10% אנרגיה 1% זיהום, 70% פסולת


1

תגובות


חברת Criaterra משיקה בימים אלה בחזי בנק סדרת אריחים ייחודית שעשויה מ־100% חומרים טבעיים. ״אנחנו משקיעים בייצור 10% מהאנרגיה שמושקעת בקרמיקה, מייצרים בערך 1% מהזיהום, ומיישמים עד 70% חומרים שהם פסולת מתעשיות אחרות״, אומרת מייסדת החברה, עדיטל אלה

חברת קריאטרה נוסדה על ידי עדיטל אלה, מעצבת תעשייתית ויזמית העוסקת בתחום של עיצוב לקיימות מזה 18 שנה. סידרת האריחים לעיצוב שהשיקה החברה מיוצרת בישראל וכוללת 14 גוונים מתערובות ייחודיות של חומרי גלם מקומיים וטבעיים. תהליך הפיתוח של האריחים, שהחל מחקירת השיטות המסורתיות של בניה באדמה, התמקד במעבר לייצור תעשייתי מדעי וטכנולוגי תוך שימור המהות הסביבתית שבבניה המסורתית. ארבע שנות מחקר ופיתוח ולמעלה מ־1,000 דגימות שעברו בדיקות במכון התקנים ומעבדות מורשות נוספות, מאפשרות לחברה להשיק מוצרים עם חוזק מבני העומדים בתקני הבניה השונים.

Yuval:

הי עדיטל, בוקר טוב, מה נשמע?

Adital:

טוב, מעולה, איך אתה?

Yuval:

לא רע בכלל. וקודם כל רציתי להגיד שהקיר בחזי בנק נראה סופר מרשים. תקני אותי אם אני טועה אבל זו קפיצת דרך מרשימה

Adital:

תודה. מאד מרגש! רגע של שיא במסע מלא צעדים קטנים…

וזה מעניין, כי האריחים האלה מתבשלים על אש קטנה כבר למעלה משנתיים ומבשילים יחד עם הטכנולוגיה, יכולת הייצור, המוכנות של החברה לצאת לשוק ועוד… הפער בין מוק־אפ למוצר מכיר הוא תמיד מפתיע וכמעט אין־סופי

קיר האריחים בחזי בנק

עדיטל אלה. צילום: אלה ברק

Yuval:

האריחים אולי מתבשלים על אש קטנה, אבל העיסוק שלך בחומרי גלם מקומיים וטבעיים הוא ותיק יותר. בואי נעשה רגע סדר, ספרי בכמה מילים מאיפה התחיל העניין שלך בנושא ומה עברת עד היום. אני יודע שזה יכול למלא גם ספר, אבל נסתפק בהיי־לייטס…

Adital:

הפרויקט הספציפי הזה התחיל בשנת 2000 בטיול בהודו, מייד אחרי שסיימתי לימודי עיצוב תעשייתי במכון טכנולוגי חולון; לימודים שבהם כבר בשנה ג׳ הבנתי שאני ממש זקוקה למשמעות עמוקה יותר בעשייה העיצובית והתחלתי לחקור את התחום של עיצוב לקיימות שהיה אז בחיתוליו. הטיול להודו היה מתוך מוטיבציה לקבל השראה מדרכי חיים מסורתיות, לגשת לעיצוב לקיימות בצורה יותר עמוקה, ואכן מצאתי שם המון השראה.

הכי חשובה לפרויקט הזה היתה כוס הצ׳אי שעשויה מאדמה חרסיתית בעבודת יד ומיובשת בשמש. אחרי ששותים זורקים אותה חזרה אל הקרקע והיא חוזרת להיות אדמה מיד. ברגע שראיתי את זה הבנתי שהסוד טמון שם – ביכולת לייצר מוצרים שבאים מחומרי גלם טבעיים וחוזרים אל האדמה ללא שינוי אל מחזור החיים הבא. ברגע אחד בשנת 2000 החלטתי שיבוא יום ואצור תעשייה כזו. לקח כמה שנים של התבשלות בדרך

Yuval:

ומה היה בדרך?

