו בשוקן 6 יחד עם עוד חברים טובים. מלמד רוב הזמן בתיכונים, מרכז מגמות אמנות ועיצוב, ועבדתי על הספר בארבע שנים האחרונות

Yuval:

ארבע השנים האחרונות?

Yossi:

כן. זה היה פרויקט שהתחיל ברעיון להוציא ספר לקדם את הוצאת גולם: נפגשנו חברי השוקן – שרון פדידה, אוריאל הרטוב, ערן נווה, ואנוכי – והדבר הראשון שידענו היה שנדפיס את הספר בטכניקת בלט ושכל אחד ייצא לדרכו. ניהלנו קצת ישיבות אבל בסוף עברנו לעבודה אישית, כל אחד בקצב שלו. העבודה לא הייתה רציפה אבל נמשכה על פני ארבע שנים, כשהשנה האחרונה הייתה הפקת הדפוס עצמה

Yuval:

ומי זו הוצאת גולם?

Yossi:

הוצאת גולם היא ההוצאה של אוריאל הר טוב (יוריק), שותף לסטודיו שבמרוצת השנים רכש מכונות דפוס, מכונות תפירה ושאר עזרים, וביחד אנחנו עובדים על ספרים ושאר פריטי דפוס, פנזינים, פוסטרים וכיוצא בזאת

Yuval:

מגניב. הבנו אם כך מאיפה התחיל הספר, ספר קצת יותר על התהליך

Yossi:

הספר הוא קודם כל אוביקט, שמעבר לנרטיב החמקמק שבו הוא ניסוי בחווית דפדוף וקריאה, סוג של הרפתקה ויזואלית: רצון לדבר על מהות מספר הסיפורים. זו בריחה מנרטיב ברור, אבל עם לא מעט רמזים להרכבה עצמית. הרעיון הכללי החל בניסיון לייצר הקבלה בין שתי סביבות שלכאורה מנוגדות, יער ועיר (אותן אותיות), ובתוך אותן סביבות לייצר רצף מפגשים שמצד אחד מרמז על האופי והאווירה, ומצד שני מרחיק את הבהירות מהתוכן.

את הספר התחלתי בלימוד הטכניקה עצמה, לאחר התנסות עם סוגים שונים של הדפס – תחריט רשת – עברתי לחיתוך לינול

Yuval:

למה החלטת לבסוף על הטכניקה הזו?

Yossi:

בעיקר משחק: הגיעו לסטודיו מכונות חדשות ומשם הכל התחיל. אחרי מספר גלופות התאהבתי בטכניקה, תמיד הרגשתי שאני אוהב את השילוב בין מלאכה ליצירה, והחיבור בין סכיני הגילוף לציור עשה לי את זה. לא מעט דם נשפך על הספר, מה גם שיש משהו מאד טוטלי בלייצר גלופה שלא ניתנת למחיקה וצריך להתמודד עם כל קו שיצא או כל טעות שנוצרה. זה הרגיש לי מאד דינמי. רוב העבודה נעשתה בצורה לא כרונולגית ונושמת, לאורך כל העשייה השארתי לעצמי מקום לשינויים והתפתחויות, ולכן ייצרתי גלופות לא בסדר אחיד כחלק מהמחשבה לייצר רציפות ויזואלית אל מול השינויים בטכניקה שלמדתי. ישנן גלופות בפרק האחרון שנוצרו בימים הראשונים של הספר, וגלופות בתחילתו שנוצרו כשלוש שנים אחרי

Yuval:

והסיפור שאתה מספר? כי אין בספר מילים, אין טקסט גב, הוא קצת חידה (שלא לומר הרבה…)

Yossi:

הסיפור מפורק בכוונה. בהתחלה ניסיתי להרכיב עולם של מפגשים, עולם של סביבות וסמלים. מבחינתי לכל פרק יש סמליות מסויימת ולכל סביבה יש עולם ספסציפי, אך ככל שהסיפור היה לי ברור החלטתי לשבור אותו, לפרק אותו, להעלים את הנרטיב: יש שרואים בו כמשחקי זכרון ויש כסיפורים קצרים. אני מניח שהסיפור שהתחלתי איתו כבר לא באמת שם, אבל הכוונה לייצר סוג של שיקוף לעולם או לקורא עדיין קיימת

Yuval:

לא לגמרי הבנתי שיקוף למה? לאיזה עולם?

