עדי פישר. צילומים: סשה פליט

בוגרים 2017: בצלאל, עיצוב קרמי וזכוכית


0

תגובות


בצלאל: המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית. 15 בוגרים. ראש המחלקה: ערן ארליך, אוצרת התערוכה: יעל עצמוני

עם שני חומרים נתונים ומוגדרים מראש, שלכאורה מצמצמים את מרחב היצירה, תערוכת בוגרי המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל מוכיחה את ההפך המוחלט. שנה אחר שנה המחלקה מצליחה להציג תערוכה מרתקת, עם פרויקטים יצירתיים, וזו העכשווית ממשיכה את המסורת. בין טכניקות עבודה מסורתיות לבין טכנולוגיות מתקדמות, ועל קו תפר דק בין עיצוב ואמנות, בולט בעבודות במיוחד הקול האישי של הסטודנטים, כמימד מרגש שנשזר במיומנויות הביצוע והשליטה בחומר. קונספט האוצרות ביקש לנטרל כל אזכור מוזיאלי בנוסח קובייה לבנה ונצמד להקשר שמספק לו החלל, שמשמש את המחלקה בתקופת הלימודים. האותנטיות של המקום חוברת למוצגים כערך בלתי נפרד מדינמיקת היצירה. ריבוי הטכניקות שמשמשות בעבודות, החקרנות שעולה מהן והחוויות האישיות שעומדות בבסיס רבות מהן, מניבים מנעד מגוון ועמוק של תחכום יצירתי ־ לעתים פואטי, לעתים כזה שמבקש להכניע את החומר, לעתים צומח מתוך החומר עצמו ולעתים מתוך החלל.

תמה גינצבורג

עבודה כזו, שספק צומחת מתוך החלל ספק מתפרצת לתוכו, מציגה תמה גינצבורג. הפרויקט שלה ״פרא״ מטפס על קיר ותקרה, מגלם תחושה פנימית של מתח מתמיד בין עיטוף מגונן לבין תחושת חנק ומייצר אינטנסיביות רגשית. גינצבורג יצרה מארג כמו־צמחי שמתפשט וגדל חופשי, כשהוא נשען על שימוש בחומר חי (חומר קרמי בסיסי). הפרויקט בוצע ביד חופשית, שהפליאה ליצור עושר מרקמים כמופע משתנה המייצג את קיטוב הרגשות, ומהדהד תצורות ומרקמים מן הטבע.

יעל לבנה

עדי קריסקנוב

להבדיל מעבודתה של גינצבורג, שצומחת אל ומתוך החלל, ״שלוש מתוך אינסוף״, הפרויקט של עדי קריקסונוב, חודר לנבכים של רכיבי המינרלים הנסתרים של החומר ונולד מתוכם. בעבודת מחקר מעמיקה ומתמשכת בודדו שלושה מבנים מולקולריים של חמר לבן, והוגדלו ליצירת אובייקטים פיסוליים המבטאים את הצורניות הפראית והמגוונת של עולם המינרלים.

הפרויקט של יעל לבנה נצמד למהות הראשונית־מסורתית של החומר הקרמי, אך פורץ את גבולותיה מבחינת תהליך העבודה והטיפול בחומר, כאתגר הדורש מיומנות ודיוק רב. שתי טבעות הפורצלן הגדולות, שעל פניו מבטאות פשטות של צורה בסיסית בעבודת גלגל, אוצרות בתוכן את השאיפה של לבנה ״להיכנס״ לתוך החומר החמקמק, להכניע אותו ולזכך אותו. כך, מה שנראה כמשיכת פורצלן אחת, מגלם חיפוש אחר איזון והרמוניה בין אובייקט לחלל ובין אובייקט לגוף, ומנסה לגעת במהות המשלבת חושניות, חומריות, מגע וקנה מידה – שתואם את מידות גופה של היוצרת.

עדי פישר

דאנה טנהאוזר

״קליידוסקופ״, הפרויקט של עדי פישר, נוצר כביטוי לאווירה הזכורה לה מבית סבתה. פריטים וחפצים שהפקיעה מהם את המימד הפונקציונלי, הופכים לפיסות צבעים וצורות המשרתות את הרגש, את זיכרון־האווירה כפי שהיא חווה אותה בלבה ושאותה היא מחפשת ליצור.

אחת העבודות המפתיעות בתערוכה היא פסלי הזכוכית של דאנה טנהאוזר, שבוצעו בעבודת מבער. הפרויקט מציג צמצום חומרי, הלובש צורה של פסלים מינימליסטיים – כעין קווי רישום דקיקים ומרחפים בחלל, וחותרים לפרוץ את גבולות הזכוכית בגודלם ובאופן אחיזתם. בדרך של מתח המתקיים בין ניגודים ותחושות, הגופים הדקיקים־תמציתיים מצליחים לייצר תעתוע: הם גדולי ממדים מחד , חסרי מסה, גוף ומשקל מאידך, ובה בעת נדמים כנוטים להישבר תחת כובד משקלם, כמו מצויים על גבול היכולת שלהם להתקיים.


״החוט המקשר,״ הפרויקט של אליה לוי, מדגים יחסי יוצר וחומר, ומתייחס להשפעת היכולות החומריות על הדמיון האישי. בפרויקט של לוי מיתרגם הדמיון לגופים תלת ממדיים המשלבים את החומר הקרמי עם טקסטיל – שני חומרים שהשימוש בהם רווח בחיי יום־יום. היא יצרה שלוש סביבות ישיבה היברידיות, עשויות משילוב של כדורים קרמיים וקליעת טקסטיל, המיועדות להשתלב בעיצוב פנים.

יאיר לוי


פרויקט מרגש, הן בתחכום שהוא מגלם והן בקול האישי מאד שעולה ממנו, הוא ״עוקדן״ שיצר יאיר לוי כדיוקן עצמי. סדרת כדים ואובייקטים בהדפס ששואב השראה מקלסרים משרדיים ומאזכר את עולמו המקצועי של לוי כרואה חשבון. כמו הקלסרים המכילים מידע לעתים־מסווג על גבי ניירות רכים, כך גם הכדים, שנראים חתומים ומהודקים, מצניעים בתוכם שכבות פנימיות שאינן מתגלות באחת. הם מזמינים התבוננות נוספת, שחושפת רבדים אישיים־רגשיים, המודגשים באמצעות שימוש בחומרים שונים שהותכו למצב של נוזל סמיך, כביטוי לרכות העולם הפנימי וניגוד לחיצוניות המחוספסת והיבשה.