Adital:

שנתיים אחרי המסע להודו נסעתי לעשות תואר שני בעיצוב לקיימות באקדמיה לעיצוב בהולנד. בתזה בדקתי מה אפשר ללמוד מהגישה המסורתית ההינדית והבודהיסטית לעיצוב, לקיימות, בצורה מעמיקה והוליסטית. התוצר של התזה היה חמישה עקרונות לעיצוב לקיימות שהובילו את העשייה שלי הרבה שנים, ולאט ובהדרגה התחילו לקבל מימוש במוצרים.

בדרך עבדתי כמה שנים במשרדי עיצוב ״רגילים״ כדי לקבל קצת נסיון והייתי מנהלת קריאייטיב בסטודיו רב־תחומי שעבד עם גופים גדולים בשוק המקומי. אחרי התואר השני התחלתי אקספרימנטים שונים בייעוץ וביזמות בעיצוב לקיימות עד שבשנת 2011 ראיתי במסגרת כנס אדמהיא תמונה של נשים הודיות מייצרות פלטות לריהוט מאדמה וסיבים טבעיים. זה היה הרגע הראשון של קריאטרה.

התחלתי בהשראת התמונה הזו ולמידה מאנשים כמו טל בשן, דפנה ילון ונשים שונות שעוסקות ביצירה באדמה להתנסות בחומר. המחקר הוביל לסדרת השרפרפים שהוצגה במוזיאון העיצוב ב־2012. כשראיתי שיש כאן פוטנציאל אמיתי, עירבתי מהנדס חומרים והתחלנו לפתח את הידע שמוביל את החברה היום

Yuval:

אני זוכר שב־2015 הצגת גם בשבוע העיצוב במילאנו. מה היה שם ומה התקדם מאז?

Adital:

הצגתי במילאנו פעמיים. בפעם הראשונה היו רק השרפרפים שזכו להרבה התעניינות ופרסום אבל בשלב הזו לא היתה לי יכולת ייצור שאיפשרה לספק הזמנות. בפעם השניה – אולי 2015? – הצגתי כבר מוק־אפים ראשונים של האריחים שמוצגים היום בחזי בנק, מוק־אפים ראשונים של שולחן וקערות שנמכרים היום באתר שלנו. רוב העשייה בשנים האחרונות הייתה ביסוס הידע ההנדסי והטכנולוגי שמאפשר להפוך עשיית קראפט מסורתית לתעשייה בת־קיימא מקצועית שמסוגלת לייצר מוצרים אפקטיביים שעומדים בתקינה, עם חוזק מבני גבוה, קולקציית צבעים מעניינת ויציבה, בניית מותג, וגם מציאת דרכים לממן את כל זה…

היום יש לנו אתר ייצור ראשון באיזור התעשייה בחולון שבו אנחנו מייצרים בצורה תעשייתית את האריחים ונמצאים בשלבים ראשונים של שיווק. זה צעד משמעותי וחשוב לקראת מימוש החזון שהתחיל אי שם בהודו ב־2000

Yuval:

זה השלב שבו אני תוהה האם באמת אפשר לשלב בין אידיאולוגיה מקיימת, שמירה על כדור הארץ, לתעשייה בת קיימא. הרי רק המילה תעשייה כבר מעוררת אסוציאציות של זיהום ופסולת ומה לא

Adital:

אני מאמינה שהשילוב הזה הוא המפתח. ‎מה שמובילה את העשייה שלנו היא המחוייבות לשמר את כל חומרי הגלם חיים, כך שהם יוכלו לחזור ולתפקד שוב ושוב בסביבה טבעית כמזון לאדמה חקלאית אורגנית או ביצירת מוצרים חדשים ועדכניים.‎ אנחנו משקיעים בייצור 10% מהאנרגיה שמושקעת בקרמיקה, מייצרים בערך 1% מהזיהום, מיישמים עד 70% חומרים שהם פסולת מתעשיות אחרות.‎