Yossi:

למציאות של הקורא. אחרי שהספר הגיע לקוראים גיליתי שכל אחד מנסה להרכיב סיפור שהוא יוכל להניח עליו את הדעת, והבנתי שכל אחד מבקש ממני לקבל את התשובה המוחצת, ולפי זה למקם את המחשבות שלו ביחס לרעיון של הספר. אני מבין שכסיפור יש בו המון רמזים לנרטיב, אבל המטרה היתה לנתק אותו בכוונה

Yuval:

אז אני מבין שאם שואלים אותך על מה הספר אתה לא באמת עונה

Yossi:

אני מנסה להחזיר את השאלה למי ששואל, אם כי אני מבין שאני נתפס קצת כמתחמק. מאוד חשובה לי חווית המשתמש שבקריאה ובדפדוף, והאינטסיביות שבדימויים. אני יודע שהסיפור הברור הרבה פחות מעניין, מה גם שלמדתי בחיים שכל אחד מרכיב לעצמו את הסיפור שלו, ורציתי לתת לזה ביטוי יותר מלסיפור שלי. אני גם לא מתעלם מהעובדה שהספר מייצר אווירה ברורה של אופל וחשיכה, גם ברמת הטכניקה וגם ברמת הדימויים, אבל גם בתוך העולם הזה מתגלים ניואנסים של הקורא

מה אתה אומר?

Yuval:

אני אומר, או ליתר דיוק לשאול, אם אתה לא מפחד שאתה מבקש מהקהל משהו מאתגר מידי, או תובעני מידי, כי הגבול בין ״אני לא מבין מה זה ותעזוב אותי בשקט״ לבין ״אני לא מבין מה זה אבל זה מסקרן אותי ואני אשקיע מאמץ״ הוא די חמקמק. וחוץ מהשם, ״נקבוביות בבוץ״, שגם הוא די מסתורי, אתה לא באמת נותן פה חבל או סולם או מדרגה לקורא הפוטנציאלי

Yossi:

הפחד הגדול שהיה לי לאורך העבודה על הספר היה שהמאמץ של הקורא לחבר את החלקים עלול לייצר תסכול, בניגוד להרכבה שמייצרת תגמול ופרס, אבל אחרי שעברתי את השלב של לחשוב מה הקורא מצפה ממני, הבנתי שאני רוצה ללכת עד הסוף עם הספר שלי, עם הרצון לשבש את הרצף. זה לא המוטיב המרכזי של הספר, אם כי הוא נוכח. אפשר אם רוצים להגדיר אותו כאסופה של סיפורים שמתייחסת לשלוש דמויות, שלא יותר חשובות מהסיפור שהן מספרות, והסיפור לא קיים למעט מה שאנחנו מספרים לעצמנו.

גם השם עצמו היה שילוב של מספר רעיונות שבסופו של דבר התחברו לידי שם אחד. חלק מהשמות שאב השראה מהטכניקה עצמה: מי שמכיר את הלינוליאום החום יכול לראות בו כפלטה של אדמה חומה, ופעולות הגילוף מייצרות באמצעות חיתוך (העלמת החומר) את הדימוי. הנקב הוא הגדרה שנוצרה מהיעלם החומר כמו מהיעלמות הנרטיב, והבוץ בהתייחסות לאדם כהדהוד לשירו של מאיר אריאל – כי האדם אינו אלא חתיכת בוץ מתוחכם

Yuval:

חתיכת בוץ מתוחכם. אהבתי!

ותראה, האמת היא שזה ספר מאוד מאוד יפה, שבאמת צריך להתמסר אליו, ואני קודם כל מברך על כך שיש בכלל מישהו שמוציא כזה דבר לאור בעידן הדיגיטלי. יש בו משהו ממש פואטי

Yossi:

תודה רבה! אני שמח לשמוע. אחד הדברים שהניעו אותי ביצירה של הספר היה ההבנה שבעידן הדיגיטלי יש מקום לאתגר גם מסורות ישנות יותר‎. מלאכת הדפוס והכריכה הייתה פואטית לא פחות‎

Yuval:

יפה! ומה הלאה? אחרי החופשה? מה הדבר הבא?‎

Yossi:

אני עובד על רעיון חדש לספר נוסף. כרגע לא ידוע לי עליו דבר מלבד הגרעין הראשוני, אבל כמו שאני מכיר את עצמי הכל פתוח..‎.

Yuval:

אחלה. משהו חשוב להגיד נוסף שלא אמרת לפני שמסיימים?‎

Yossi:

הספר נתמך על ידי מפעל הפיס, ואני מקווה שהפ ימשיכו לתמוך ביצירות חדשות‎

Yuval:

בהחלט

  1. זמר

    זה כבר עשר שנים (בערך) ששוקן 6 מייצר חדשנות יצירתית. תענוג. תודה על הראיון ובהצלחה ליוסי, יוריק וכולם! סחתיין על פורטפוליו…

  2. אורן

    Nice book!!

Comments are closed.