אורח החיים של כולנו מבוסס על ייצור וצריכה. האתגר היצירתי הוא לאפשר לעשות זאת תוך השתתפות אמיתית במערכות הטבעיות. זה אפשרי לחלוטין ובאופן מלא.‎ מטרת העשייה שלי היא להוכיח שזאת אפשרות גם בתעשיות מסורתיות ושמרניות. זה רק עניין של זמן עד שיצטרפו אלינו גופים נוספים

Yuval:

והכניסה לחזי בנק? איך זה קרה?‎

Adital:

עכשיו כשהטכנולוגיה והמוצרים מוכנים לשיווק, השלב הבא הוא לאפשר להם ״לצאת לעולם״ ולאפשר לאנשים להכניס הביתה אריחים טבעיים ונושמים.‎

כבר מספר חודשים שאנחנו עובדים על הקמת המותג ומערך שיווק תומך. השוק של אריחים עובד דרך החנויות הקמעוניות ואנחנו מבססים כעת שיתופי פעולה עם החברות שמשלבות אריחים ייחודיים בעיצוב גבוה, וכאלה שמקדמים מוצרים טבעיים.‎ חזי בנק היא מהקמעונאים המובילים בשוק הזה ולכן פנינו אליהם ראשונים, ולשמחתנו הם זיהו את הייחוד והפוטנציאל של המוצר ויצרו איתנו שיתוף פעולה

Yuval:

ועכשיו כשיש אריחים, מה הלאה? עוד נקודות מכירה? עוד מוצרים? גם וגם?‎

Adital:

כרגע אנחנו משיקים שתי סדרות אריחים. האריחים המשושים שראית אצל חזי בנק וסדרה נוספת שעשויה משמונה צורות שאפשר ״לצייר״ איתן על הקיר פאטרנים שונים באין־סוף וריאציות. כל האריחים מגיעים ב־14 צבעים, כולם תערובות של חומרים טבעיים ומקומיים.‎ בנוסף אנחנו מקדמים כרגע את המוצרים הנוספים שלנו שכוללים ״ענני אדמה״ שאפשר לתלות על הקיר כמו תמונה, שולחן צד קטן וקערות דקורטיביות.‎

אני מאוד מקווה שנוכל בחודשים הקרובים גם להכניס את השרפרפים לייצור תעשייתי וזו תהיה סגירת מעגל נהדרת מבחינתי.‎ החזון של החברה הוא לשתף פעולה עם גופים שונים ולפתח מוצרים מתקדמים על בסיס החומר והטכנולוגיה שלנו על מנת לשנות מבפנים תעשיות כמו תעשיית הבנייה או תעשיית החקלאות, על ידי יישום מוצרים טבעיים חכמים בתעשיות האלה

Yuval:

מגניב. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Adital:

בהמשך לשאלתך קודם על תעשייה מקיימת, אני חושבת שהמפתח הוא ביכולת לראות בחומרים שאנחנו מתייחסים אליהם כ״דומם״ חומרים ״חיים״. אם נשכיל להשתמש בחוכמה בחומרים האלה שהתהוו על פני האדמה על פני אין־ספור שנים, ״להשאיל״ אותם לשימוש זמני מבלי לשנות את המבנה הכימי שלהם, ולאפשר להם לבוא מהאדמה ולשוב אליה כמו כל יצור חי, נתחיל במסע יצירתי עמוק ואפקטיבי ליצירת דפוסי חיים שעונים למילה ״קיימות״

Yuval:

אני חייב לשאול: את אופטימית?‎

Adital:

תלוי איך מגדירים את המונח הזה… אני מאמינה שיש לנו כח יצירתי אדיר שאם רק נעשה בו שימוש מושכל ומכוונן אפשר בהחלט לממש את החזון הזה. אני יודעת שזה אפשרי, מחוייבת לעשייה שלי שיוצרת מיקרוקוסמוס של האפשרות הזו ועושה ככל יכולתי לעורר השראה באחרים ללכת את הדרך הייחודית שלהם למימוש. במילים אחרות, מתרכזת שוב ושוב ב״מה כן״ ו״איך כן״. אופטימיות היא יצירה אקטיבית מרגע לרגע בתפיסה שלי


  1. עינת

    מדהים!!! אלופת עולם!